הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
מז:מסכת ברכות47b
מכל מעשרותיכם – בפרשת לוים כתיב ואל הלוים תדבר וכתיב בהאי קרא את כל תרומת ה' כל צד תרומה שבו חייבים להפריש ממנו: האי אידגן – משעה שנתמרח בכרי נעשה דגן וכיון דאיקרי דגן חלה עליו רשות כהן תחלה דכתיב ראשית דגנך תתן לו אבל בשבלים לא אידגן ולא חלה עליו רשות כהן: מעשר שני והקדש – אם הבעלים פודין אותו מוסיפין חומש: לא קבע – אין לו קביעות לפי שהולך ובא: והכא בע"ה דרבנן – ברייתא דקתני אין מזמנין על ע"ה בע"ה דרבנן: דפליגי עליה דר"מ – וקאמרי כשאינו מעשר פירותיו הלכך כותי מזמנין עליו דעשורי מעשר: איזהו ע"ה – שדברו חכמים בכל מקום: שלא שמש ת"ח – הוא הגמרא התלויה בסברא שהיו נותנים לדברי משנה טעם והיו מתאספים יחד ועוסקים בכך והיא דוגמת הגמרא שסדרו האמוראים: לא אזמין עליה – רמי בר חמא לא רצה לצרפו לשלשה לזמון: דמשמע – משמש: ורמי בר חמא הוא דלא דק – לא בדק לשאול מדת רב מנשיא: שלא נטלה תרומתו – קס"ד תרומת מעשר קאמר: פשיטא – דאין מזמנין דהיינו טבל: שהקדימו בכרי – לאחר שנתמרח והוקבע לתרומה מן התורה קדם לוי את הכהן ונטל מעשר ראשון תחלה ואחד מחמשים שבו היה ראוי לתרומה גדולה לכהן ושלא ניטלה תרומתו דקתני לאו תרומת מעשר קאמר אלא תרומה גדולה: מהו דתימא כדאמר ליה רב פפא לאביי – לעיל אי הכי אפילו הקדימו בכרי נמי קמ"ל: אסימון – כסף שלא נקבע בו צורה וקורין לו פלזו"ן בלע"ז: עד שימול ויטבול – ביבמות (ד' מו:) נפקא לן מויקח משה את הדם ויזרוק על העם ואין הזאה בלא טבילה: סניף – חבור לזימון עשרה וכי אמר רב אסי נמי לעשרה קאמר: מצוה דרבים – להוציא רבים ידי חובתם בקדושה: תשעה נראין כעשרה – מפרש ואזיל לה: אמרי לה כי מכנפי – הוו נראים כעשרה שאין אדם מבחין בהן כל כך מתוך שהן יחד: ואמרי לה כי מבדרי – נראין טפי מרובין: שני תלמידי חכמים המחדדין זה את זה בהלכה מצטרפין – להיות שלשה: קטן פורח – שהביא סימנים ולא בא לכלל שניו:
מעשרתיכם תרימו״. ומה ראית? האי אידגן והאי לא אידגן. מעשר שני והקדש שנפדו: פשיטא! הכא במאי עסקינן — כגון שנתן את הקרן, ולא נתן את החומש. והא קא משמע לן דאין חומש מעכב. השמש שאכל כזית: פשיטא! מהו דתימא: שמש לא קבע — קא משמע לן. והכותי מזמנין עליו: אמאי? לא יהא אלא עם הארץ! ותניא אין מזמנין על עם הארץ! אביי אמר בכותי חבר. רבא אמר: אפילו תימא בכותי עם הארץ, והכא בעם הארץ דרבנן דפליגי עליה דרבי מאיר עסקינן, דתניא: איזהו עם הארץ? — כל שאינו אוכל חוליו בטהרה, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: כל שאינו מעשר פירותיו כראוי. והני כותאי עשורי מעשרי כדחזי, דבמאי דכתיב באורייתא מזהר זהירי. דאמר מר כל מצוה שהחזיקו בה כותים — הרבה מדקדקין בה, יותר מישראל. תנו רבנן: איזהו עם הארץ? — כל שאינו קורא קריאת שמע ערבית ושחרית, דברי רבי אליעזר. רבי יהושע אומר: כל שאינו מניח תפילין. בן עזאי אומר: כל שאין לו ציצית בבגדו. רבי נתן אומר: כל שאין מזוזה על פתחו. רבי נתן בר יוסף אומר: כל שיש לו בנים ואינו מגדלם לתלמוד תורה. אחרים אומרים: אפילו קרא ושנה ולא שמש תלמידי חכמים הרי זה עם הארץ. אמר רב הונא: הלכה כאחרים. רמי בר חמא לא אזמין עליה דרב מנשיא בר תחליפא דתני סיפרא וספרי והלכתא. כי נח נפשיה דרמי בר חמא, אמר רבא: לא נח נפשיה דרמי בר חמא אלא דלא אזמין ארב מנשיא בר תחליפא. והתניא — אחרים אומרים אפילו קרא ושנה ולא שמש תלמידי חכמים הרי זה עם הארץ? שאני רב מנשיא בר תחליפא דמשמע להו לרבנן, ורמי בר חמא הוא דלא דק אבתריה. לישנא אחרינא: דשמע שמעתתא מפומייהו דרבנן וגריס להו — כצורבא מרבנן דמי. אכל טבל ומעשר וכו׳: טבל פשיטא! לא צריכא בטבל טבול מדרבנן. היכי דמי — בעציץ שאינו נקוב. מעשר ראשון כו׳: פשיטא! לא צריכא כגון שהקדימו בכרי. מהו דתימא כדאמר ליה רב פפא לאביי — קא משמע לן כדשני ליה. מעשר שני וכו׳: פשיטא! לא צריכא, שנפדו ולא נפדו כהלכתן. מעשר שני — כגון שפדאו על גבי אסימון, ורחמנא אמר: ״וצרת הכסף בידך״ — כסף שיש לו עליו צורה. הקדש — שחללו על גבי קרקע, ולא פדאו בכסף, ורחמנא אמר: ״ונתן הכסף וקם לו״. והשמש שאכל פחות מכזית: פשיטא! איידי דתנא רישא ״כזית״, תנא סיפא ״פחות מכזית״. והנכרי אין מזמנין עליו: פשיטא! הכא במאי עסקינן, בגר שמל ולא טבל. דאמר רבי זירא אמר רבי יוחנן: לעולם אינו גר עד שימול ויטבול, וכמה דלא טבל גוי הוא. נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן. אמר רבי יוסי: קטן המוטל בעריסה מזמנין עליו. והא תנן: נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהם! הוא דאמר כרבי יהושע בן לוי. דאמר רבי יהושע בן לוי: אף על פי שאמרו קטן המוטל בעריסה אין מזמנין עליו, אבל עושין אותו סניף לעשרה. ואמר רבי יהושע בן לוי: תשעה ועבד — מצטרפין. מיתיבי: מעשה ברבי אליעזר שנכנס לבית הכנסת ולא מצא עשרה, ושחרר עבדו והשלימו לעשרה. שחרר — אין, לא שחרר — לא. תרי איצטריכו, שחרר חד ונפיק בחד. והיכי עביד הכי? והאמר רב יהודה כל המשחרר עבדו עובר בעשה, שנאמר: ״לעלם בהם תעבדו״? לדבר מצוה שאני: מצוה הבאה בעברה היא! — מצוה דרבים שאני. ואמר רבי יהושע בן לוי: לעולם ישכים אדם לבית הכנסת כדי שיזכה וימנה עם עשרה הראשונים, שאפילו מאה באים אחריו — קבל עליו שכר כולם. ״שכר כולם״ סלקא דעתך?! אלא אימא: נותנין לו שכר כנגד כולם. אמר רב הונא: תשעה וארון — מצטרפין. אמר ליה רב נחמן: וארון גברא הוא? אלא אמר רב הונא: תשעה נראין כעשרה — מצטרפין. אמרי לה: כי מכנפי. ואמרי לה: כי מבדרי. אמר רב אמי: שנים ושבת מצטרפין. אמר ליה רב נחמן: ושבת גברא הוא?! אלא אמר רבי אמי: שני תלמידי חכמים המחדדין זה את זה בהלכה מצטרפין. מחוי רב חסדא: כגון אנא ורב ששת. מחוי רב ששת: כגון אנא ורב חסדא. אמר רבי יוחנן: קטן פורח — מזמנין עליו. תניא נמי הכי: קטן שהביא שתי שערות — מזמנין עליו, ושלא הביא שתי שערות — אין מזמנין עליו, ואין מדקדקין בקטן. הא גופא קשיא, אמרת: הביא שתי שערות — אין, לא הביא — לא. והדר תני אין מדקדקין בקטן. לאתויי מאי? לאו
ברכות מז: