הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
יד.מסכת ברכות14a
אחי – כך שמו: תנא דבי רבי חייא – שהיה שונה בבית רבי חייא: מהו שיפסיק – לשאלת שלום: ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל – שהוא חובה לכל אדם והם אחד ועשרים יום בשנה כדאמרינן במסכת ערכין (ד' י.): מהו שיטעום – את התבשיל לדעת אם צריך מלח או תבלין: מטעמת – טעימת תבשיל: רביעתא – רביעית הלוג: חדלו לכם מן האדם – כשיש לכם לעסוק בכבוד המקום אל תתעסקו בכבוד אדם דאי לאו הכי למה ליה לחדול: ושמואל – לא דריש לשון במה אלא כמשמעו במה חשבתו לזה שהקדמת כבודו לכבודי: שואל מפני הכבוד – והא ק"ש קודם תפלה הוא וקתני שואל: תרגמה רבי אבא – להא דרב ושמואל דאסרי: במשכים לפתחו – אבל פגעו בדרך שואל: ה"ג – אמר רב אידי בר אבין אמר רבי יצחק בר אשיאן אסור לאדם לעשות חפציו קודם שיתפלל: צדק – תפלה שמצדיקו לבוראו והדר וישם פעמיו לדרכי חפציו: אל תקרי שבע אלא שבע – ילין בל יפקד מן השמים בחלום הרי הוא רע לכך אין משגיחין לפקדו:
— שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם. תניא נמי הכי: הקורא את שמע ופגע בו רבו או גדול הימנו, בפרקים — שואל מפני הכבוד ואין צריך לומר שהוא משיב, ובאמצע — שואל מפני היראה ואין צריך לומר שהוא משיב. דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: באמצע — שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד, ובפרקים — שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם. בעא מיניה אחי תנא דבי רבי חייא מרבי חייא: בהלל ובמגילה מהו שיפסיק? אמרינן קל וחומר: קריאת שמע דאורייתא — פוסק, הלל דרבנן מבעיא?! או דלמא פרסומי ניסא עדיף. אמר ליה: פוסק, ואין בכך כלום. אמר רבה: ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל, בין פרק לפרק פוסק, באמצע הפרק — אינו פוסק, וימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל — אפילו באמצע הפרק פוסק. איני?! והא רב בר שבא איקלע לגביה דרבינא, וימים שאין היחיד גומר את ההלל הוה, ולא פסיק ליה! שאני רב בר שבא דלא חשיב עליה דרבינא. בעא מיניה אשיאן תנא דבי רבי אמי מרבי אמי: השרוי בתענית מהו שיטעום? אכילה ושתיה קביל עליה — והא ליכא. או דילמא: הנאה קביל עליה — והא איכא. אמר ליה: טועם ואין בכך כלום. תניא נמי הכי: מטעמת אינה טעונה ברכה, והשרוי בתענית טועם ואין בכך כלום. עד כמה? רבי אמי ורבי אסי טעמי עד שיעור רביעתא. אמר רב: כל הנותן שלום לחבירו קודם שיתפלל כאילו עשאו במה. שנאמר: ״חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא״. אל תקרי, ״במה״ אלא ״במה״. ושמואל אמר: במה חשבתו לזה ולא לאלוה? מתיב רב ששת: בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב! תרגמה רבי אבא: במשכים לפתחו. אמר רבי יונה אמר רבי זירא: כל העושה חפציו קודם שיתפלל — כאלו בנה במה. אמרו לו ״במה״ אמרת? אמר להו: לא, ״אסור״ קא אמינא. (וכדרב אידי בר אבין דאמר) רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן: אסור לו לאדם לעשות חפציו קודם שיתפלל, שנאמר: ״צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו״. ואמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן: כל המתפלל ואחר כך יוצא לדרך, הקדוש ברוך הוא עושה לו חפציו, שנאמר: ״צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו״. ואמר רבי יונה אמר רבי זירא: כל הלן שבעת ימים בלא חלום נקרא ״רע״, שנאמר: ״ושבע ילין בל יפקד רע״, אל תקרי ״שבע״ אלא ״שבע״. אמר ליה רב אחא בריה דרבי חייא בר אבא: הכי אמר רבי חייא אמר רבי יוחנן: כל המשביע עצמו מדברי תורה ולן — אין מבשרין אותו בשורות רעות, שנאמר: ״ושבע ילין בל יפקד רע״. אלו הן בין הפרקים וכו׳. אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי יהודה דאמר בין ״אלהיכם״ ל״אמת ויציב״ לא יפסיק. אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: מאי טעמיה דרבי יהודה — דכתיב:
ברכות יד.