הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
יג.מסכת ברכות13a
לא שיעקר יעקב ממקומו – שהרי מצינו שקראו הקב"ה יעקב אחר זאת ברדתו למצרים שנאמר ויאמר אלהים לישראל ויאמר יעקב יעקב ויאמר הנני (בראשית מו): הנני עושה חדשה – בתר אל תזכרו ראשונות כתיב: בתחלה אב לארם – לאנשי מדינתו שמארץ ארם היה שנאמר בעבר הנהר ישבו אבותיכם (יהושע כד) ואומר אל ארם נהרים אל עיר נחור (בראשית כד): אב לכל העולם – אב המון גוים (שם יז): שרי – לשון יחיד משמע שרתי: מסדר שבחיה – דמעיקרא אשר בחרת בו בהיות שמו אברם ושמת שמו אברהם: הדרן עלך מאימתי היה קורא בתורה – פרשת ק"ש: והגיע זמן המקרא – זמן ק"ש: בפרקים – בין ההפסקות ולקמן מפרש להו במתניתין בין פרשה ראשונה לשניה בין שניה לשמע כו': שואל מפני הכבוד – שואל בשלום אדם נכבד שראוי להקדים לו שלום: ומשיב – שלום אם הקדימו לו ובגמרא פריך כיון דשואל פשיטא דמשיב: ובאמצע – באמצע הברכה או הפרשה: מפני היראה – אדם שהוא ירא מפניו שלא יהרגהו אבל מפני הכבוד לא: ר"י – בגמרא מפרש פלוגתייהו: בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק – בגמרא (ד' יד) מפרש טעמייהו: והיה אם שמוע נוהג בין ביום בין בלילה – דמשתעי בתלמוד תורה דכתיב (דברים י״א:י״ט) ולמדתם אותם את בניכם: ויאמר אינו נוהג אלא ביום – דמשתעי בציצית שאינה נוהגת אלא ביום דכתיב וראיתם אותו פרט לכסות לילה (שבת כז:): גמ' ש"מ מצות צריכות כוונה – שיהא מתכוין לשם מצוה ותקשה לרבה דאמר במסכת ראש השנה (כח.) התוקע לשיר יצא: כוון לקרות – אבל לצאת ידי מצוה לא בעינן שיהא מתכוין אלא לקרות בתורה בעלמא: הא קא קרי – הא בקורא קא עסיק תנא ואתי דקתני היה קורא בתורה: בקורא להגיה – את הספר אם יש בו טעות דאפילו לקריאה נמי לא מתכוין: ככתבה – בלשון הקדש: מדברים הדברים – דהוה ליה למכתב והיו דברים האלה (דברים ו׳:ו׳) למדרש שיקרא הדברים כסדרן ולא למפרע כגון ובשעריך ביתך מזוזות: לימא קסבר ר' וכו' – מדאיצטריך ליה קרא לק"ש שתהא ככתבה סבירא ליה בשאר כל התורה בכל לשון נאמרה לקרות: משום דכתיב שמע – דלא תדרוש שמע בכל לשון שאתה שומע כרבנן: עד כאן – עד על לבבך:
שיעקר ״יעקב״ ממקומו, אלא ״ישראל״ עיקר ו״יעקב״ טפל לו. וכן הוא אומר ״אל תזכרו ראשנות וקדמניות אל תתבננו״: אל תזכרו ראשנות״ — זה שעבוד מלכיות, ״וקדמניות אל תתבננו״ — זו יציאת מצרים. ״הנני עשה חדשה עתה תצמח״, תני רב יוסף: זו מלחמת גוג ומגוג. משל למה הדבר דומה — לאדם שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב וניצל ממנו, והיה מספר והולך מעשה זאב. פגע בו ארי וניצל ממנו, והיה מספר והולך מעשה ארי. פגע בו נחש וניצל ממנו, שכח מעשה שניהם, והיה מספר והולך מעשה נחש. אף כך ישראל — צרות אחרונות משכחות את הראשונות. ״אברם הוא אברהם״: בתחלה נעשה אב לארם, ולבסוף נעשה אב לכל העולם כולו. ״שרי היא שרה״. בתחלה נעשית שרי לאומתה, ולבסוף נעשית שרה לכל העולם כולו. תני בר קפרא: כל הקורא לאברהם ״אברם״ — עובר בעשה. שנאמר: ״והיה שמך אברהם״. רבי אליעזר אומר: עובר בלאו, שנאמר: ״ולא יקרא עוד [את] שמך אברם״. אלא מעתה הקורא לשרה ״שרי״ הכי נמי? התם, קודשא בריך הוא אמר לאברהם: ״שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה״. אלא מעתה הקורא ליעקב ״יעקב״ הכי נמי?! שאני התם דהדר אהדריה קרא, דכתיב: ״ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה ויאמר יעקב יעקב״. מתיב רבי יוסי בר אבין, ואיתימא רבי יוסי בר זבידא: ״אתה הוא ה׳ האלהים אשר בחרת באברם״! אמר ליה התם נביא הוא דקא מסדר לשבחיה דרחמנא מאי דהוה מעיקרא. הדרן עלך מאימתי מתני׳ היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא, אם כוון לבו — יצא. בפרקים, שואל מפני הכבוד ומשיב. ובאמצע, שואל מפני היראה ומשיב, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: באמצע, שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד. ובפרקים, שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם. אלו הן בין הפרקים: בין ברכה ראשונה לשניה, בין שניה ל״שמע״, בין ״שמע״ ל״והיה אם שמוע״, בין ״והיה אם שמוע״ ל״ויאמר״, בין ״ויאמר״ ל״אמת ויציב״. רבי יהודה אומר: בין ״ויאמר״ ל״אמת ויציב״ — לא יפסיק. אמר רבי יהושע בן קרחה: למה קדמה פרשת ״שמע״ ל״והיה אם שמוע״ — כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה, ואחר כך מקבל עליו עול מצות. ״והיה אם שמוע״ ל״ויאמר״ — ש״והיה אם שמוע״ נוהג בין ביום ובין בלילה, ״ויאמר״ אינו נוהג אלא ביום בלבד. גמ׳ שמע מינה מצות צריכות כוונה. מאי ״אם כוון לבו״ — לקרות. לקרות?! והא קא קרי! בקורא להגיה. תנו רבנן: קריאת שמע ככתבה, דברי רבי. וחכמים אומרים: בכל לשון. מאי טעמא דרבי? אמר קרא ״והיו״ בהוייתן יהו. ורבנן, מאי טעמייהו? אמר קרא: ״שמע״ — בכל לשון שאתה שומע. ולרבי נמי, הא כתיב ״שמע״! ההוא מבעי ליה: השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך. ורבנן? סברי לה כמאן דאמר לא השמיע לאזנו — יצא. ולרבנן נמי הא כתיב ״והיו״? ההוא מבעי להו שלא יקרא למפרע. ורבי, שלא יקרא למפרע מנא ליה? נפקא ליה מ״דברים״ ״הדברים״. ורבנן, ״דברים״ ״הדברים״ — לא דרשי. למימרא דסבר רבי דכל התורה כולה בכל לשון נאמרה. דאי סלקא דעתך בלשון הקודש נאמרה, ״והיו״ דכתב רחמנא למה לי? איצטריך משום דכתיב ״שמע״. למימרא דסברי רבנן דכל התורה כולה בלשון הקודש נאמרה. דאי סלקא דעתך בכל לשון נאמרה, ״שמע״ דכתב רחמנא למה לי?! איצטריך משום דכתיב ״והיו״. תנו רבנן: ״והיו״ שלא יקרא למפרע. ״הדברים … על לבבך״ — יכול תהא כל הפרשה צריכה כוונה? — תלמוד לומר ״האלה״. עד כאן צריכה כוונה, מכאן ואילך אין צריכה כוונה. דברי רבי אליעזר. אמר לו רבי עקיבא: הרי הוא אומר:
ברכות יג.