הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
ס.מסכת ברכות60a
דקנה וחזר וקנה דברי הכל אין צריך לברך – דהא רבי יוחנן לא אמר צריך לברך אלא משום דלענין קנייה חדש הוא: ואיכא דאמרי כו' מכלל דכי יש לו וקנה דברי הכל צריך לברך – דהא רב הונא לא אמר אין צריך לברך אלא דקנה וחזר וקנה דליכא חדוש כלל אבל יש לו וקנה דאיכא חדוש מודה הוא דצריך: בין כך ובין כך – בין שיש לו בין שאין לו הואיל ולא קנה הראשונים ועכשיו קנה צריך לברך: לא כרבי מאיר ולא כרבי יהודה – דאפילו רבי יהודה לא פליג אלא ביש לו וקנה אבל בקנה וחזר וקנה לא: דמסקא ארעא שרטון – לימ"ץ מחמת המים והוה ליה לזבל: השתא מיהא רעה היא – שמחבלת תבואה של שנה זו ומברך ברוך דיין האמת: ועל הטוב שהיא מעין הרעה – יברך הטוב והמטיב: מאי היא – כגון דאשכח מציאה: שלא יסריח – הזרע אלא יקלוט ויהיה ולד ולאחר שלשה ימים אם לא קלט כבר הסריח ואין תפלה מועלת: שלא יהא סנדל – שלא תתעבר אשתו ולד אחר ויהיה פוחת צורתו של ראשון ודומה לדג של ים ששמו סנדל הכי אמרינן במס' נדה (דף כה:) סנדל דומה לסנדל של ים ומתחלתו ולד היה אלא שנרצף משל לאדם שסטר את חבירו והחזיר צורתו לאחוריו: ומי מהני – תפלה לזכר אפילו בתוך ארבעים יום והלא הדבר תלוי בהזרעה תחלה: הכי גרסינן משכחת לה דמהניא כגון שהזריעו שניהם בבת אחת: כל היכי דדרשת ליה להאי קרא – מדריש לחדא משמעות: מסיפיה לרישיה מדריש – מי שנכון לבו בטוח ביי' משמועה רעה לא יירא: בדברי תורה כתיב – אשרי אדם מפחד תמיד שמא תשתכח ממנו שמתוך כך הוא מחזיר לשנותם תמיד: תנו רבנן – בן עזאי אמרה דאמר שתים בכניסתו ושתים ביציאתו: לית לן בה – יזהר בעצמו שלא יפשע או אם פשע כבר אל יכנס במקום סכנה: בי בני – בית המרחץ: מתותיה – חפירה שהמים נופלים לתוכה ובני אדם רוחצים על גבי תקרה שעל גבה: בחד אבריה – בזרועו החזיק אחד או שנים וזה בזה החזיקו עד מאה ואחד: היינו דרבי אחא – דבעי אודויי שהוצאתני לשלום: שאין דרכן של בני אדם וכו' – כלומר לא היה להם לעסוק ברפואות אלא לבקש רחמים:
דכי קנה וחזר וקנה, דברי הכל אין צריך לברך. ואיכא דאמרי: אמר רב הונא: לא שנו אלא שלא קנה וחזר וקנה, אבל קנה וחזר וקנה — אין צריך לברך. ורבי יוחנן אמר: אפילו קנה חזר וקנה — צריך לברך. מכלל דכי יש לו וקנה — דברי הכל צריך לברך. מיתיבי: בנה בית חדש ואין לו כיוצא בו, קנה כלים חדשים ואין לו כיוצא בהם — צריך לברך. יש לו כיוצא בהם — אין צריך לברך, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: בין כך ובין כך צריך לברך. בשלמא ללישנא קמא — רב הונא כרבי מאיר, ורבי יוחנן כרבי יהודה. אלא ללישנא בתרא, בשלמא רב הונא כרבי יהודה, אלא רבי יוחנן דאמר כמאן? לא כרבי מאיר ולא כרבי יהודה! אמר לך רבי יוחנן: הוא הדין דלרבי יהודה קנה וחזר וקנה — נמי צריך לברך. והא דקא מיפלגי ביש לו וקנה, להודיעך כחו דרבי מאיר דאפילו קנה ויש לו — אין צריך לברך, וכל שכן קנה וחזר וקנה דאין צריך לברך. וליפלגו בקנה וחזר וקנה דאין צריך לברך, להודיעך כחו דרבי יהודה! כח דהתירא עדיף ליה. מברך על הרעה כו׳. היכי דמי? כגון דשקל בדקא בארעיה, אף על גב דטבא היא לדידיה, דמסקא ארעא שירטון ושבחא, השתא מיהא רעה היא. ועל הטובה כו׳. היכי דמי? כגון דאשכח מציאה, אף על גב דרעה היא לדידיה, דאי שמע בה מלכא שקיל לה מיניה, השתא מיהא טובה היא. היתה אשתו מעוברת ואמר: ״יהי רצון שתלד כו׳״ — הרי זו תפלת שוא. ולא מהני רחמי? מתיב רב יוסף: ״ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה״: מאי ״ואחר״? אמר רב: לאחר שדנה לאה דין בעצמה ואמרה: שנים עשר שבטים עתידין לצאת מיעקב, ששה יצאו ממני וארבעה מן השפחות, הרי עשרה. אם זה זכר, לא תהא אחותי רחל כאחת השפחות, מיד נהפכה לבת, שנאמר: ״ותקרא את שמה דינה״. אין מזכירין מעשה נסים. ואיבעית אימא: מעשה דלאה בתוך ארבעים יום הוה. כדתניא: שלשה ימים הראשונים — יבקש אדם רחמים שלא יסריח. משלשה ועד ארבעים יבקש רחמים שיהא זכר. מארבעים יום ועד שלשה חדשים — יבקש רחמים שלא יהא סנדל. משלשה חדשים ועד ששה — יבקש רחמים שלא יהא נפל. מששה ועד תשעה — יבקש רחמים שיצא בשלום. ומי מהני רחמי? והאמר רב יצחק בריה דרב אמי: איש מזריע תחלה — יולדת נקבה, אשה מזרעת תחלה — יולדת זכר. שנאמר: ״אשה כי תזריע וילדה זכר״! הכא במאי עסקינן — כגון שהזריעו שניהם בבת אחת. היה בא בדרך. תנו רבנן: מעשה בהלל הזקן שהיה בא בדרך ושמע קול צוחה בעיר, אמר: מובטח אני שאין זה בתוך ביתי. ועליו הכתוב אומר: ״משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטח בה׳״. אמר רבא: כל היכי דדרשת להאי קרא מרישיה לסיפיה — מדריש, מסיפיה לרישיה — מדריש: מרישיה לסיפיה מדריש — ״משמועה רעה לא יירא״, מה טעם? — ״נכון לבו בטח בה׳״. מסיפיה לרישיה מדריש — ״נכון לבו בטח בה׳, משמועה רעה לא יירא״. ההוא תלמידא דהוה קא אזיל בתריה דרבי ישמעאל ברבי יוסי בשוקא דציון. חזייה דקא מפחיד. אמר ליה: חטאה את, דכתיב: ״פחדו בציון חטאים״. אמר ליה: והכתיב ״אשרי אדם מפחד תמיד״! אמר ליה: ההוא בדברי תורה כתיב. יהודה בר נתן הוה שקיל ואזיל בתריה דרב המנונא. אתנח. אמר ליה: יסורים בעי ההוא גברא לאתויי אנפשיה? דכתיב: ״כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגרתי יבא לי״! והא כתיב: ״אשרי אדם מפחד תמיד״! ההוא בדברי תורה כתיב. הנכנס לכרך. תנו רבנן: בכניסתו מהו אומר? — ״יהי רצון מלפניך ה׳ אלהי שתכניסני לכרך זה לשלום״. נכנס, אומר: ״מודה אני לפניך ה׳ אלהי שהכנסתני לכרך זה לשלום״. בקש לצאת, אומר: ״יהי רצון מלפניך ה׳ אלהי ואלהי אבותי, שתוציאני מכרך זה לשלום״. יצא, אומר: ״מודה אני לפניך ה׳ אלהי שהוצאתני מכרך זה לשלום. וכשם שהוצאתני לשלום, כך תוליכני לשלום, ותסמכני לשלום, ותצעידני לשלום, ותצילני מכף כל אויב ואורב בדרך״. אמר רב מתנא: לא שנו אלא בכרך שאין דנין והורגין בו, אבל בכרך שדנין והורגין בו — לית לן בה. איכא דאמרי, אמר רב מתנא: אפילו בכרך שדנין והורגין בו, זימנין דלא מתרמי ליה אינש דיליף ליה זכותא. תנו רבנן: הנכנס לבית המרחץ, אומר: ״יהי רצון מלפניך ה׳ אלהי שתצילני מזה וכיוצא בו, ואל יארע בי דבר קלקלה ועון. ואם יארע בי דבר קלקלה ועון — תהא מיתתי כפרה לכל עונותי״. אמר אביי: לא לימא אינש הכי, דלא לפתח פומיה לשטן. דאמר ריש לקיש, וכן תנא משמיה דרב יוסי: לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן. אמר רב יוסף: מאי קראה — דכתיב: ״כמעט כסדם היינו לעמרה דמינו״, מאי אהדר להו נביא — ״שמעו דבר ה׳ קציני סדם וגו׳״. כי נפיק מאי אומר? אמר רב אחא: ״מודה אני לפניך ה׳ שהצלתני מן האור״. רבי אבהו על לבי בני. אפחית בי בני מתותיה, אתרחיש ליה ניסא קם על עמודא, שזיב מאה וחד גברי בחד אבריה. אמר: היינו דרב אחא. דאמר רב אחא: הנכנס להקיז דם, אומר: ״יהי רצון מלפניך ה׳ אלהי שיהא עסק זה לי לרפואה, ותרפאני. כי אל רופא נאמן אתה ורפואתך אמת, לפי שאין דרכן של בני אדם לרפאות אלא שנהגו״. אמר אביי: לא לימא אינש הכי, דתני דבי רבי ישמעאל: ״ורפא ירפא״ — מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות. כי קאי מאי אומר? — אמר רב אחא: ״ברוך … רופא חנם״.
ברכות ס.