הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
נא.מסכת ברכות51a
במידי דלא ממאיס נמי – למה לי פולטן לסלקינהו לצד אחד: מי שאכל ושתה ולא ברך – לפניהם קאי אברכת המוציא וברכת היין: מהו שיחזור וכו' – לאחר אכילה ושתיה: יחזור ויאכל שום אחר – כדי שיסריח יותר כלומר יוסיף על סרחונו ויעשה ברכה לבטלה: הלכך – כיון דאם נזכר באמצע יכול לברך אפי' גמר סעודתו נמי יכול לברך: על הטבילה – אלמא אע"ג דטבל הויא ברכה: התם מעיקרא לא חזי – דרוב טבילות משום קרי הם ובעלי קריין אסורים בברכות שהם דברי תורה כדאמרינן בפרק מי שמתו (ברכות ד' כ:) ודחוי מעיקרא לאו דחוי הוא ולכי מתקן הדר מברך אבל האי מעיקרא איחזי וכיון דגמ' אידחי והואיל ואידחי אידחי: אספרגוס – כוס שהיו שותים בכל בקר אליבא ריקנא לרפואה: דבחמרא עסקינן – דאמרינן לקמן בשמעתין אספרגוס ללע"ט יפה ואוקמינן בשל יין וסימן לע"ט לב עין טחול: וכ״ש לבני מעים – קושיא היא כלו' בדחמרא קתני וכ״ש לבני מעים: והתניא – לקמן לרמ"ת קשה אספרגוס של יין וסימן רמ"ת ראש מעים תחתוניות: כי תניא ההיא – דקתני וכ"ש לבני מעים: ביין מיושן – של ג' שנים כדתנן בבבא בתרא (ד' צח.) ישן משל אשתקד מיושן של שלש שנים: קונם יין שאני טועם – כהקדש יהא עלי יין שאני טועם: אלא חי – יין חי שאינו מזוג: אין מפסיקין בו – אלא שותהו בבת אחת: ואין סומכין אותו – לאכול אחריו מיד: בדחמרא – סמיכתו בפת: בדשכרא – סמיכתו במינו אם שכר תאנים סומכו בתאנים ואם של תמרים הוא סומכו בתמרים: לוקה – בחולי: בדחמרא – לא ירוק: בדשכרא – אם לא רק מים הבאים בפיו אחריו לוקה: אפילו בפני המלך – ירוק ואל יסתכן: סוריאל – מלאך חשוב לבא לפני הקב"ה: אל תטול חלוקך – שחרית מיד השמש אלא אתה בעצמך טלהו ממקום שהוא שם ותלבשנו: תכספית – שם חבורת שדים: איסתלגנית – שם חבורת מלאכי חבלה: אימתי יבא אדם לידי אחד מן הדברים הללו וילכד – רבי ישמעאל עלה לרקיע על ידי שם בברייתא דמעשה מרכבה: גודא – כותל: כוס של ברכה – ברכת המזון: הדחה ושטיפה וכו' – כולהו מפרש להו ואזיל: מן הקרקע – אם ע"ג קרקע הסב ואם על גבי שלחן מגביהו מן השלחן: במתנה – דרך דורון וחשיבות: לאנשי ביתו – לאשתו: חי – שמוזגו במים לאחר שנתנו בכוס חי אבל לברך עליו חי הא אמרן במתני' אין מברכין אי נמי חי בלע"ז פריש"ק להביאו מן החבית לשמו: מעטרהו בתלמידים – תלמידיו סובבין אותו כשהוא מברך: בנטלי – כוסות: ובברכת הארץ – כשמגיע לברכת הארץ מוסיף עליה: מעטף – בטליתו:
דלא ממאיס נמי, לסלקינהו לצד אחד וליברך? תרגמה רב יצחק קסקסאה קמיה דרבי יוסי בר אבין משמיה דרבי יוחנן: משום שנאמר ״ימלא פי תהלתך״. בעו מיניה מרב חסדא: מי שאכל ושתה ולא ברך, מהו שיחזור ויברך? אמר להו: מי שאכל שום וריחו נודף, יחזור ויאכל שום אחר כדי שיהא ריחו נודף?! אמר רבינא: הלכך אפילו גמר סעודתו, יחזור ויברך. דתניא: טבל ועלה, אומר בעלייתו ״ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על הטבילה״. ולא היא, התם — מעיקרא גברא לא חזי, הכא — מעיקרא גברא חזי, והואיל ואידחי — אידחי. תנו רבנן: אספרגוס — יפה ללב וטוב לעינים, וכל שכן לבני מעים. והרגיל בו — יפה לכל גופו. והמשתכר הימנו — קשה לכל גופו. מדקתני יפה ללב, מכלל דבחמרא עסקינן, וקתני: וכל שכן לבני מעים. והתניא: ללע״ט — יפה, לרמ״ת — קשה! כי תניא ההיא, במיושן. כדתנן: קונם יין שאני טועם, שהיין קשה לבני מעים. אמרו לו: והלא מיושן יפה הוא לבני מעים! ושתק — אסור בחדש, ומותר במיושן. שמע מינה. תנו רבנן: ששה דברים נאמרו באספרגוס: אין שותין אותו אלא כשהוא חי ומלא; מקבלו בימין ושותהו בשמאל; ואין משיחין אחריו, ואין מפסיקין בו; ואין מחזירין אותו אלא למי שנתנו לו; ורק אחריו; ואין סומכין אותו אלא במינו. והתניא אין סומכין אותו אלא בפת! לא קשיא, הא — בדחמרא, הא — בדשכרא. תני חדא ללע״ט יפה, לרמ״ת קשה. ותניא אידך: לרמ״ת יפה, ללע״ט קשה! לא קשיא, הא — בדחמרא, הא — בדשכרא. תני חדא: רק אחריו — לוקה. ותניא אידך: לא רק אחריו — לוקה! לא קשיא, הא — בדחמרא, הא — בדשכרא. אמר רב אשי: השתא דאמרת לא רק אחריו לוקה, מימיו נזרקין אפילו בפני המלך. אמר רבי ישמעאל בן אלישע: שלשה דברים סח לי סוריאל שר הפנים: אל תטול חלוקך בשחרית מיד השמש ותלבש. ואל תטול ידיך ממי שלא נטל ידיו. ואל תחזיר כוס אספרגוס אלא למי שנתנו לך — מפני שתכספית, ואמרי לה, אסתלגנית של מלאכי חבלה מצפין לו לאדם, ואומרים: אימתי יבא אדם לידי אחד מדברים הללו וילכד. אמר רבי יהושע בן לוי, שלשה דברים סח לי מלאך המות: אל תטול חלוקך שחרית מיד השמש ותלבש. ואל תטול ידיך ממי שלא נטל ידיו. ואל תעמוד לפני הנשים בשעה שחוזרות מן המת, מפני שאני מרקד ובא לפניהן וחרבי בידי ויש לי רשות לחבל. ואי פגע, מאי תקנתיה? לינשוף מדוכתיה ארבע אמות, אי איכא נהרא — ליעבריה, ואי איכא דרכא אחרינא — ליזיל בה, ואי איכא גודא — ליקו אחורא, ואי לא — ליהדר אפיה ולימא: ״ויאמר ה׳ אל השטן יגער ה׳ בך וגו׳״ עד דחלפי מיניה. אמר רבי זירא אמר רבי אבהו, ואמרי לה במתניתא תנא: עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה: טעון הדחה ושטיפה. חי ומלא. עיטור ועיטוף. נוטלו בשתי ידיו, ונותנו בימין. ומגביהו מן הקרקע טפח, ונותן עיניו בו. ויש אומרים: אף משגרו במתנה לאנשי ביתו. אמר רבי יוחנן: אנו אין לנו אלא ארבעה בלבד: הדחה, שטיפה, חי, ומלא. תנא: הדחה — מבפנים, ושטיפה — מבחוץ. אמר רבי יוחנן: כל המברך על כוס מלא — נותנין לו נחלה בלי מצרים, שנאמר: ״ומלא ברכת ה׳ ים ודרום ירשה״. רבי יוסי בר חנינא אומר: זוכה ונוחל שני עולמים, העולם הזה והעולם הבא. עיטור. רב יהודה מעטרהו בתלמידים, רב חסדא מעטר ליה בנטלי. אמר רבי חנן: ובחי. אמר רב ששת: ובברכת הארץ. עיטוף. רב פפא מעטף ויתיב. רב אסי פריס סודרא על רישיה. נוטלו בשתי ידיו. אמר רבי חיננא בר פפא: מאי קראה? — ״שאו ידיכם קדש וברכו את ה׳״. ונותנו לימין. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: ראשונים שאלו: שמאל מהו שתסייע לימין? אמר רב אשי: הואיל וראשונים איבעיא להו ולא איפשט להו,
ברכות נא.