הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
כא.מסכת ברכות21a
אלא יקצר – כל ברכה וברכה: דלית בה מלכות שמים – אין מלך העולם בברכות של י"ח: ה"ג והרי ברכת המזון לפניה דאית בה מלכות שמים כו' – לישנא אחרינא שאני תפלה דלית בה מלכות שמים. קבלת מלכות שמים כדאיתא בק"ש שמקבל עליו את השם לאדון ולמלך מיוחד ולהאי לישנא גרסינן והרי ברכת המזון לאחריו דלית בה מלכות שמים ולשון זה נראה שהוא עיקר מדמשני ליה אלא ק"ש וברכת המזון דאורייתא והאי בלאחריו עסקינן ואי ללישנא קמא הא לא איירי בברכת המזון לאחריו בדאתקפתיה דלהדרי תלמודא עילויה אלא ק"ש וברכת המזון דאורייתא כו'. ואית דגרסי הכא בלשון קושיא ק"ש דרבנן היא אלא ק"ש דאית בה מלכות שמים וברכת המזון דאורייתא לאפוקי תפלה דרבנן ואין בה מלכות שמים למאן דגרס הכי מפרשינן לקמן בשכבך ובקומך בדברי תורה כתיב: כי שם ה' אקרא – כשבא משה לפתוח בדברי שירה אמר להם לישראל אני אברך תחלה ואתם ענו אחרי אמן כי שם ה' אקרא בברכה אתם הבו גודל לאלהינו באמן הכי מפרשי לה במסכת יומא (דף לז.): שאינו טעון לפניו – כלומר שלא מצינו לו מקרא מפורש לברך לפניו: טעון לאחריו – כדכתיב ואכלת ושבעת וברכת: תורה שטעונה לפניה – כדאמרן: איכא למפרך – בתרוייהו כשאתה בא ללמוד תורה מן המזון איכא למפרך מה למזון שכן נהנה וכשאתה בא ללמוד מזון מן התורה איכא למפרך מה לתורה שכן חיי העולם הבא: ק"ש דרבנן – לקמן פריך לה: אמת ויציב דאורייתא היא – שמזכיר בה יציאת מצרים דחיובא דאורייתא היא דכתיב למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים (דברים טז): דאית בה תרתי – יציאת מצרים ומלכות שמים: חוזר וקורא ק"ש – קסבר ק"ש דאורייתא היא: ולואי שיתפלל אדם כל היום – בהלכות גדולות פסק הלכה כרבי יוחנן בספק והלכה כשמואל בודאי התפלל: מהו שיגמרו – את הברכה אם נזכר באמצע הברכה באחת מן הברכות שטעה: יחיד ויחיד – כשהתפלל תחלה היה יחיד וכששכח שהתפלל והתחיל להתפלל היה ביחיד:
תפלה, דדבר שהצבור עסוקין בו, ותנן: היה עומד בתפלה ונזכר שהוא בעל קרי — לא יפסיק, אלא יקצר. טעמא דאתחיל, הא לא אתחיל — לא יתחיל! שאני תפלה דלית בה מלכות שמים. והרי ברכת המזון לאחריו דלית בה מלכות שמים, ותנן על המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו! אלא: קריאת שמע וברכת המזון דאורייתא, ותפלה דרבנן. אמר רב יהודה: מנין לברכת המזון לאחריה מן התורה — שנאמר: ״ואכלת ושבעת וברכת״. מנין לברכת התורה לפניה מן התורה — שנאמר: ״כי שם ה׳ אקרא הבו גדל לאלהינו״. אמר רבי יוחנן: למדנו ברכת התורה לאחריה מן ברכת המזון מקל וחומר, וברכת המזון לפניה מן ברכת התורה מקל וחומר. ברכת התורה לאחריה מן ברכת המזון מקל וחומר: ומה מזון שאין טעון לפניו, טעון לאחריו, תורה שטעונה לפניה, אינו דין שטעונה לאחריה. וברכת המזון לפניה מן ברכת התורה מקל וחומר: ומה תורה שאין טעונה לאחריה, טעונה לפניה, מזון שהוא טעון לאחריו, אינו דין שיהא טעון לפניו. איכא למפרך: מה למזון שכן נהנה. ומה לתורה שכן חיי עולם. ועוד, תנן על המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו. תיובתא. אמר רב יהודה: ספק קרא קריאת שמע, ספק לא קרא — אינו חוזר וקורא. ספק אמר ״אמת ויציב״, ספק לא אמר — חוזר ואומר ״אמת ויציב״. מאי טעמא? — קריאת שמע דרבנן. ״אמת ויציב״, דאורייתא. מתיב רב יוסף: ״ובשכבך ובקומך״. אמר ליה אביי: ההוא בדברי תורה כתיב. תנן: בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה. ועל המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו. ואי סלקא דעתך ״אמת ויציב״ דאורייתא — לברוך לאחריה! מאי טעמא מברך, אי משום יציאת מצרים — הא אדכר ליה בקריאת שמע. ונימא הא ולא לבעי הא! קריאת שמע עדיפא, דאית בה תרתי. ורבי אלעזר אמר: ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא — חוזר וקורא קריאת שמע. ספק התפלל ספק לא התפלל — אינו חוזר ומתפלל. ורבי יוחנן אמר: ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו. ואמר רב יהודה אמר שמואל: היה עומד בתפלה ונזכר שהתפלל פוסק — ואפילו באמצע ברכה. איני?! והאמר רב נחמן: כי הוינן בי רבה בר אבוה, בען מיניה: הני בני בי רב דטעו ומדכרי דחול בשבת, מהו שיגמרו? ואמר לן: גומרין כל אותה ברכה?! הכי השתא! התם גברא בר חיובא הוא, ורבנן הוא דלא אטרחוהו משום כבוד שבת, אבל הכא — הא צלי ליה. ואמר רב יהודה אמר שמואל: התפלל ונכנס לבית הכנסת ומצא צבור שמתפללין, אם יכול לחדש בה דבר — יחזור ויתפלל, ואם לאו — אל יחזור ויתפלל. וצריכא, דאי אשמעינן קמייתא, הני מילי יחיד ויחיד
ברכות כא.