הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
סא:מסכת ברכות61b
שואבת כל מיני משקין – אע"פ שהן נכנסין בכרס דרך הושט הריאה מוצצתן ושואבתן מבעד לדופני הכרס: זורקת בו טפה – מרה ומניחתו מן הכעס: שוחק – שחוק: קרקבן – בעוף הוא המסס בבהמה: טוחן – המאכל: אף – החוטם: נעור – מקיצו משנתו: נעור הישן וישן הנעור – שנתחלפה ובאה השינה מן האף והקיבה נעורת: נמוק והולך לו – מתנונה והולך לו ונמשך למיתה. לשון אחר נעור הישן הקיבה ונמצאו קיבה ואף נעורים שאינו ישן כלל או ישן הנעור ונמצאו שניהם ישנים ואינו נעור כי אם בקושי: ולבי חלל בקרבי – יצר הרע הרי הוא כמת בקרבי שיש בידי לכופו: נאם פשע לרשע וגו' – אמר דוד בקרב לבי יש ואומר אני שהפשע נאם לרשע כלומר שהיצר הרע אומר לרשע אל יהא פחד אלהים לנגד עיניך אלמא יצר הרע שופטו עד שמרחיקו שאינו מתפחד מיוצרו: כי יעמוד – הקב"ה: לימין אביון להושיע משופטי נפשו – ש"מ יש לך אדם שיש לנפשו שני שופטים: לא שבק מר חיי לכל בריה – אם אתה מן הבינונים אין לך צדיק גמור בעולם: לרשיעי גמורי – העולם הזה שאין להם בעולם הבא כלום וצריכין ליטול שכרן כאן כגון אחאב שהיה עשיר מאד דקאמר ליה בן הדד כספך וזהבך לי הוא (מלכים א כ׳:ג׳): לצדיקי גמורי העוה"ב – שאין להם בעוה"ז כלום כגון רבי חנינא בן דוסא שדי לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת (תענית כד:): לכך נאמר בכל מאדך – מן החביב עליך: והיה מקבל עליו עול מלכות שמים – קורא קריאת שמע: ממתים ידך יי' ממתים – מידך היה לו למות ולא מידי בשר ודם: מן הצופים – מקום שיכולין לראות משם הר הבית ומשם והלאה אין יכולין לראותו: וברואה – שיכול לראות משם פרט אם מקום נמוך הוא: ובשאין גדר – מפסיק בינו להר הבית: ובזמן שהשכינה שורה – שבית המקדש קיים: הנפנה ביהודה לא יפנה מזרח ומערב – אחוריו למזרח ופניו למערב ולא אחוריו למערב ופניו למזרח מפני שירושלים בארץ יהודה היא בצפונה של ארץ יהודה בגבול שבין יהודה לבנימין ויש מארץ יהודה הימנה [למזרח] עד סוף ארץ ישראל והימנה למערב עד סוף ארץ ישראל שארץ יהודה על פני כל אורך ארץ ישראל היא מן המזרח למערב כרצועה ארוכה וקצרה ואם יפנה מזרח ומערב יהיה פרועו לצד ירושלים או פרועו שלפניו או פרועו שלאחריו אבל צפון ודרום יפנה ובלבד שלא יפנה כנגד ירושלים ממש בדרומה של ארץ יהודה: ובגליל – שהיא בצפונה של א"י לא יחזיר פניו צפון ודרום אלא מזרח ומערב: ה"ג וחכמים אוסרין ולא גרסינן בכל מקום: חכמים היינו ת"ק – דאמר לא יפנה ולא מפליג בין רואה ללא רואה בין בזמן הבית בין בזמן הזה: איכא בינייהו צדדים – דיהודה וגליל שאינן כנגד ירושלים ממש לתנא קמא צדדין נמי אסירי דהא הנפנה ביהודה קאמר כל יהודה משמע ורבנן בתראי סברי כנגד ירושלים ממש אסור אבל לצדדין מותר דהא אדר' יוסי קיימי דאמר לא אסרו אלא ברואה אבל ברחוק לא ואפילו כנגד ירושלים ממש ואתו רבנן למימר וחכמים אוסרים אפילו שלא ברואה ואפילו בזמן הזה ומיהו נגד ירושלים לא: בדר' עקיבא גרסינן בכל מקום הלכך בחוצה לארץ נמי קאמר: הוו שדיין ליה לבני – לבנים שישב עליהן לפנות היו מתוקנים וזקופות על צדיהן ראשן א' למזרח והשני למערב לבנה אחת לצפון ולבנה אחת לדרום והוא יושב על האחת ונפנה בינתים נמצא הוא נפנה צפון ודרום ולא היה רוצה לפנות בבבל מזרח ומערב לפי שבבל במזרחה של ארץ ישראל עומדת שלא יהא פרועו לא מלפניו ולא מלאחריו לצד ארץ ישראל: אזל אביי שדנהו צפון ודרום – לראות אם יקפיד רבו על כך אי סבירא ליה כר"ע דאמר בחו"ל נמי קפדינן עלה דמילתא:
שואבת כל מיני משקין, כבד כועס, מרה זורקת בו טפה ומניחתו, טחול שוחק, קרקבן טוחן, קיבה ישנה, אף נעור. נעור הישן ישן הנעור — נמוק והולך לו. תנא: אם שניהם ישנים או שניהם נעורים — מיד מת. תניא רבי יוסי הגלילי אומר: צדיקים יצר טוב שופטן, שנאמר: ״ולבי חלל בקרבי״. רשעים יצר רע שופטן, שנאמר: ״נאם פשע לרשע בקרב לבי אין פחד אלהים לנגד עיניו״. בינונים — זה וזה שופטן, שנאמר: ״יעמד לימין אביון להושיע משפטי נפשו״. אמר רבה: כגון אנו בינונים. אמר ליה אביי: לא שביק מר חיי לכל בריה? ואמר רבא: לא איברי עלמא אלא לרשיעי גמורי או לצדיקי גמורי. אמר רבא: לידע אינש בנפשיה אם צדיק גמור הוא אם לאו. אמר רב: לא איברי עלמא אלא לאחאב בן עמרי ולרבי חנינא בן דוסא. לאחאב בן עמרי — העולם הזה, ולרבי חנינא בן דוסא — העולם הבא. ״ואהבת את ה׳ אלהיך״. תניא, רבי אליעזר אומר: אם נאמר ״בכל נפשך״, למה נאמר ״בכל מאדך״?, ואם נאמר ״בכל מאדך״, למה נאמר ״בכל נפשך״? אלא אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו — לכך נאמר ״בכל נפשך״. ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו — לכך נאמר ״בכל מאדך״. רבי עקיבא אומר: ״בכל נפשך״ אפילו נוטל את נפשך. תנו רבנן: פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה. בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה. אמר לו: עקיבא אי אתה מתירא מפני מלכות? אמר לו: אמשול לך משל, למה הדבר דומה — לשועל שהיה מהלך על גב הנהר, וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום. אמר להם: מפני מה אתם בורחים? אמרו לו: מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם. אמר להם: רצונכם שתעלו ליבשה, ונדור אני ואתם, כשם שדרו אבותי עם אבותיכם? אמרו לו: אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות?! לא פקח אתה, אלא טפש אתה! ומה במקום חיותנו, אנו מתיראין, במקום מיתתנו — על אחת כמה וכמה. אף אנחנו עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה, שכתוב בה: ״כי הוא חייך וארך ימיך״, כך, אם אנו הולכים ומבטלים ממנה — על אחת כמה וכמה! אמרו: לא היו ימים מועטים, עד שתפסוהו לרבי עקיבא וחבשוהו בבית האסורים, ותפסו לפפוס בן יהודה וחבשוהו אצלו. אמר לו: פפוס, מי הביאך לכאן? אמר לו: אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה. אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים. בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל, והיה מקבל עליו עול מלכות שמים. אמרו לו תלמידיו: רבינו, עד כאן?! אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה ״בכל נפשך״ אפילו נוטל את נשמתך. אמרתי: מתי יבא לידי ואקיימנו, ועכשיו שבא לידי, לא אקיימנו? היה מאריך ב״אחד״, עד שיצתה נשמתו ב״אחד״. יצתה בת קול ואמרה: ״אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד״. אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: זו תורה וזו שכרה? ״ממתים ידך ה׳ ממתים וגו׳״! אמר להם: ״חלקם בחיים״. יצתה בת קול ואמרה: ״אשריך רבי עקיבא שאתה מזומן לחיי העולם הבא״. לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח שהוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים וכו׳. אמר רב יהודה אמר רב: לא אמרו אלא מן הצופים ולפנים, וברואה. איתמר נמי: אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא, הכי אמר רבי יוחנן: לא אמרו אלא מן הצופים ולפנים, וברואה ובשאין גדר, ובזמן שהשכינה שורה. תנו רבנן: הנפנה ביהודה, לא יפנה מזרח ומערב, אלא צפון ודרום. ובגליל לא יפנה אלא מזרח ומערב. ורבי יוסי מתיר. שהיה רבי יוסי אומר: לא אסרו אלא ברואה, ובמקום שאין שם גדר, ובזמן שהשכינה שורה. וחכמים אוסרים. חכמים היינו תנא קמא! איכא בינייהו צדדין. תניא אידך: הנפנה ביהודה — לא יפנה מזרח ומערב אלא צפון ודרום. ובגליל, צפון ודרום — אסור, מזרח ומערב — מותר. ורבי יוסי מתיר. שהיה רבי יוסי אומר: לא אסרו אלא ברואה. רבי יהודה אומר: בזמן שבית המקדש קיים — אסור, בזמן שאין בית המקדש קיים — מותר. רבי עקיבא אוסר בכל מקום. רבי עקיבא היינו תנא קמא! איכא בינייהו חוץ לארץ. רבה הוו שדיין ליה לבני מזרח ומערב. אזל אביי שדנהו צפון ודרום, על רבה תרצנהו. אמר: מאן האי דקמצער לי? אנא כרבי עקיבא סבירא לי דאמר: בכל מקום אסור.
ברכות סא: