הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
לז:מסכת ברכות37b
ולא מין דגן – שבמין דגן יש חילוק שאם עשאו פת הכל מודים שצריך לאחריו ג' ברכות: או – אף אם מין דגן הוא אלא שלא עשאו פת בשתים אלו נחלקו ר"ג וחכמים: במאי אוקימתא – לההוא דלעיל דקתני ולבסוף ברכה אחת מעין שלש: כר"ג אימא סיפא דרישא – דההיא מתני' דמתני גבי הכוסס את החטה דההיא רישא דידה וקתני סיפא אין הפרוסות קיימות כו': השתא – אפילו אדייסא אמר ר"ג במתניתין בתרייתא או מין דגן ולא עשאו פת מברך אחריו ג' ברכות: אין הפרוסות קיימות – שבתחלתו פת ממש היה: מיבעיא – וכשנמוח מי גרע מדייסא: אלא לאו רבנן היא – דאמרי גבי דייסא ברכה אחת והאי נמי משנמוח לאו פת הוא והוי כדייסא: והלכתא לא גרסינן: ריהטא – הוא חביץ קדרה: דחקלאי – בני כפר: דמפשי ביה קמחא – שמרבים בו קמח: דמחוזא – בני כרך: חביצא – כעין שלניי"קוק שמפררין בתוך האלפס לחם: מנא אמינא לה – דאפרורין כזית מברכין המוציא: היה – ישראל עומד: ומקריב מנחות – ונתנה לכהן להקריבה: אומר ברוך שהחיינו – אם לא הביא מנחות זה ימים רבים: נטלן לאכלן – הכהן: ותני עלה – כלומר ותנן על המנחות מנחת מחבת ומנחת מרחשת הקריבות כשהן אפויות: וכולן פותתן – כלומר בוצען קודם קמיצה ועושה אותן פתיתין כזיתים כדכתיב פתות אותה פתים (ויקרא ב׳:ו׳) אלמא פתיתין כזיתים מברך עליהן המוציא: פורכן – למנחות האפויות על המחבת ועל המרחשת קודם קמיצה עד שמחזירן לסלתן: הכי נמי – דפליג אהא דקתני מברך המוציא: והתניא לקט מכולן – פתיתי המנחות: כזית כו' – ומדקאמר יוצא בו ידי חובתו בפסח משום אכילת מצה דמצות עשה היא דכתיב בערב תאכלו מצות והתם לחם בעינן דכתיב בה לחם עוני אלמא לחם הוי ומברך המוציא והא מתניתין על כרחך רבי ישמעאל היא דהא קתני לקט מכולן כזית אלמא בפתיתין פחותין מכזית קאי: בשערסן – כשחזר וגבלן יחד וחזר ואפאן. ערסן לשון עריסותיכם: והוא שאכלן בכדי אכילת פרס – שלא ישהה משהתחיל לאכול שיעור כזית עד שגמר אכילת השיעור יותר מכדי אכילת חצי ככר של שמנה ביצים דהוי חציו ארבעה ביצים שזהו צירוף שיעור אכילה ואם שהה יותר אין האכילה מצטרפת והוה ליה כאוכל חצי זית היום וחצי זית למחר ואין בו חיוב כרת אם חמץ הוא: ואי בשערסן והוא שאכלו – לשון יחיד מיבעי ליה: הב"ע – ובשלא ערסן היא וכדקאמרת והא דקתני דחשיב למיהוי לחם בבא מלחם גדול ונשאר מן הלחם שלא נפרס כולו אבל אם נפרס כולו לא חשיבי פתיתין הפחותי' מכזית ולא מברכינן המוציא ואין יוצא בהן ידי חובת מצה בפסח: תוריתא דנהמ' – תואר מראית הלחם: כובא דארעא – עושה מקום חלל בכירה ונותן בתוכו מים וקמח כמו שעושין באלפס: גביל מרתח – נותנים קמח ומים בכלי ובוחשין בכף ושופכי' על הכירה כשהיא נסקת: נהמא דהנדקא – בצק שאופין בשפוד ומושחים אותו תמיד בשמן או במי ביצים ושמן: לחם העשוי לכותח – אין אופין אותו בתנור אלא בחמה:
מין דגן הוא, או מין דגן ולא עשאו פת — רבן גמליאל אומר שלש ברכות, וחכמים אומרים ברכה אחת. כל שאינו לא משבעת המינין ולא מין דגן, כגון פת אורז ודוחן — רבן גמליאל אומר ברכה אחת מעין שלש, וחכמים אומרים ולא כלום. במאי אוקימתא — כרבן גמליאל? אימא סיפא דרישא, אם אין הפרוסות קיימות — בתחלה מברך עליה ״בורא מיני מזונות״, ולבסוף מברך עליה ברכה אחת מעין שלש. מני: אי רבן גמליאל, השתא אכותבות ואדייסא אמר רבן גמליאל שלש ברכות, אם אין הפרוסות קיימות מיבעיא?! אלא פשיטא רבנן. אי הכי קשיא דרבנן אדרבנן! אלא לעולם רבנן, ותני גבי אורז: ״ולבסוף אינו מברך עליו ולא כלום״. אמר רבא: האי ריהטא דחקלאי דמפשי ביה קמחא, מברך ״בורא מיני מזונות״. מאי טעמא? — דסמידא עיקר. דמחוזא, דלא מפשי ביה קמחא, מברך עליו ״שהכל נהיה בדברו״. מאי טעמא? — דובשא עיקר. והדר אמר רבא: אידי ואידי, ״בורא מיני מזונות״. דרב ושמואל דאמרי תרוייהו: כל שיש בו מחמשת המינים מברכין עליו ״בורא מיני מזונות״. אמר רב יוסף: האי חביצא דאית ביה פרורין כזית — בתחלה מברך עליו ״המוציא לחם מן הארץ״, ולבסוף מברך עליו שלש ברכות. דלית ביה פרורין כזית — בתחלה מברך עליו ״בורא מיני מזונות״, ולבסוף ברכה אחת מעין שלש. אמר רב יוסף: מנא אמינא לה — דתניא: היה עומד ומקריב מנחות בירושלים — אומר: ״ברוך שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה״. נטלן לאכלן — מברך ״המוציא לחם מן הארץ״. ותני עלה: וכולן, פותתן כזית. אמר ליה אביי: אלא מעתה, לתנא דבי רבי ישמעאל דאמר פורכן עד שמחזירן לסלתן, הכי נמי דלא בעי ברוכי ״המוציא לחם מן הארץ״?! וכי תימא הכי נמי, והתניא: לקט מכולן כזית ואכלן, אם חמץ הוא — ענוש כרת, ואם מצה הוא — אדם יוצא בו ידי חובתו בפסח. הכא במאי עסקינן — בשערסן. אי הכי אימא סיפא, והוא שאכלן בכדי אכילת פרס — ואי בשערסן, האי ״שאכלן״, ״שאכלו״ מיבעי ליה? אלא הכא במאי עסקינן — בבא מלחם גדול. מאי הוה עלה? אמר רב ששת: האי חביצא, אף על גב דלית ביה פרורין כזית — מברך עליו ״המוציא לחם מן הארץ״. אמר רבא: והוא דאיכא עליה תוריתא דנהמא. טרוקנין, חייבין בחלה. וכי אתא רבין אמר רבי יוחנן: טרוקנין פטורין מן החלה. מאי טרוקנין? אמר אביי: כובא דארעא. ואמר אביי: טריתא פטורה מן החלה. מאי טריתא? איכא דאמרי גביל מרתח, ואיכא דאמרי נהמא דהנדקא, ואיכא דאמרי לחם העשוי לכותח. תני רבי חייא: לחם העשוי לכותח פטור מן החלה. והא תניא חייב בחלה! התם כדקתני טעמא — רבי יהודה אומר: מעשיה מוכיחין עליה. עשאן
ברכות לז: