הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
מה.מסכת ברכות45a
מאי עמא דבר – היאך נוהגים וכבר נהגו לברך בתחלה שהכל ולבסוף בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שברא: שלשה שאכלו וכו' לזמן – להזדמן יחד לצרוף ברכה בלשון רבים כגון נברך: שנטלה תרומתו – קס"ד תרומת מעשר שלו שעל הלוי להפריש: מעשר שני שנפדה – להתירו באכילה חוץ לירושלים ואת פדיונו יעלה לירושלים ויאכל: והשמש – ששמשם בסעודה ואכל עמהם כזית כדי להצטרף עמהם לזמון ובכל הני אצטריך לאשמעינן אע"ג דדמו לאיסור אין כאן ברכה בעבירה כדמפרש ואזיל בגמרא: עד כמה מזמנין – כמה יאכל עמהם ויתחייב עמהם בזימון ונפקא מינה להוציאם ידי חובתן אם יתנו לו הכוס לברך: גמ' מה"מ – דשלשה ראוים לברכת צירוף: גדלו לה' אתי – הרי שלשה וכן אקרא הבו גודל היחיד אומר לשנים: אינן רשאין ליחלק – ולברך כל אחד לעצמו דמפקעי לה לתורת זמון: שלשה אין שנים לא – ה"פ דמדקתני אין רשאין ליחלק שמע מינה דשלשה מזמנין שנים אין מזמנין ואפילו רצו דאי אמרת שנים נמי אם רצו מזמנין אמאי אין האחד רשאי ליחלק ליזיל הוא ולא מפקעת ברכת זמון בהכי ויזמנו השנים: שאני התם דהוקבעו בחובה מעיקרא – ואי אזיל הוא מפקעת להו חובה וקמו להו ברשות וגדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה: אוכל עמהם – אין כאן גאוה דניחא להו דמייתי להו לידי זמון ואי שנים מזמנין אמאי ניחא להו בלאו דידיה נמי אי בעו מזמני:
אומצא. רבי טרפון אומר ״בורא נפשות רבות וחסרונן״. אמר ליה רבא בר רב חנן לאביי, ואמרי לה לרב יוסף: הלכתא מאי? אמר ליה: פוק חזי מאי עמא דבר. הדרן עלך כיצד מברכין מתני׳ שלשה שאכלו כאחת, חייבין לזמן. אכל דמאי, ומעשר ראשון שנטלה תרומתו, מעשר שני והקדש שנפדו, והשמש שאכל כזית, והכותי — מזמנין עליו. אכל טבל, ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שלא נפדו, והשמש שאכל פחות מכזית, והנכרי — אין מזמנין עליו. נשים ועבדים וקטנים — אין מזמנין עליהן. עד כמה מזמנין? — עד כזית. רבי יהודה אומר: עד כביצה. גמ׳ מנא הני מילי? אמר רב אסי: דאמר קרא ״גדלו לה׳ אתי ונרוממה שמו יחדו״. רבי אבהו אמר: מהכא: ״כי שם ה׳ אקרא הבו גדל לאלהינו״. אמר רב חנן בר אבא: מנין לעונה ״אמן״ שלא יגביה קולו יותר מן המברך — שנאמר: ״גדלו לה׳ אתי ונרוממה שמו יחדו״. אמר רבי שמעון בן פזי: מנין שאין המתרגם רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא, שנאמר: ״משה ידבר והאלהים יעננו בקול״, שאין תלמוד לומר ״בקול״, ומה תלמוד לומר ״בקול״ — בקולו של משה. תניא נמי הכי: אין המתרגם רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא. ואם אי אפשר למתרגם להגביה קולו כנגד הקורא — ימעך הקורא קולו ויקרא. אתמר: שנים שאכלו כאחת, פליגי רב ורבי יוחנן. חד אמר: אם רצו לזמן — מזמנין, וחד אמר: אם רצו לזמן — אין מזמנין. תנן: שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן. שלשה — אין, שנים — לא! התם חובה, הכא רשות. תא שמע: שלשה שאכלו כאחת — חייבין לזמן, ואין רשאין ליחלק. שלשה — אין, שנים — לא! שאני התם דקבעו להו בחובה מעיקרא. תא שמע: השמש שהיה משמש על השנים — הרי זה אוכל עמהם, אף על פי שלא נתנו לו רשות. היה משמש על השלשה — הרי זה אינו אוכל עמהם, אלא אם כן נתנו לו רשות! שאני התם
ברכות מה.