הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
כ:מסכת ברכות20b
ומן התפלין – משום דסתם קטן אינו יודע לשמור גופו שלא יפיח בהן: וחייבין בתפלה – דתפלה רחמי היא ומדרבנן היא ותקנוה אף לנשים ולחנוך קטנים: ובמזוזה ובברכת המזון – מזוזה מצות עשה שלא הזמן גרמא ובגמרא פריך פשיטא: ברכת המזון – בגמרא בעי לה דאורייתא או דרבנן: גמ' מהו דתימא נקיש תפלין למזוזה – דכתיב וקשרתם וכתבתם מה מזוזה נשים חייבות אף תפילין נשים חייבות קמשמע לן: הכי גרסינן תפלה דרחמי נינהו – ולא גרס פשיטא דהא לאו דאורייתא היא: נקיש מזוזה לתלמוד תורה – דכתיב (דברים יא) ולמדתם אותם את בניכם וסמיך ליה וכתבתם מה תלמוד תורה נשים פטורות ואע"ג דאין הזמן גרמא רחמנא פטרינהו דכתיב את בניכם ולא בנותיכם אף מזוזה נשים פטורות קמ"ל דנשים חייבות דכתיב למען ירבו ימיכם גברי בעו חיי נשי לא בעי חיי בתמיה: קדוש היום מ"ע שהזמן גרמא הוא – זכור את יום השבת לקדשו (שמות כ) זכרהו על היין: בשמירה – דלא תעשה מלאכה (שם): והני נשי איתנהו בשמירה – דתנן (קדושין דף כט.) כל מצות לא תעשה בין שהזמן גרמא בין שאין הזמן גרמא נשים חייבות דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה: נשים בברכת המזון דאורייתא – דכתיב ואכלת ושבעת (דברים ח׳:י׳) והוה ליה מצות עשה שאין הזמן גרמא: או דרבנן – דכתיב על הארץ הטובה אשר נתן לך (שם) והארץ לא נתנה לנקבות להתחלק ואי משום בנות צלפחד חלק אביהם הם דנטלו שהיה מיוצאי מצרים: בן – קטן: מברך – ברכת המזון לאביו אם אין אביו יודע לברך: שיעורא דרבנן – כגון כזית לר"מ וכביצה לרבי יהודה דמדאורייתא ואכלת ושבעת וברכת כתיב אבל בשיעור כי האי לא מחייב אלא מדרבנן והלכך אתי קטן דרבנן ומפיק גדול: עד כזית עד כביצה – עד כזית לר"מ עד כביצה לר' יהודה דתנן (לקמן ברכות דף מה.) עד כמה מזמנין ר"מ אומר עד כזית ר' יהודה אומר עד כביצה: מתני' בעל קרי – מתקנת עזרא ואילך שתקן טבילה לבעלי קריין לעסוק בתורה כדאמרינן בב"ק בפרק מרובה (בבא קמא דף פב:): מהרהר – ק"ש בלבו כשמגיע זמן המקרא: ואינו מברך – אפילו בהרהור: לא לפניה ולא לאחריה – כיון דברכות לאו מדאורייתא מחייב לא אצרכוהו רבנן: ועל המזון מברך לאחריו – דחיובא דאורייתא הוא: ואינו מברך לפניו – דלאו דאורייתא הוא: רבי יהודה אומר וכו' – בגמרא מפרש לה: גמ' כדבור דמי – וכל אדם נמי יוצא ידי חובתו בהרהור: למה מהרהר – מה מועיל: כדאשכחן בסיני – שהפרישן מאשה דכתיב אל תגשו אל אשה (שמות י״ט:ט״ו) ועל פרישה זו סמך עזרא לתקן טבילה לבעלי קריין קודם שיעסקו בתורה דכתיב (דברים ד׳:י׳) והודעתם לבניך וסמיך ליה יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב כדאמרינן לקמן בפרקין (ברכות דף כא:):
התפילין, וחייבין בתפילה ובמזוזה ובברכת המזון. גמ׳ קריאת שמע: פשיטא! מצות עשה שהזמן גרמא הוא, וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות? מהו דתימא: הואיל ואית בה מלכות שמים, קמשמע לן. ומן התפלין. פשיטא! מהו דתימא: הואיל ואתקש למזוזה — קמשמע לן. וחייבין בתפלה. דרחמי נינהו. מהו דתימא: הואיל וכתיב בה ״ערב ובקר וצהרים״, כמצות עשה שהזמן גרמא דמי — קמשמע לן. ובמזוזה. פשיטא! מהו דתימא: הואיל ואתקש לתלמוד תורה — קמשמע לן. ובברכת המזון. פשיטא! מהו דתימא הואיל וכתיב ״בתת ה׳ לכם בערב בשר לאכל ולחם בבקר לשבע״, כמצות עשה שהזמן גרמא דמי — קמשמע לן. אמר רב אדא בר אהבה: נשים חייבות בקדוש היום דבר תורה. אמאי? מצות עשה שהזמן גרמא הוא, וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות! אמר אביי: מדרבנן. אמר ליה רבא: והא ״דבר תורה״ קאמר. ועוד, כל מצות עשה נחייבינהו מדרבנן! אלא אמר רבא: אמר קרא ״זכור ושמור״ — כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה. והני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה, איתנהו בזכירה. אמר ליה רבינא לרבא: נשים בברכת המזון, דאורייתא או דרבנן? למאי נפקא מינה — לאפוקי רבים ידי חובתן. אי אמרת בשלמא דאורייתא, אתי דאורייתא ומפיק דאורייתא. אלא אי אמרת דרבנן, הוי ״שאינו מחוייב בדבר״, וכל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן. מאי? תא שמע: באמת אמרו בן מברך לאביו ועבד מברך לרבו ואשה מברכת לבעלה, אבל אמרו חכמים: תבא מארה לאדם שאשתו ובניו מברכין לו. אי אמרת בשלמא דאורייתא, אתי דאורייתא ומפיק דאורייתא. אלא אי אמרת דרבנן, אתי דרבנן ומפיק דאורייתא?! ולטעמיך קטן בר חיובא הוא? אלא הכא במאי עסקינן — כגון שאכל שיעורא דרבנן, דאתי דרבנן ומפיק דרבנן. דרש רב עוירא, זמנין אמר לה משמיה דרבי אמי וזמנין אמר לה משמיה דרבי אסי: אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, כתוב בתורתך ״אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד״, והלא אתה נושא פנים לישראל, דכתיב: ״ישא ה׳ פניו אליך״?! אמר להם: וכי לא אשא פנים לישראל, שכתבתי להם בתורה ״ואכלת ושבעת וברכת את ה׳ אלהיך״, והם מדקדקים [על] עצמם עד כזית ועד כביצה. מתני׳ בעל קרי — מהרהר בלבו, ואינו מברך, לא לפניה ולא לאחריה. ועל המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו. רבי יהודה אומר: מברך לפניהם ולאחריהם. גמ׳ אמר רבינא: זאת אומרת הרהור כדבור דמי. דאי סלקא דעתך לאו כדבור דמי — למה מהרהר? אלא מאי — הרהור כדבור דמי, יוציא בשפתיו? כדאשכחן בסיני. ורב חסדא אמר, הרהור לאו כדבור דמי, דאי סלקא דעתך הרהור כדבור דמי — יוציא בשפתיו. אלא מאי הרהור לאו כדבור דמי, למה מהרהר? אמר רבי אלעזר: כדי שלא יהו כל העולם עוסקין בו והוא יושב ובטל. ונגרוס בפרקא אחרינא! אמר רב אדא בר אהבה: בדבר שהצבור עוסקין בו.
ברכות כ: