הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
מג:מסכת ברכות43b
סמלק – יסמי"ן קורין לו בלשון ישמעאל והוא מין עשב שיש בו שלש שורות של עלין זו למעלה מזו ושלשה עלין לכל שורה: חלפי דימא – בושם שקורין אשפי"ג והוא שבולת נרד ועשוי כעין גבעולי פשתן דאשכחן גבעולין דאיקרי עץ: נרקום – חבצלת השרון בה"ג: דגנוניתא – הגדל בגינה: סיגלי – ויול"ש בלע"ז: חבושין – קודוניי"ש בלע"ז: להתנאות – ליהנות: כלבנון – שמריחין עליו ופרחיו: יפה לו אומנתו – ואפי' בורסי נאה לו אומנתו בעיניו ועשה הקדוש ב"ה כן שלא יחסר העולם אומנות: קורא – רך הגדל בדקל תלה אותו לחזיר והוא יגלגלנו באשפה שזו היא אומנתו: אבוקה כשני בני אדם – לענין היוצא בלילה דאמר מר אל יצא אדם יחידי בלילה: וירח כשלשה – ויש חלוק בין שנים לשלשה כדלקמן: לאחד נראה – השד ומזיקו: היא מוצאת והיא שלחה וגו' – ואילו בהדיא לא אמרה אלו הסימנים של יהודה הם ולו אני הרה אלא לאיש אשר אלה לו אנכי הרה אם יודה יודה ואם לאו אשרף ולא אלבין פניו: שמן והדס – בסוף הסעודה שמן לסוך ידיו להעביר זוהמת האוכלים והדס להריח כמו שאמרנו: אני אכריע – לצד בית שמאי: זכינו לריחו ולסיכתו – כגון משחא כבישא הלכך שמן עדיף: ולא היא – לא אמר רבא הלכתא כב"ה אלא רב פפא אכסיף לפי שטעה והשמיט עצמו בכך: שמן ויין – זהו יין שלאחר המזון ואין זה כוס של ברכה: שמן בימינו – לפי שעליו מברך תחלה: מברך על השמן – בורא שמן ערב: חוזר ומברך על היין – כגון בחול שאין היין קבע ואין היין שלפני המזון פוטרו: וטחו בראש השמש – כדי שלא יצא בידיו מבושמות בשוק שגנאי הוא לתלמיד חכם: שחשודים על משכב זכור – מבשמין עצמם כדי שיתאוו להם: ושערו כבגדו דמי – דלא שכיח ביה זיעה: ואמרי לה כגופו – דשכיח ביה זיעה: משום חשדא – של זנות: דלא קביע ליה עידנא – שלא קבעו לו רבו קביעות ללמדו בלילה: בפנתא – אנפוני"א בלע"ז שעל גבי הרגל: גילדא – עקב שקורין שול"א: בימות הגשמים – הטיט מכסהו: אפי' היא אשתו – שאין הכל מכירין בה וחושדין אותו: דקרו ליה פושע – מתעצל: בקדושא דבי שמשי – ששותה כוס של קידוש בשבת בלילה:
רב גידל אמר רב: האי סמלק — מברכין עלויה ״בורא עצי בשמים״. אמר רב חננאל אמר רב: הני חלפי דימא — מברכין עלייהו ״בורא עצי בשמים״. אמר מר זוטרא: מאי קראה — ״והיא העלתם הגגה ותטמנם בפשתי העץ״. רב משרשיא אמר: האי נרקום דגינוניתא — מברכין עלויה ״בורא עצי בשמים״. דדברא — ״בורא עשבי בשמים״. אמר רב ששת: הני סיגלי — מברכין עלייהו ״בורא עשבי בשמים״. אמר מר זוטרא: האי מאן דמורח באתרוגא או בחבושא אומר: ״ברוך שנתן ריח טוב בפירות״. אמר רב יהודה: האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי, אומר: ״ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם״. אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: מנין שמברכין על הריח? — שנאמר: ״כל הנשמה תהלל יה״. איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו? — הוי אומר: זה הריח. ואמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: עתידים בחורי ישראל שיתנו ריח טוב כלבנון. שנאמר: ״ילכו יונקותיו ויהי כזית הודו וריח לו כלבנון״. ואמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: מאי דכתיב ״את הכל עשה יפה בעתו״ — מלמד שכל אחד ואחד יפה לו הקדוש ברוך הוא אומנותו בפניו. אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי: ״תלה ליה קורא לדבר אחר, ואיהו דידיה עביד״. ואמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: אבוקה כשנים, וירח כשלשה. איבעיא להו: אבוקה כשנים בהדי דידיה, או דילמא אבוקה כשנים לבר מדידיה? תא שמע: וירח כשלשה, אי אמרת בשלמא בהדי דידיה — שפיר. אלא אי אמרת לבר מדידיה, ארבעה למה לי? והאמר מר: לאחד נראה ומזיק, לשנים נראה ואינו מזיק, לשלשה אינו נראה כל עיקר. אלא לאו שמע מינה אבוקה כשנים — בהדי דידיה. שמע מינה. ואמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב, ואמרי לה אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא, ואמרי לה אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים. מנלן? — מתמר, שנאמר: ״היא מוצאת וגו׳״. תנו רבנן: הביאו לפניו שמן והדס, בית שמאי אומרים: מברך על השמן ואחר כך מברך על ההדס. ובית הלל אומרים: מברך על ההדס ואחר כך מברך על השמן. אמר רבן גמליאל: אני אכריע. שמן — זכינו לריחו וזכינו לסיכתו, הדס — לריחו זכינו לסיכתו לא זכינו. אמר רבי יוחנן: הלכה כדברי המכריע. רב פפא איקלע לבי רב הונא בריה דרב איקא. אייתו לקמייהו שמן והדס. שקל רב פפא בריך אהדס ברישא, והדר בריך אשמן. אמר ליה: לא סבר לה מר הלכה כדברי המכריע? אמר ליה: הכי אמר רבא: הלכה כבית הלל. ולא היא, לאשתמוטי נפשיה הוא דעבד. תנו רבנן: הביאו לפניהם שמן ויין, בית שמאי אומרים: אוחז השמן בימינו ואת היין בשמאלו, מברך על השמן וחוזר ומברך על היין. בית הלל אומרים: אוחז את היין בימינו ואת השמן בשמאלו, מברך על היין וחוזר ומברך על השמן, וטחו בראש השמש. ואם שמש תלמיד חכם הוא — טחו בכותל, מפני שגנאי לתלמיד חכם לצאת לשוק כשהוא מבושם. תנו רבנן: ששה דברים גנאי לו לתלמיד חכם: אל יצא כשהוא מבושם לשוק, ואל יצא יחידי בלילה, ואל יצא במנעלים המטולאים, ואל יספר עם אשה בשוק, ואל יסב בחבורה של עמי הארץ, ואל יכנס באחרונה לבית המדרש. ויש אומרים: אף לא יפסיע פסיעה גסה, ואל יהלך בקומה זקופה. אל יצא כשהוא מבושם לשוק: אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: במקום שחשודים על משכב זכור. אמר רב ששת: לא אמרן אלא בבגדו, אבל בגופו — זיעה מעברא ליה. אמר רב פפא: ושערו כבגדו דמי, ואמרי לה כגופו דמי. ואל יצא יחידי בלילה: משום חשדא. ולא אמרן אלא דלא קביע ליה עידנא, אבל קביע ליה עידנא — מידע ידיע דלעידניה קא אזיל. ואל יצא במנעלים המטולאים: מסייע ליה לרבי חייא בר אבא. דאמר רבי חייא בר אבא: גנאי הוא לתלמיד חכם שיצא במנעלים המטולאים. איני? והא רבי חייא בר אבא נפיק! אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן: בטלאי על גבי טלאי. ולא אמרן אלא בפנתא, אבל בגילדא — לית לן בה. ובפנתא לא אמרן אלא באורחא, אבל בביתא — לית לן בה. ולא אמרן אלא בימות החמה, אבל בימות הגשמים — לית לן בה. ואל יספר עם אשה בשוק: אמר רב חסדא: ואפילו היא אשתו. תניא נמי הכי: אפילו היא אשתו, ואפילו היא בתו, ואפילו היא אחותו — לפי שאין הכל בקיאין בקרובותיו. ואל יסב בחבורה של עמי הארץ: מאי טעמא? — דילמא אתי לאמשוכי בתרייהו. ואל יכנס באחרונה לבית המדרש: משום דקרו ליה ״פושע״. ויש אומרים, אף לא יפסיע פסיעה גסה: דאמר מר, פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם. מאי תקנתיה? להדריה בקדושא דבי שמשי. ואל יהלך בקומה זקופה: דאמר מר המהלך בקומה זקופה אפילו ארבע אמות, כאילו דוחק רגלי שכינה, דכתיב: ״מלא כל הארץ כבודו״.
ברכות מג: