הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
טו.מסכת ברכות15a
יפנה – לנקביו: דכתיב ארחץ בנקיון – משמע ארחץ כל הגוף ולא כתיב ארחיץ כפי לדרשה אתא לומר שמעלה עליו שכר רחיצת כפיו כאלו טבל כל גופו: קסמית – קיסם: לק"ש – בעידנא דק"ש שזמנה קבוע פן יעבור הזמן אבל לתפלה דכל היום זמנה הוא צריך למהדר אמיא: מתני' ולא דקדק באותיותיה – לפרשן יפה בשפתיו: תרתי ש"מ – כי דרשת נמי שמע בכל לשון שאתה שומע ש"מ נמי דצריך להשמיע לאזנו: לא יתרום – לפי שאינו שומע הברכה שהוא מברך עליה: מאן תנא כו' לא יצא – אפי' בדיעבד ה"מ כו': ברכה דרבנן היא – דאמור רבנן (פסחים ד' ז:) כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן: וממאי דר' יוסי היא – קס"ד האי דמוקמי לה כר' יוסי משום דסבירא לן דר' יהודה לכתחלה נמי מכשיר: דלמא ר' יהודה היא – וק"ש נמי דיעבד אין לכתחלה לא. ה"ג ול"ג אפילו: משום ר' יוסי – להודיעך כחו דאפי' דיעבד נמי לא יצא: בלבו – שלא השמיע לאזנו: ואי ר' יוסי דיעבד נמי לא – דהא בהמ"ז דאורייתא היא ואכלת ושבעת וברכת (דברים ח׳:י׳): אלא מאי ר' יהודה – וק"ש דיעבד אין לכתחלה לא והא דתרומה וברכת המזון דר' יהודה: אלא רבי יהודה לכתחלה קאמר – והא דרבי יהודה בריה דר' שמעון בן פזי ר' יהודה היא ודתרומה ר' יוסי היא ומודה הוא דברכות דרבנן דיעבד שפיר דמי והא דברכת המזון ר' יהודה היא משמיה דרביה ר' אלעזר בן עזריה דאומר צריך שישמיע לאזנו וכל צריך לכתחלה משמע הא דיעבד שפיר דמי: אחר כוונת הלב כו' – ואפי' לכתחלה נמי א"צ: השתא דאתית להכי – דאשמעת לן פלוגתא דר"מ: אפילו תימא ר' יהודה – דאמר בק"ש נמי יצא דיעבד אין לכתחלה לא והא דברכת המזון ודתרומה רבי יהודה היא ודקא קשיא לך דר' יהודה בריה דר"ש בן פזי מני ר"מ היא דמכשר לכתחלה: מאן תנא חרש דיעבד נמי לא – דקתני גבי שוטה: לא יצא – דיעבד הוא:
ויטול ידיו, ויניח תפילין, ויקרא קריאת שמע, ויתפלל, וזו היא מלכות שמים שלמה. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל הנפנה, ונוטל ידיו, ומניח תפילין, וקורא קריאת שמע, ומתפלל — מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, דכתיב: ״ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה׳״. אמר ליה רבא: לא סבר לה מר כאילו טבל, דכתיב: ״ארחץ [בנקיון]״ — ולא כתב ״ארחיץ [כפי]״. אמר ליה רבינא לרבא: חזי מר האי צורבא מרבנן דאתא ממערבא ואמר: מי שאין לו מים לרחוץ ידיו — מקנח ידיו בעפר ובצרור ובקסמית. אמר ליה: שפיר קאמר, מי כתיב ״ארחץ במים״? ״בנקיון״ כתיב — כל מידי דמנקי, דהא רב חסדא לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא. והני מילי לקריאת שמע, אבל לתפלה מהדר. ועד כמה? — עד פרסה. והני מילי לקמיה, אבל לאחוריה — אפילו מיל אינו חוזר. [ומינה] מיל הוא דאינו חוזר, הא פחות ממיל — חוזר. מתני׳ הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו — יצא. רבי יוסי אומר: לא יצא. קרא ולא דקדק באותיותיה, רבי יוסי אומר: יצא. רבי יהודה אומר: לא יצא. הקורא למפרע — לא יצא. קרא וטעה — יחזור למקום שטעה. גמ׳ מאי טעמא דרבי יוסי? משום דכתיב ״שמע״ — השמע לאזנך מה שאתה מוציא מפיך. ותנא קמא סבר, ״שמע״ — בכל לשון שאתה שומע. ורבי יוסי, תרתי שמע מינה. תנן התם: חרש המדבר ואינו שומע — לא יתרום. ואם תרם — תרומתו תרומה. מאן תנא חרש המדבר ואינו שומע דיעבד — אין, לכתחלה — לא? אמר רב חסדא: רבי יוסי היא, דתנן: הקורא את ״שמע״ ולא השמיע לאזנו — יצא, דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר: לא יצא. עד כאן לא קאמר רבי יוסי לא יצא, אלא גבי קריאת שמע דאורייתא, אבל תרומה — משום ברכה הוא, וברכה דרבנן ולא בברכה תליא מילתא. וממאי דרבי יוסי היא, דילמא רבי יהודה היא? ואמר גבי קריאת שמע נמי דיעבד — אין, לכתחלה — לא. תדע, דקתני: ״הקורא״, דיעבד — אין, לכתחלה — לא. אמרי: האי דקתני ״הקורא״, להודיעך כחו דרבי יוסי דאמר דיעבד נמי לא. דאי רבי יהודה, אפילו לכתחלה נמי יצא. במאי אוקימתא — כרבי יוסי? ואלא הא דתניא: לא יברך אדם ברכת המזון בלבו, ואם בירך — יצא. מני? לא רבי יוסי ולא רבי יהודה. דאי רבי יהודה — הא אמר, לכתחלה נמי יצא? אי רבי יוסי, דיעבד נמי לא! אלא מאי, רבי יהודה. ודיעבד — אין, לכתחלה — לא. אלא הא דתני רבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי: חרש המדבר ואינו שומע — תורם לכתחלה, מני? לא רבי יהודה ולא רבי יוסי. אי רבי יהודה — הא אמר דיעבד אין, לכתחלה לא. אי רבי יוסי — הא אמר דיעבד נמי לא? אלא, לעולם רבי יהודה, ואפילו לכתחלה נמי. ולא קשיא, הא — דידיה, הא — דרביה. דתנן, רבי יהודה אומר משום רבי אלעזר בן עזריה: הקורא את שמע צריך שישמיע לאזנו, שנאמר: ״שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד״. אמר לו רבי מאיר: הרי הוא אומר ״אשר אנכי מצוך היום על לבבך״ — אחר כונת הלב הן הן הדברים. השתא דאתית להכי, אפילו תימא רבי יהודה כרביה סבירא ליה. ולא קשיא: הא רבי מאיר, הא רבי יהודה. תנן התם: הכל כשרים לקרות את המגילה, חוץ מחרש, שוטה וקטן. ורבי יהודה מכשיר בקטן. מאן תנא חרש דיעבד נמי לא? אמר רב מתנה: רבי יוסי היא. דתנן: הקורא את ״שמע״ ולא השמיע לאזנו — יצא, דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר: לא יצא. ממאי דרבי יוסי היא ודיעבד נמי לא,
ברכות טו.