הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
יב:מסכת ברכות12b
כחיזרא – שבט ביד אדם וחובטו כלפי מטה בבת אחת: זקיף כחיויא – בנחת ראשו תחלה ואח"כ גופו שלא תראה כריעתו עליו כמשוי: כחויא – כנחש הזה כשהוא זוקף עצמו מגביה הראש תחלה ונזקף מעט מעט: המלך הקדוש – לפי שבימים הללו הוא מראה מלכותו לשפוט את העולם: המלך המשפט – כמו מלך המשפט. כמו נושאי הארון הברית (יהושע ג׳:י״ד) כמו ארון הברית. וכן המסגרות המכונות (מלכים ב ט״ז:י״ז) שהוא כמו מסגרות המכונות. וכן העמק הפגרים (ירמיהו ל״א:מ׳) כמו עמק הפגרים: ה"ג ואם תלמיד חכם הוא וצריך לרחמים צריך שיחלה עצמו עליו – אם ת"ח הוא זה שצריך לרחמים צריך שיחלה חבירו עצמו עליו: בחלותם – על דואג ואחיתופל הוא אומר שהיו ת"ח: למען תזכרי ובושת – סיפיה דקרא בכפרי לך את כל אשר עשית: גם בחלומות גם בנביאים – ולא א"ל גם באורים לפי שנתבייש ממנו שלא יאמר לו אתה גרמת לעצמך שלא נענית באורים ותומים לפי שהרגת את הכהנים: ורבנן – סברי מהכא שמעינן דאחילו לו: והוקענום – גבעונים אמרו לדוד בסוף ימיו שהיה רעב ג' שנים וישאל דוד בה' ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית את הגבעונים שהרג את הכהנים שהיו מספיקים לגבעונים לחם ומים שהגבעונים נתנם יהושע חוטבי עצים ושואבי מים למזבח ויאמר דוד אל הגבעונים ובמה אכפר לכם וברכו את נחלת ה' והם אמרו לו יותן לנו שבעה אנשים מבניו והוקענום בגבעת שאול ובת קול יצאה וסיימה אחריהם בחיר ה' דודאי הם לא אמרו בחיר ה' שהרי לגנותו היו באין ולא לכבודו: פרשת רבית – אל תקח מאתו נשך ותרבית וגו' (ויקרא כ״ה:ל״ו) וסמיך ליה יציאת מצרים: ופרשת משקלות – אבני צדק וגו' (ויקרא י״ט:ל״ו) סיפיה דקרא אשר הוצאתי אתכם וגו': כרע שכב – דדמי לבשכבך ובקומך שהקדוש ב"ה שומרנו בשכבנו ובקומנו לשכב שלוים ושקטים כארי וכלביא: ולימא האי פסוקא – וליכא טורח צבור: עול מצות – ועשיתם את כל מצותי: מינות – אותם ההופכים טעמי התורה למדרש טעות ואליל: וכן הוא אומר אמר נבל בלבו אין אלהים – ואין לך נבל מן ההופך דברי אלהים חיים: מתני' מזכירין יציאת מצרים בלילות – פרשת ציצית בק"ש ואע"פ שאין לילה זמן ציצית דכתיב וראיתם אותו וזכרתם אומרים אותה בלילה מפני יציאת מצרים שבה: כבן שבעים שנה – כבר הייתי נראה זקן ולא זקן ממש שבאת עליו שיבה יום שהעבירו רבן גמליאל מנשיאותו ומינו רבי אלעזר בן עזריה נשיא כדאיתא לקמן בפרק תפלת השחר (ברכות כח א) ואותו היום דרש בן זומא מקרא זה:
ששת, כי כרע — כרע כחיזרא. כי קא זקיף — זקיף כחיויא. ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל השנה כולה אדם מתפלל ״האל הקדוש״, ״מלך אוהב צדקה ומשפט״, חוץ מעשרה ימים שבין ראש השנה ויום הכפורים, שמתפלל ״המלך הקדוש״, ו״המלך המשפט״. ורבי אלעזר אמר אפילו אמר ״האל הקדוש״ — יצא. שנאמר: ״ויגבה ה׳ צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה״. אימתי ״ויגבה ה׳ צבאות במשפט״ — אלו עשרה ימים שמראש השנה ועד יום הכפורים, וקאמר ״האל הקדוש״. מאי הוה עלה? אמר רב יוסף: ״האל הקדוש״ ו״מלך אוהב צדקה ומשפט״. רבה אמר: ״המלך הקדוש״ ו״המלך המשפט״. והלכתא כרבה. ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב: כל שאפשר לו לבקש רחמים על חבירו ואינו מבקש — נקרא ״חוטא״. שנאמר: ״גם אנכי חלילה לי מחטא לה׳ מחדל להתפלל בעדכם״. אמר רבא: אם תלמיד חכם הוא, צריך שיחלה עצמו עליו. מאי טעמא? אילימא משום דכתיב: ״ואין חלה מכם עלי ואין גולה את אזני״ — דילמא מלך שאני. אלא מהכא: ״ואני בחלותם לבושי וגו׳״. ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב: כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו — מוחלין לו על כל עונותיו. שנאמר: ״למען תזכרי ובשת ולא יהיה לך עוד פתחון פה מפני כלמתך בכפרי לך לכל אשר עשית נאם ה׳ אלהים״. דילמא צבור שאני. אלא מהכא: ״ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אתי ויאמר שאול צר לי מאד ופלשתים נלחמים בי וה׳ סר מעלי ולא ענני עוד גם ביד הנביאים גם בחלמות ואקראה לך להודיעני מה אעשה״. ואילו ״אורים ותמים״ לא קאמר. משום דקטליה לנוב עיר הכהנים. ומנין דאחילו ליה מן שמיא — שנאמר: ״ויאמר שמואל אל שאול (מחר) [ומחר] אתה ובניך עמי״, ואמר רבי יוחנן ״עמי״ — במחיצתי. ורבנן אמרי, מהכא: ״והוקענום לה׳ בגבעת שאול בחיר ה׳״. יצתה בת קול ואמרה ״בחיר ה׳״. אמר רבי אבהו בן זוטרתי אמר רבי יהודה בר זבידא: בקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע, ומפני מה לא קבעוה — משום טורח צבור. מאי טעמא? אילימא משום דכתיב בה: ״אל מציאם ממצרים״ — לימא פרשת רבית ופרשת משקלות דכתיב בהן יציאת מצרים. אלא אמר רבי יוסי בר אבין, משום דכתיב בה האי קרא: ״כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו״. ולימא האי פסוקא ותו לא. גמירי: כל פרשה דפסקה משה רבינו — פסקינן, דלא פסקה משה רבינו — לא פסקינן. פרשת ציצית מפני מה קבעוה? אמר רבי יהודה בר חביבא, מפני שיש בה חמשה דברים: מצות ציצית, יציאת מצרים, עול מצות, ודעת מינים, הרהור עבירה, והרהור עבודה זרה. בשלמא הני תלת מפרשן. עול מצות, דכתיב: ״וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות ה׳״. ציצית, דכתיב: ״ועשו להם ציצית וגו׳״. יציאת מצרים, דכתיב: ״אשר הוצאתי וגו׳״. אלא: דעת מינים, הרהור עבירה, והרהור עבודה זרה — מנלן? דתניא: ״אחרי לבבכם״ — זו מינות, וכן הוא אומר: ״אמר נבל בלבו אין אלהים״. ״אחרי עיניכם״ — זה הרהור עבירה, שנאמר: ״ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי, כי היא ישרה בעיני״. ״אתם זונים״ — זה הרהור עבודה זרה, וכן הוא אומר ״ויזנו אחרי הבעלים״. מתני׳ מזכירין יציאת מצרים בלילות. אמר רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא. שנאמר ״למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך״. ״ימי חייך״ — הימים, ״כל ימי חייך״ — הלילות. וחכמים אומרים: ״ימי חייך״ — העולם הזה. ״כל״ — להביא לימות המשיח. גמ׳ תניא, אמר להם בן זומא לחכמים: וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח! והלא כבר נאמר ״הנה ימים באים נאם ה׳ ולא יאמרו עוד חי ה׳ אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה׳ אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם״. אמרו לו: לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה, אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר, ויציאת מצרים טפל לו. כיוצא בו אתה אומר: ״לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך״,
ברכות יב: