הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
מט.מסכת ברכות49a
מילה נתנה בי"ג בריתות – בפרשת מילה שנתנה לאברהם אבינו הם כתובים: תחלה וסוף – נודה ה' אלהינו ועל כולם ה' אלהינו אנו מודים לך: מ"ד צריכה מלכות קסבר דרבנן – הלכך לאו ברכה הסמוכה לחברתה היא שאינה מברכת הארץ: ומ"ד אינה צריכה מלכות קסבר דאורייתא היא – ומברכת הארץ היא כדאמר לעיל (ברכות ד' מח:) אשר נתן לך זה הטוב והמטיב והויא לה ברכה הסמוכה לחברתה ומיהו פותח בה בברוך לפי שפתיחתה היא חתימתה שכולה הודאה אחת היא ואינה הפסקה ודומה לברכת הפירות והמצות: בונה ירושלים לא – בתמיה אם חתם בונה ירושלים לאו חתימה היא הלא עיקר ברכה דירושלים היא: אלא אימא אף מושיע – אם בא לחתום מושיע ישראל ולא חתם בונה ירושלים יצא שתשועת ישראל היא בנין ירושלים: פתח בחדא – כשהתחיל בברכה לא אמר רחם ה' על ישראל עמך ועל ירושלים עירך אלא אחת מהן וכשחתם חתם בשתים מושיע ישראל ובונה ירושלים: אין חותמין בשתים – שדומין לעושין מצות חבילות כי היכי דאמר (פסחים קב:) אין אומר ב' קדושות על כוס אחד: מקדש השבת וישראל והזמנים – והכא ליכא למימר ישראל מקדשי לשבת וזמנים דאילו זמנים תלויין בב"ד לקדש חדשים ע"פ הראייה אבל שבת קדישא וקיימא: חוץ מזו ומ"ש הכא חדא היא – אין כאן אלא ברכת מקדש שמברך להקב"ה שמקדש השבת והזמנים אבל מושיע ישראל ובונה ירושלים תרתי מילי נינהו ואין כוללים ב' דברים בברכה אחת ולא גרס הא בהא תליא ובה"ג גרס הכי חוץ מזו ומ"ש הני תרתי קדושי נינהו ומודה רבי דחתמינן בהו בשתים אבל נחמה חדא מילתא היא ובחדא בעי למחתם ואינו נ"ל דא"כ אית ליה לרבי חותמין בשתים והכא ה"ט דהא בהא תליא ולא היה לו לכלול ולומר אין חותמין בשתים ועוד רבי כי אמרה לאו אנחמה אמרה: פתח בעל עמך ישראל כו' – דבעינן חתימה מעין פתיחה: ור"נ כו' – בונה ירושלים תשועת ישראל היא דכתיב (תהילים קמ״ז:ב׳) בונה ירושלים ה' ואז נדחי ישראל יכנס: לאו אורח ארעא דלא אמר מלכות שמים – בבונה ירושלים הלכך מהדר לה בהטוב והמטיב (ואומר מלך העולם הטוב והמטיב): שתי מלכיות – כגון אבינו מלכנו אדירנו בוראנו גואלנו קדושנו קדוש יעקב רוענו רועה ישראל המלך הטוב והמטיב לכל וכו': לבר מדידה – שפותחת ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם וכו': ויתיב רב גידל וקאמר טעה כו' א"ל – רב הונא לרב גידל מאן אמרה: ולא ידענא – רבי זירא קאמר לה לא ידענא אי אמר רב גידל לזכרון ולשמחה אי לא אמר לשמחה ואי אמרה משמיה דרב אי לא אמרה: אי חתים בה – מקדש ישראל וראשי חדשים אי לא חתים:
נתנה בשלש עשרה בריתות. רבי אבא אומר: צריך שיאמר בה הודאה תחלה וסוף. והפוחת לא יפחות מאחת. וכל הפוחת מאחת — הרי זה מגונה. וכל החותם ״מנחיל ארצות״ בברכת הארץ, ו״מושיע את ישראל״ ב״בונה ירושלים״ — הרי זה בור. וכל שאינו אומר ברית ותורה בברכת הארץ, ומלכות בית דוד ב״בונה ירושלים״ — לא יצא ידי חובתו. מסייע ליה לרבי אילעא, דאמר רבי אילעא אמר רבי יעקב בר אחא משום רבינו: כל שלא אמר ברית ותורה בברכת הארץ ומלכות בית דוד ב״בונה ירושלים״ — לא יצא ידי חובתו. פליגי בה אבא יוסי בן דוסתאי ורבנן. חד אמר: ״הטוב והמטיב״ צריכה מלכות, וחד אמר: אינה צריכה מלכות. מאן דאמר צריכה מלכות קסבר דרבנן. ומאן דאמר אינה צריכה מלכות קסבר דאורייתא. תנו רבנן: מהו חותם בבנין ירושלים, רבי יוסי ברבי יהודה אומר: ״מושיע ישראל״. ״מושיע ישראל״ — אין, ״בונה ירושלים״ — לא? אלא אימא: אף ״מושיע ישראל״. רבה בר רב הונא איקלע לבי ריש גלותא, פתח בחדא וסיים בתרתי. אמר רב חסדא: גבורתא למחתם בתרתי! והתניא רבי אומר: אין חותמין בשתים! גופא. רבי אומר: אין חותמין בשתים. איתיביה לוי לרבי, ״על הארץ ועל המזון״! — ארץ דמפקא מזון. ״על הארץ ועל הפירות״! — ארץ דמפקא פירות. ״מקדש ישראל והזמנים״! — ישראל דקדשינהו לזמנים. ״מקדש ישראל וראשי חדשים״! — ישראל דקדשינהו לראשי חדשים. ״מקדש השבת וישראל והזמנים״! — חוץ מזו. ומאי שנא? הכא חדא היא, התם תרתי, כל חדא וחדא באפי נפשה. וטעמא מאי אין חותמין בשתים? לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות. מאי הוי עלה? אמר רב ששת: פתח ב״רחם על עמך ישראל״ — חותם במושיע ישראל. פתח ב״רחם על ירושלים״ — חותם ב״בונה ירושלים״. ורב נחמן אמר: אפילו פתח ב״רחם על ישראל״ — חותם ב״בונה ירושלים״, משום שנאמר ״בונה ירושלים ה׳ נדחי ישראל יכנס״: אימתי בונה ירושלים ה׳ — בזמן שנדחי ישראל יכנס. אמר ליה רבי זירא לרב חסדא: ניתי מר ונתני. אמר ליה: ברכת מזונא לא גמירנא, ותנויי מתנינא. אמר ליה: מאי האי? אמר ליה: דאקלעי לבי ריש גלותא, ובריכי ברכת מזונא, וזקפיה רב ששת לקועיה עלי כחויא. ואמאי? דלא אמרי לא ברית ולא תורה ולא מלכות. ואמאי לא אמרת? כדרב חננאל אמר רב, דאמר רב חננאל אמר רב: לא אמר ברית ותורה ומלכות — יצא. ברית — לפי שאינה בנשים. תורה ומלכות — לפי שאינן לא בנשים ולא בעבדים. ואת שבקת כל הני תנאי ואמוראי, ועבדת כרב?! אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: ״הטוב והמטיב״ צריכה מלכות. מאי קא משמע לן, כל ברכה שאין בה מלכות — לא שמה ברכה? והא אמרה רבי יוחנן חדא זימנא! אמר רבי זירא: לומר שצריכה שתי מלכיות, חדא דידה וחדא ד״בונה ירושלים״. אי הכי ניבעי תלת: חדא דידה, וחדא ד״בונה ירושלים״, וחדא דברכת הארץ! אלא ברכת הארץ מאי טעמא לא? משום דהוייא לה ברכה הסמוכה לחברתה, ״בונה ירושלים״ נמי לא תבעי, דהויא לה ברכה הסמוכה לחברתה! הוא הדין דאפילו ״בונה ירושלים״ נמי לא בעיא. איידי דאמר מלכות בית דוד, לאו אורח ארעא דלא אמר מלכות שמים. רב פפא אמר, הכי קאמר: צריכה שתי מלכיות לבר מדידה. יתיב רבי זירא אחורי דרב גידל, ויתיב רב גידל קמיה דרב הונא, ויתיב וקאמר: טעה ולא הזכיר של שבת, אומר: ״ברוך שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית, ברוך מקדש השבת״. אמר ליה: מאן אמרה? רב. הדר יתיב וקאמר: טעה ולא הזכיר של יום טוב, אומר: ״ברוך שנתן ימים טובים לעמו ישראל לשמחה ולזכרון, ברוך מקדש ישראל והזמנים״. אמר ליה: מאן אמרה? רב. הדר יתיב וקאמר: טעה ולא הזכיר של ראש חודש אומר ״ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון״. ולא ידענא אי אמר בה ״שמחה״ אי לא אמר בה ״שמחה״, אי חתים בה, אי לא חתים בה, אי דידיה אי דרביה. גידל בר מניומי הוה קאי קמיה דרב נחמן, טעה רב נחמן
ברכות מט.