הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
סב.מסכת ברכות62a
אחר רבי יהושע וכו' – וביהודה הוה: עד כאן – כלומר כל זה העזת פניך בפני רבך שנסתכלת בכל אלו: דשח ושחק – עם אשתו שיחה בטלה של ריצוי תשמיש: ועשה צרכיו – ושימש מטתו: כדלא שריף תבשילא – כאדם רעב כמו שלא שמשת מטתך מעולם שאתה נוהג קלות ראש זה לתאותך: שריף – הומי"ר בלע"ז: שקרובה לפה – רגילין להושיטה לפה: שקושר בה תפילין – בזרוע שמאלו: טעמי תורה – נגינות טעמי מקרא של תורה נביאים וכתובים בין בניקוד שבספר בין בהגבהת קול ובצלצול נעימות הנגינה של פשטא ודרגא ושופר מהפך מוליך ידו לפי טעם הנגינה ראיתי בקוראים הבאים מארץ ישראל: מן הנחשים ומן העקרבים ומן המזיקין – דמתוך צניעתו מתנהג בנחת ובשתיקה ואין הנחשים מרגישים להתקנאות בו ואף המזיקין חסין עליו: חלומותיו מיושבין עליו – שאין המזיקין מבהילין אותו: קבלה – מסורת ומנהג שקבלנו מרבותינו בבית הכסא: קבלה דיסורי שתיקותא – שלא יבעט ביסורין הבאים עליו: מרביה ליה אימרא – מגדלת לו שה ומלמדתו שהולך עמו תמיד: שעיר – שד של בית הכסא דומה לשעיר ועליהם נאמר (ישעיהו י״ג:כ״א) ושעירים ירקדו שם: אמגוזא בלקנא – נותנת אגוז בספל של נחשת ומקרקשת בו מבית והוא נפנה כנגדה מבחוץ: בתר דמלך – ונעשה ראש ישיבה צריך שימור טפי מפני המזיקים שמתקנאים השדים בתלמידי חכמים יותר משאר בני אדם: כוותא – חלון כנגד מקום שהוא נפנה שם אחורי הבית: אחורי הגדר נפנה מיד – ואין צריך להתרחק כלום: ובבקעה – צריך להתרחק כדי שלא ישמע חברו עטושים של מטה אבל אין צריך להתרחק עד כדי שלא יראנו: רב אשי אמר וכו' – לא גרסינן עד לקמן דמוקי לדאיסי בר נתן בהכי: יוצאין מפתח בית הבד – משמרי טהרות של שמן בית הבד אם הוצרכו לפנות יוצאים מפתח בית הבד ונפנין לאחורי הגדר שלפני הפתח ואין חוששין שמא בתוך כך יכנס עם הארץ ויגע אלמא נפנין לאחורי הגדר מיד: בטהרות הקלו – בשביל שמירת טהרות הקלו בבית הכסא: כמה ירחקו – שומרי טהרות: כדי שיהא רואהו – וכיון דאינו יכול להתרחק יותר על כרחך אם הוצרך לפנות יפנה תיובתא דאיסי דבעי שלא יראנו: דאקילו בהו רבנן – בשביל שמירתן הקלו בבית הכסא: אבל לדידיה חזי ליה – אבל הוא עצמו את חברו יכול לראות ולא ירחיק: במקום שנפנה ביום – מתרחק מבני אדם בלילה כביום: ינהיג אדם עצמו – לפנות: שחרית – קודם היום: וערבית – משחשכה: כדי שלא יהא צריך להתרחק – אלמא אין מתרחקין בלילה: פנו לי דוכתא – מבני אדם: כדרך שנפנה ביום – לענין פרוע טפח וטפחיים כדאמרינן בפרקי קמאי (פ"ג ד' כג:) ומיושב כדאמרינן לעיל: לקרן זוית – אם יש קרן זוית סמוך צריך להסתלק שם בלילה כביום ולא יפנה בגלוי: משמש – בצרור או בקיסם לפתוח נקבים כדאמרינן במסכת שבת (ד' פב.) לשון אחר משמש המושב שלא יהא מלוכלך ולשון ראשון הגון דא"כ למה לי משום כשפים תיפוק לי כיון שישב כבר מלוכלכים בגדיו ומה יועיל משמושו: לא לי לא לי – לא תוכלו לי: לא תחים ולא תחתים – הם שמות הכשפים העשויים ע"י תחתוניות: לא הני ולא מהני – לא כולן ולא מקצתן: לא חרשי דחרשא ולא חרשי דחרשתא – ולא מכשפות מכשף זכר ולא מכשפות מכשפה נקבה לשון אחר לא הני ולא מהני לא יצלח ולא יועיל עוד מכשפות:
אמר רבי עקיבא: פעם אחת נכנסתי אחר רבי יהושע לבית הכסא, ולמדתי ממנו שלשה דברים: למדתי שאין נפנין מזרח ומערב אלא צפון ודרום, ולמדתי שאין נפרעין מעומד אלא מיושב, ולמדתי שאין מקנחין בימין אלא בשמאל. אמר לו בן עזאי: עד כאן העזת פניך ברבך?! אמר לו תורה היא, וללמוד אני צריך. תניא, בן עזאי אומר: פעם אחת נכנסתי אחר רבי עקיבא לבית הכסא, ולמדתי ממנו שלשה דברים: למדתי שאין נפנין מזרח ומערב אלא צפון ודרום, ולמדתי שאין נפרעין מעומד אלא מיושב, ולמדתי שאין מקנחין בימין אלא בשמאל. אמר לו רבי יהודה: עד כאן העזת פניך ברבך?! אמר לו: תורה היא, וללמוד אני צריך. רב כהנא על, גנא תותיה פורייה דרב. שמעיה דשח ושחק ועשה צרכיו. אמר ליה: דמי פומיה דאבא כדלא שריף תבשילא. אמר ליה: כהנא, הכא את? פוק, דלאו ארח ארעא. אמר ליה: תורה היא, וללמוד אני צריך. מפני מה אין מקנחין בימין אלא בשמאל? אמר רבא: מפני שהתורה ניתנה בימין, שנאמר: ״מימינו אש דת למו״. רבה בר בר חנה אמר: מפני שהיא קרובה לפה. ורבי שמעון בן לקיש אמר: מפני שקושר בה תפילין. רב נחמן בר יצחק אמר: מפני שמראה בה טעמי תורה. כתנאי. רבי אליעזר אומר: מפני שאוכל בה. רבי יהושע אומר: מפני שכותב בה. רבי עקיבא אומר: מפני שמראה בה טעמי תורה. אמר רבי תנחום בר חנילאי: כל הצנוע בבית הכסא נצול משלשה דברים — מן הנחשים, ומן העקרבים, ומן המזיקין. ויש אומרים אף חלומותיו מיושבים עליו. ההוא בית הכסא דהוה בטבריא, כי הוו עיילי ביה בי תרי — אפילו ביממא מתזקי. רבי אמי ורבי אסי הוו עיילי ביה חד וחד לחודיה — ולא מתזקי. אמרי להו רבנן: לא מסתפיתו? אמרי להו: אנן קבלה גמירינן, קבלה דבית הכסא — צניעותא ושתיקותא. קבלה דיסורי — שתיקותא ומבעי רחמי. אביי מרביא ליה אמיה אמרא למיעל בהדיה לבית הכסא. ולרבי ליה גדיא! שעיר בשעיר מיחלף. רבא, מקמי דהוה רישא, מקרקשא ליה בת רב חסדא אמגוזא בלקנא. בתר דמלך, עבדא ליה כוותא, ומנחא ליה ידא ארישיה. אמר עולא: אחורי הגדר — נפנה מיד. ובבקעה, כל זמן שמתעטש ואין חברו שומע. איסי בר נתן מתני הכי: אחורי הגדר, כל זמן שמתעטש ואין חברו שומע, ובבקעה — כל זמן שאין חברו רואהו. מיתיבי: יוצאין מפתח בית הבד, ונפנין לאחורי הגדר, והן טהורין! בטהרות הקלו. תא שמע: כמה ירחקו ויהיו טהורין — כדי שיהא רואהו! שאני אוכלי טהרות, דאקילו בהו רבנן. רב אשי אמר: מאי ״כל זמן שאין חברו רואה״ דקאמר איסי בר נתן — כל זמן שאין חברו רואה את פרועו, אבל לדידיה חזי ליה. ההוא ספדנא דנחית קמיה דרב נחמן, אמר: ״האי צנוע באורחותיו הוה״. אמר ליה רב נחמן: את עיילת בהדיה לבית הכסא וידעת אי צנוע אי לא? דתניא: אין קורין ״צנוע״ אלא למי שצנוע בבית הכסא. ורב נחמן מאי נפקא ליה מיניה? משום דתניא: כשם שנפרעין מן המתים כך נפרעין מן הספדנין, ומן העונין אחריהן. תנו רבנן: איזהו צנוע — זה הנפנה בלילה במקום שנפנה ביום. איני?! והאמר רב יהודה אמר רב: לעולם ינהיג אדם את עצמו שחרית וערבית, כדי שלא יהא צריך להתרחק! ותו, רבא ביממא הוה אזיל עד מיל, ובליליא אמר ליה לשמעיה: פנו לי דוכתא ברחובא דמתא. וכן אמר ליה רבי זירא לשמעיה: חזי מאן דאיכא אחורי בית חבריא, דבעינא למפני! לא תימא במקום, אלא אימא: כדרך שנפנה ביום. רב אשי אמר: אפילו תימא במקום, לא נצרכה אלא לקרן זוית. גופא. אמר רב יהודה אמר רב: לעולם ינהיג אדם את עצמו שחרית וערבית, כדי שלא יהא צריך להתרחק. תניא נמי הכי, בן עזאי אומר: השכם וצא, הערב וצא, כדי שלא תתרחק. משמש ושב, ואל תשב ותמשמש, שכל היושב וממשמש — אפילו עושין כשפים באספמיא, באין עליו. ואי אנשי ויתיב ואחר כך משמש, מאי תקנתיה? — כי קאי, לימא הכי: ״לא לי לא לי, לא תחים ולא תחתים, לא הני ולא מהני, לא חרשי דחרשא ולא חרשי דחרשתא״.
ברכות סב.