הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
טז.מסכת ברכות16a
אהלים לנחלים – כנחלים נטיו כאהלים נטע: אף [אהלים] – בתי מדרשות. אהלים לשון נטיעה נופלת בהם שנאמר ויטע אהלי אפדנו (דניאל יא): קטרין ליה גננא – קושרין לו חופה להשיאו אשה: יחזור לראש – כגון שהיה יודע שבפרק זה טעה ודלג אבל אינו יודע באיזה מקום בו טעה: בין פרק לפרק – שיודע שגמר הפרשה וצריך להתחיל פרשה אחרת ואינו יודע באיזה מהן: יחזור לפרק ראשון – להפסק ראשון והיה אם שמוע: בין כתיבה לכתיבה – שיודע שצריך לומר וכתבתם ואינו יודע אם ראשון אם שני: וא"ר יוחנן – לתנא וכו': סרכיה נקט – אין לטעות מכאן עד אמת ויציב וא"צ לחזור אלא לאמת שהפרשה שגורה בפיו: מתני' האומנין – שהם עסוקים במלאכתן בראש האילן או בראש הנדבך והגיע זמן ק"ש קורין לשם מיד: נדבך – בנין של אבנים כמו נדבכין די אבן גלל (עזרא ו׳:ד׳): מה שאינן רשאין לעשות כן בתפלה – דצלותא רחמי היא ובעי כוונה הלכך אין מתפללין בראש האילן ובראש הנדבך דמסתפי דילמא נפלי דאין יכולין לעמוד שם אלא על ידי הדחק ומחמת בעתותא לא מצי מכווני: תנן האומנין קורין בראש האילן – אפי' בזמן שהן עסוקין אלמא לא בעי כוונה: גמ' ומתפללין בראש הזית ובראש התאנה – בזמן שעוסקין בהן מפני שענפיהם מרובים ויכולין לעמוד שם שלא בדוחק ואין שם פחד ליפול לפיכך מתפללין בראשם אבל בשאר אילנות אין מתפללין: בין כך ובין כך – כלומר בין מתאנה בין משאר אילנות: יורד ומתפלל – דהא אינו משועבד למלאכה שהוא ברשות עצמו: לפי שאין דעתו מיושבת עליו – מבעתותו ואם הקלו אצל פועלים מפני בטול מלאכה לא הקלו אצל בעל הבית: ברה דבת שמואל – בכמה מקומות קרי ליה בר רחל ובת שמואל היתה ונשבית לבין העמים כדאמר בכתובות (דף כג.) ובא עליה אחד ונתעברה הימנו ואח"כ נתגייר ושמיה איסור כדאמרי' בב"ב (דף קמט.) רב מרי בריה הורתו שלא בקדושה הוה לכך לא היה נקרא על שם אביו: תנן האומנין קורין בראש האילן – אפ' בזמן שהן עסוקין אלמא לא בעי כוונה: שבטלין ממלאכתן וקורין – כדי שיהו קורין בכוונה רשאין להיבטל ממלאכתן: פרק ראשון – פרשת שמע בעי כוונה: קורין את שמע ומברכין לפניה ולאחריה – כתקונה וכן בזמן תפלה: אבל אין יורדין לפני התיבה – אינן רשאין ליבטל ממלאכתן ולירד לפני התיבה לעשות שליח צבור שיש שם בטול מלאכה יותר מדאי: מעין שמונה עשרה – הביננו לדעת דרכיך כו' שכולל י"א ברכות בברכה אחת וג' ראשונות וג' אחרונות כהלכתן: הא ר"ג הא רבי יהושע – דתנן בפרק תפלת השחר (ברכות דף כח:) ר"ג אומר בכל יום ויום מתפלל אדם י"ח ברכות רבי יהושע אומר מעין י"ח: עושין בשכרן – שנוטלין שכר פעולתן לבד סעודתן צריכין למהר המלאכה ומתפללין מעין י"ח: והתניא – בניחותא דיש חלוק בין עושין בשכרן לעושין בסעודתן: ואין מברכין לפניה – שאינה מן התורה: אבל מברכין לאחריה – שהיא מן התורה דכתיב ואכלת ושבעת וברכת (לקמן ברכות דף מח:): וכוללין – שני ברכות באחת שברכת הארץ ובנין ירושלים דומות: אבל עושין בסעודתן – בשביל האכילה לבדה מתפללין י"ח: בשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה – כבר פירשתיה בפרק ראשון (דף יא.):
לנחלים, דכתיב: ״כנחלים נטיו כגנות עלי נהר כאהלים נטע וגו׳״ — לומר לך: מה נחלים מעלין את האדם מטומאה לטהרה — אף אהלים מעלין את האדם מכף חובה לכף זכות. ״הקורא למפרע לא יצא וכו׳״. רבי אמי ורבי אסי הוו קא קטרין ליה גננא לרבי אלעזר. אמר להו: אדהכי והכי איזיל ואשמע מלתא דבי מדרשא, ואיתי ואימא לכו. אזל אשכחיה לתנא דקתני קמיה דרבי יוחנן: קרא וטעה ואינו יודע להיכן טעה, באמצע הפרק — יחזור לראש. בין פרק לפרק — יחזור לפרק ראשון. בין כתיבה לכתיבה — יחזור לכתיבה ראשונה. אמר ליה רבי יוחנן: לא שנו אלא שלא פתח ב״למען ירבו ימיכם״, אבל פתח ב״למען ירבו ימיכם״ — סרכיה נקט ואתי. אתא ואמר להו. אמרו ליה: אלו לא באנו אלא לשמוע דבר זה — דיינו. מתני׳ האומנין — קורין בראש האילן ובראש הנדבך. מה שאינן רשאין לעשות כן בתפלה. חתן פטור מקריאת שמע לילה הראשונה ועד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה. ומעשה ברבן גמליאל שנשא אשה וקרא לילה הראשונה. אמרו לו תלמידיו: למדתנו רבינו שחתן פטור מקריאת שמע? אמר להם איני שומע לכם לבטל הימני מלכות שמים אפילו שעה אחת. גמ׳ תנו רבנן: האומנין — קורין בראש האילן ובראש הנדבך. ומתפללין בראש הזית ובראש התאנה. ושאר כל האילנות — יורדים למטה ומתפללין. ובעל הבית, בין כך ובין כך יורד למטה ומתפלל, לפי שאין דעתו מיושבת עליו. רמי ליה רב מרי ברה דבת שמואל לרבא, תנן: האומנין קורין בראש האילן ובראש הנדבך, אלמא לא בעי כונה. ורמינהי: הקורא את שמע צריך שיכוין את לבו, שנאמר: ״שמע ישראל״, ולהלן הוא אומר: ״הסכת ושמע ישראל״. מה להלן ב״הסכת״ אף כאן ב״הסכת״. אשתיק. אמר ליה: מידי שמיע לך בהא? אמר ליה: הכי אמר רב ששת — והוא שבטלין ממלאכתן וקורין. והתניא: בית הלל אומרים עוסקים במלאכתן וקורין! לא קשיא: הא בפרק ראשון, הא בפרק שני. תנו רבנן: הפועלים שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית, קורין קריאת שמע ומברכין לפניה ולאחריה. ואוכלין פתן ומברכין לפניה ולאחריה, ומתפללין תפלה של שמונה עשרה. אבל אין יורדין לפני התיבה, ואין נושאין כפיהם. והתניא מעין שמונה עשרה! אמר רב ששת: לא קשיא, הא — רבן גמליאל, הא — רבי יהושע. אי רבי יהושע, מאי איריא פועלים? אפילו כל אדם נמי! אלא אידי ואידי רבן גמליאל, ולא קשיא: כאן, בעושין בשכרן. כאן, בעושין בסעודתן. והתניא: הפועלים שהיו עושים מלאכה אצל בעל הבית — קורין קריאת שמע ומתפללין. ואוכלין פתן — ואין מברכים לפניה, אבל מברכין לאחריה שתים. כיצד? ברכה ראשונה כתקונה, שניה פותח בברכת הארץ וכוללין ״בונה ירושלים״ בברכת הארץ. במה דברים אמורים — בעושין בשכרן, אבל עושין בסעודתן או שהיה בעל הבית מיסב עמהן — מברכין כתיקונה. חתן פטור מקריאת שמע. תנו רבנן: ״בשבתך בביתך״ — פרט לעוסק במצוה. ״ובלכתך בדרך״ — פרט לחתן. מכאן אמרו: הכונס את הבתולה — פטור, ואת האלמנה — חייב. מאי משמע? אמר רב פפא: כי דרך. מה דרך רשות, אף הכא נמי רשות. מי לא עסקינן דקאזיל לדבר מצוה, ואפילו הכי אמר רחמנא: ליקרי. אם כן, לימא קרא ״בלכת״, מאי ״בלכתך״ — שמע מינה: בלכת דידך הוא דמחייבת, הא דמצוה — פטירת.
ברכות טז.