הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
טו:מסכת ברכות15b
ולכתחלה הוא דלא הא דיעבד שפיר דמי – ובהא איכא למימר דאפילו ר' יהודה מודה דלא שמעינן דפליג בק"ש אלא דיעבד: מדסיפא ר' יהודה – דקתני ר' יהודה מכשיר בקטן: ודילמא כולה ר' יהודה היא וחסורי מחסרא והכי קתני הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחש"ו – והא כדאיתא והא כדאיתא: בד"א – דקטן לכתחלה לא בקטן שלא הגיע לחנוך אבל הגיע לחנוך אפי' לכתחלה שרי. הגיע לחנוך מצות כגון בן תשע ובן עשר כדאמרינן ביומא פרק בתרא (ד' פב.): במאי אוקימתא – למתניתין דמגילה: כרבי יהודה – ואשמעת לן דכי אמר ר' יהודה בק"ש יצא דיעבד קאמר ולא לכתחלה: אלא הא דתני כו' תורם – ואע"פ שהוא צריך לברך ואין אזניו שומעות מני: אלא מאי – בעית למימר דר' יהודה היא דק"ש אפי' לכתחלה קאמר כי היכי דתיקו הא דר' יהודה בריה דר' שמעון בן פזי אליביה והאי דאפליגו בדיעבד להודיעך כחו דר' יוסי: אלא הא דתניא כו' – מני: לעולם ר' יהודה אפי' לכתחלה מכשיר – ודמגילה רבי יוסי היא ואפי' דיעבד נמי פסיל והא דתורם לכתחלה ר' יהודה והא דברכת המזון דרביה הוא דאמר ר' יהודה משום רבי אלעזר בן עזריה צריך להשמיע לאזנו והאי לישנא לכתחלה משמע אבל דיעבד יצא: השתא דאתית להכי – דאשמעתן הא פלוגתא דר"מ: אפי' תימא ר' יהודה – דאמר בק"ש יצא דיעבד אין לכתחלה לא ומתני' דמגילה לכתחלה היא דפסלה לחרש ור' יהודה היא והא דברכת המזון נמי ר' יהודה היא ודקא קשיא לך הא דר"י בריה דר' שמעון בן פזי מני ר"מ היא דמכשיר לכתחלה: הלכה כר' יהודה – דק"ש שלא השמיע לאזנו יצא: הוה אמינא – דרבי יהודה לכתחלה נמי אמר והאי דאפליג דיעבד משום דרבי יוסי: ואין לו תקנה – אפילו בדיעבד: בשאר מצות – בכל הברכות: ההוא – הסכת ושמע בדברי תורה כתיב כדאמרי' בפ' הרואה (ברכות ד' סג:) כתתו עצמכם על דברי תורה: ולא דקדק – שמגמגם: הלכה כדברי שניהם להקל – הלכה כר' יהודה דלא בעי שמיעה והלכה כר' יוסי דלא בעי דקדוק: שאול ועוצר רחם – פסוק הוא בספר משלי שלש הנה לא תשבענה: רחם מכניס – הזרע ומוציא הולד: שאול – קבר: שמכניסין בו בקולי קולות – של בכי ומספד: וכתבתם – שתהא כתיבה תמה ושלימה: ואפילו צואות – שבפרשה כגון וקשרתם וכתבתם צריך לכתוב בתפילין ומזוזות: דאמר לך מני – הא דאצטריך ליה קרא לרבות צואות לכתיבה: רבי יהודה היא – דשמעינן גבי כתיבת פרשת סוטה משום דלא כתיב ביה וכתבתם אלא וכתב דאמר אלות אין צואות לא כגון והשביע אותה הכהן ואמר הכהן דתנן (סוטה ד' יז) רבי יהודה אומר כל עצמו אינו כותב אלא יתן ה' אותך לאלה ולשבועה: משום אלה הוא – דמשמע מיעוטא הא לא כתיב מיעוטא הוה משמע כולה מלתא מוכתב והכא דליכא מיעוטא למה ליה לרבויינהו מוכתבתם: בין הדבקים – תיבות המדובקות זו בזו אם אינך מפרידן כשהתיבה השניה מתחלת באות שהתיבה שמלפניה נגמרת הוא קורא אותן שתי אותיות באות אחת אם אינו מתעסק ליתן ריוח ביניהן כדמפרש רבא: בפרש שדי – אם תפרש שדי ותבדיל תיבות של מלכות שמים מלכים בה תשלג בצלמון התורה אשר בה מלכים ימלוכו תשלג ותצנן לך את צל המות:
רבי יהודה היא, ולכתחלה הוא דלא, הא דיעבד — שפיר דמי. לא סלקא דעתך, דקתני, חרש דומיא דשוטה וקטן. מה שוטה וקטן דיעבד נמי לא — אף חרש דיעבד נמי לא. ודילמא הא כדאיתא והא כדאיתא. ומי מצית לאוקמה כרבי יהודה? והא מדקתני סיפא: רבי יהודה מכשיר בקטן, מכלל דרישא לאו רבי יהודה היא?! ודילמא כולה רבי יהודה היא ותרי גווני קטן, וחסורי מחסרא, והכי קתני: הכל כשרין לקרות את המגילה, חוץ מחרש שוטה וקטן. במה דברים אמורים — בקטן שלא הגיע לחנוך, אבל קטן שהגיע לחנוך — אפילו לכתחלה כשר, דברי רבי יהודה, שרבי יהודה מכשיר בקטן. במאי אוקימתא, כרבי יהודה — ודיעבד אין, לכתחלה לא? אלא הא דתני רבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי, חרש המדבר ואינו שומע — תורם לכתחלה, מני? לא רבי יהודה ולא רבי יוסי. אי רבי יהודה, דיעבד אין לכתחילה לא. אי רבי יוסי, דיעבד נמי לא! אלא מאי, רבי יהודה — ואפילו לכתחלה נמי? אלא הא דתניא: לא יברך אדם ברכת המזון בלבו, ואם בירך — יצא, מני? לא רבי יהודה ולא רבי יוסי. אי רבי יהודה, הא אמר אפילו לכתחלה נמי, ואי רבי יוסי, הא אמר אפילו דיעבד נמי לא! לעולם רבי יהודה היא, ואפילו לכתחלה נמי. ולא קשיא הא — דידיה, הא — דרביה. דתניא, אמר רבי יהודה משום רבי אלעזר בן עזריה: הקורא את שמע צריך שישמיע לאזנו, שנאמר: ״שמע ישראל״. אמר לו רבי מאיר: הרי הוא אומר: ״אשר אנכי מצוך היום על לבבך״, אחר כונת הלב הן הן הדברים. השתא דאתית להכי, אפילו תימא רבי יהודה כרביה סבירא ליה, ולא קשיא, הא — רבי יהודה, הא — רבי מאיר. אמר רב חסדא אמר רב שילא: הלכה כרבי יהודה שאמר משום רבי אלעזר בן עזריה, והלכה כרבי יהודה. וצריכא, דאי אשמעינן הלכה כרבי יהודה, הוה אמינא אפילו לכתחלה, קמשמע לן הלכה כרבי יהודה שאמר משום רבי אלעזר בן עזריה. ואי אשמעינן הלכה כרבי יהודה שאמר משום רבי אלעזר בן עזריה, הוה אמינא צריך ואין לו תקנה. קמשמע לן הלכה כרבי יהודה. אמר רב יוסף: מחלוקת בקריאת שמע, אבל בשאר מצות — דברי הכל לא יצא, דכתיב: ״הסכת ושמע ישראל״. מיתיבי: לא יברך אדם ברכת המזון בלבו, ואם בירך — יצא. אלא אי אתמר — הכי אתמר: אמר רב יוסף מחלוקת בקריאת שמע, דכתיב ״שמע ישראל״, אבל בשאר מצות — דברי הכל יצא. והכתיב ״הסכת ושמע ישראל״! ההוא בדברי תורה כתיב. ״קרא ולא דקדק באותיותיה״. אמר רבי טבי אמר רבי יאשיה: הלכה כדברי שניהם להקל. ואמר רבי טבי אמר רבי יאשיה: מאי דכתיב ״שלוש הנה לא תשבענה. שאול ועצר רחם״. וכי מה ענין שאול אצל רחם? אלא לומר לך: מה רחם מכניס ומוציא, אף שאול מכניס ומוציא. והלא דברים קל וחומר: ומה רחם שמכניסין בו בחשאי, מוציאין ממנו בקולי קולות. שאול שמכניסין בו בקולי קולות, אינו דין שמוציאין ממנו בקולי קולות? מכאן תשובה לאומרים אין תחיית המתים מן התורה. תני רבי אושעיא קמיה דרבא: ״וכתבתם״ — הכל בכתב, אפילו צואות. אמר ליה: דאמר לך מני — רבי יהודה היא, דאמר גבי סוטה — אלות כותב, צואות אינו כותב. והתם הוא דכתיב: ״וכתב את האלות האלה״, אבל הכא דכתיב: ״וכתבתם״ — אפילו צואות נמי. אטו טעמיה דרבי יהודה משום דכתיב ״וכתב״? טעמיה דרבי יהודה משום דכתיב ״אלות״. אלות אין, צואות — לא. אצטריך, סלקא דעתך אמינא נילף ״כתיבה״ ״כתיבה״ מהתם: מה התם — אלות אין, צואות לא. אף הכא נמי — צואות לא. כתב רחמנא ״וכתבתם״ — אפילו צואות. תני רב עובדיה קמיה דרבא: ״ולמדתם״ שיהא למודך תם — שיתן ריוח בין הדבקים. עני רבא בתריה: כגון ״על לבבך״, ״על לבבכם״, ״בכל לבבך״, ״בכל לבבכם״, ״עשב בשדך״, ״ואבדתם מהרה״, ״הכנף פתיל״, ״אתכם מארץ״. אמר רבי חמא ברבי חנינא: כל הקורא קריאת שמע ומדקדק באותיותיה מצננין לו גיהנם, שנאמר: ״בפרש שדי מלכים בה תשלג בצלמון״ — אל תקרי ״בפרש״ אלא ״בפרש״, אל תקרי ״בצלמון״ אלא ״בצלמות״. ואמר רבי חמא ברבי חנינא: למה נסמכו
ברכות טו: