הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
כז:מסכת ברכות27b
כנגד רבו – אצל רבו ומראה כאילו הם שוים: אחורי רבו – נמי יוהרא הוא: שלום לרבו – כשאר כל אדם שלום עליך ולא אמר לו שלום עליך רבי: והיינו דקאמר ליה – אותו היום שהתפלל רב של שבת בערב שבת אמר ליה רבי ירמיה מי בדלת מן המלאכה הואיל וקבלת עליך שבת בתפלתך: ולא אמר ליה מי בדיל מר – שמע מינה תלמיד חבר הוי ליה: לבית המרחץ – סלקא דעתך לאחר שגזרו על הזיעה ועל הרחיצה בשבת כדאמרי' במסכת שבת בפרק כירה שהסיקוה (ד' מ.) אלמא אע"ג דצלי לא בדיל מאיסורי שבת: אמר רבא להזיע – נכנס להזיע מחמת חום בית המרחץ ולא נתן עליו מים: וקודם גזרה – עד שלא גזרו על הזיעה ובכל דוכתא דאמרינן כדאמר רבא להזיע כו' מהכא אמרינן: לכברויי סלי – לעשן אותן בגפרית לאחר שהתפלל של שבת בערב שבת: טעותא הואי – לא קבל עליו תוספת שבת משעת תפלה מדעת אלא יום המעונן היה וכסבור חשכה ואחר כך זרחה חמה: הואיל והתפללו התפללו – ולא הצריכם להתפלל משתחשך אלמא תפלה היא ואע"פ שלא הותרו במלאכה התם הוא דלא לעבור על ד"ת אבל לענין תוספת אע"ג דבטעות הוה תוספת הוא ע"י תפלה הואיל ואמר תפלה קבלה היא: בעלי תריסין – חכמים המנצחים זה את זה בהלכה: היאך יכול החי להכחיש את החי – על כרחי אני צריך להודות שאמרתי לו רשות: התורגמן – שהיה עומד לפני רבן גמליאל ומשמיע לרבים את הדרשה מפי רבן גמליאל: עמוד – שתוק: בראש השנה – במסכת ראש השנה (דף כה.) שאמר לו גוזר אני עליך שתבא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכפורים שחל להיות בחשבונך: אשתקד – שנה שעברה: בבכורות – במסכת בכורות (דף לו.): במעשה דרבי צדוק – בבכורות הוא ר' צדוק הוה ליה בוכרא ואמר ליה רבן גמליאל לר' יהושע עמוד על רגליך כו' כי הכא: תא ונעבריה – בואו ונעביר אותו מן הנשיאות: בעל מעשה הוא – והוה ליה לרבן גמליאל צערא טפי: לית ליה זכות אבות – ודילמא עניש ליה רבן גמליאל:
כנגד רבו, ולא אחורי רבו. ותניא, רבי אליעזר אומר: המתפלל אחורי רבו, והנותן שלום לרבו, והמחזיר שלום לרבו, והחולק על ישיבתו של רבו, והאומר דבר שלא שמע מפי רבו — גורם לשכינה שתסתלק מישראל! שאני רבי ירמיה בר אבא דתלמיד חבר הוה. והיינו דקאמר ליה רבי ירמיה בר אבא לרב: מי בדלת? אמר ליה: אין, בדילנא, ולא אמר ״מי בדיל מר״? ומי בדיל? והאמר רבי אבין: פעם אחת התפלל רבי של שבת בערב שבת, ונכנס למרחץ, ויצא ושנה לן פרקין, ועדיין לא חשכה! אמר רבא: ההוא דנכנס להזיע, וקודם גזירה הוה. איני, והא אביי שרא ליה לרב דימי בר ליואי לכברויי סלי! ההוא טעותא הואי. וטעותא מי הדרא? והא אמר אבידן: פעם אחת נתקשרו שמים בעבים, כסבורים העם לומר חשכה הוא, נכנסו לבית הכנסת והתפללו של מוצאי שבת בשבת. ונתפזרו העבים וזרחה החמה, ובאו ושאלו את רבי. ואמר: הואיל והתפללו — התפללו! שאני צבור, דלא מטרחינן להו. אמר רבי חייא בר אבין: רב צלי של שבת בערב שבת, רבי יאשיה מצלי של מוצאי שבת בשבת. רב צלי של שבת בערב שבת: אומר קדושה על הכוס, או אינו אומר קדושה על הכוס? תא שמע דאמר רב נחמן אמר שמואל: מתפלל אדם של שבת בערב שבת ואומר קדושה על הכוס. והלכתא כוותיה. רבי יאשיה מצלי של מוצאי שבת בשבת: אומר הבדלה על הכוס או אינו אומר הבדלה על הכוס? תא שמע דאמר רב יהודה אמר שמואל: מתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת ואומר הבדלה על הכוס. אמר רבי זירא אמר רבי אסי אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא אמר רב: בצד עמוד זה התפלל רבי ישמעאל ברבי יוסי של שבת בערב שבת כי אתא עולא אמר: בצד תמרה הוה, ולא בצד עמוד הוה. ולא רבי ישמעאל ברבי יוסי הוה, אלא רבי אלעזר ברבי יוסי הוה, ולא של שבת בערב שבת הוה, אלא של מוצאי שבת בשבת הוה. תפלת הערב אין לה קבע. מאי אין לה קבע? אילימא דאי בעי מצלי כוליה ליליא, ליתני ״תפלת הערב כל הלילה״! אלא מאי אין לה קבע — כמאן דאמר, תפלת ערבית רשות. דאמר רב יהודה אמר שמואל: תפלת ערבית: רבן גמליאל אומר חובה, רבי יהושע אומר רשות. אמר אביי: הלכה כדברי האומר חובה. ורבא אמר: הלכה כדברי האומר רשות. תנו רבנן: מעשה בתלמיד אחד שבא לפני רבי יהושע. אמר לו: תפלת ערבית רשות או חובה? אמר ליה: רשות. בא לפני רבן גמליאל, אמר לו: תפלת ערבית רשות או חובה? אמר לו: חובה. אמר לו: והלא רבי יהושע אמר לי רשות?! אמר לו: המתן עד שיכנסו בעלי תריסין לבית המדרש. כשנכנסו בעלי תריסין, עמד השואל ושאל: תפלת ערבית רשות או חובה? אמר לו רבן גמליאל: חובה. אמר להם רבן גמליאל לחכמים: כלום יש אדם שחולק בדבר זה? אמר ליה רבי יהושע: לאו. אמר לו: והלא משמך אמרו לי רשות! אמר ליה: יהושע, עמוד על רגליך ויעידו בך. עמד רבי יהושע על רגליו ואמר אלמלא אני חי והוא מת — יכול החי להכחיש את המת. ועכשיו שאני חי והוא חי — היאך יכול החי להכחיש את החי? היה רבן גמליאל יושב ודורש ורבי יהושע עומד על רגליו, עד שרננו כל העם ואמרו לחוצפית התורגמן: עמוד! ועמד. אמרי: עד כמה נצעריה וניזיל, בראש השנה אשתקד צעריה. בבכורות במעשה דרבי צדוק צעריה. הכא נמי צעריה, תא ונעבריה! מאן נוקים ליה? נוקמיה לרבי יהושע — בעל מעשה הוא. נוקמיה לרבי עקיבא — דילמא עניש ליה, דלית ליה זכות אבות. אלא נוקמיה לרבי אלעזר בן עזריה, דהוא חכם, והוא עשיר, והוא עשירי לעזרא. הוא חכם — דאי מקשי ליה, מפרק ליה. והוא עשיר — דאי אית ליה לפלוחי לבי קיסר, אף הוא אזל ופלח. והוא עשירי לעזרא — דאית ליה זכות אבות, ולא מצי עניש ליה. אתו ואמרו ליה: ניחא ליה למר דליהוי ריש מתיבתא? אמר להו: איזיל ואימליך באינשי ביתי. אזל ואמליך בדביתהו. אמרה ליה:
ברכות כז: