הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
ג:מסכת ברכות3b
אין אומרין בפני המת אלא דבריו של מת - ופסק רב אלפס משום רב האי דווקא דברי תורה אבל דברים דעלמא לית לן בה. ודווקא בארבע אמות שלו: במקומן חיישינן - פי' שידוע שרגילין שם המזיקין. וההיא דלעיל דבתרי ופריצי ליכא משום מזיקין איירי בסתם שאין רגילין: אין אומרין בפני המת אלא דבריו של מת - ופסק רב אלפס משום רב האי דוקא דברי תורה אבל דברים דעלמא לית לן בה. ודוקא בארבע אמות שלו: [שם מעולם לא עבר עליי חצות לילה בשינה - נראה דר"ל שזה לא אירע לעולם שאהיה ישן בחצות ולפעמים הייתי מקדים עוד מהנשף] ואתא איהו ואמר כחצות - ואם תאמר מכל מקום לימא בחצות כמו שאמרו לו מן השמים דהא אמת אמרו לו. וי"ל שלא רצה לומר להם דבר שלא היה יכול להראות ולהוכיח אם ישאלו לו: רוח צפונית מנשבת - פי' לבדה דהא אמרינן בפרק לא יחפור (בבא בתרא כה א) שהיא מנשבת עם על אחד ואחד: ואין הבור מתמלא מחוליתו - פירש רש"י אם יחפור ויחזיר בו עפרו לא יהא מלא. ותימא דאין הנדון דומה לראיה שהרי לא היה אומר להם אלא ליטול מן העשירים וליתן לעניים. אם היה מצוה ליטול מן העניים ולחזור וליתן להם אז היה דומה למשל. ומפרש רבינו תם מחוליתו מנביעתו כלומר אין הבור מתמלא מן המים הנובעים בו. ובתוספתא יש אין הבור מתמלא מחוליתו אלא אם כן מושכין לו מים מצד אחר. ור"י פירש שאם תחפור מצד זה ותניח מצד אחר לא תמלא שמה שנותן כאן חסר כאן. כמו כן מה שנוטל מן העשירים יתחסר מן העשירים :
בחדתי – שנפלה מחדש שהחומה שלה נפלה ועודנה בחזקתה: חשד נמי ליכא – דתנן (במסכת קדושין דף פ:) אבל אשה מתיחדת עם שני אנשים: בתרי ופריצי – דאמרינן התם לא שנו אלא בכשרים: במקומן חיישינן – במקום שהם מצויין תדיר חיישינן אפילו בתרי: בדברא – בשדה: קדמו עיני אשמורות – אלמא חצות לילה שהיה דוד עומד שתי משמרות יש בהם: ורבי נתן – אמר לך האי קדמו עיני אשמורות דקאמר דוד קדמו לשאר מלכים קאמר שדרכן לעמוד בשלש שעות ביום בתחלת שעה שלישית: שית דליליא – חצות לילה הוי שש שעות: ותרתי דיממא – ששאר מלכים ישנים הוו להו תרתי משמרות של שמונה שעות: אלא לדבר הלכה – אסור לספר לפניו שהכל חייבין לספר בהן והמת דומם והוה ליה לועג לרש חרף עושהו (משלי י״ז:ה׳): אבל מילי דעלמא – שאין גנאי למחריש בהן לית לן בה: מאורתא – מתחלת הלילה: בנשף בערב יום – בהעריב היום קרוי נשף: ה"ק – קרא דחצות לילה: מעולם לא עבר עלי חצות לילה בשינה – שקודם לכן הייתי עומד: מתנמנם כסוס – עוסק בתורה כשהוא מתנמנם. כסוס הזה שאינו נרדם לעולם אלא מתנמנם ונעור תמיד: בשירות ותשבחות – והכי מפרש בההוא קרא להודות לך וגו': למחרתם – ליום מחרת של חנייתם שם: ה"ג אי הכי לכתוב מהנשף ועד הנשף או מהערב ועד הערב אלא אמר רב אשי תרי נשפי הוו: נשף יממא – קפץ ועלה כמו לנשוף מדוכתיה (מגילה ג.) כמו האי בוקא דאטמא דשף מדוכתיה טרפה (חולין מב:): ואתא איהו ואמר כחצות – לפי שלא היה יודע לכוין השעה ולהעמיד דבריו בשעת המאורע: כנור היה תלוי למעלה ממטתו – ונקביו לצד צפון כיון שהגיע חצות הלילה רוח צפונית מנשבת בו דאמר מר (בב"ב כה.) ארבע רוחות מנשבות בכל יום ויום שש שעות ראשונות של יום מנשבת רוח מזרחית מהלוך החמה ושש אחרונות רוח דרומית ובתחלת הלילה רוח מערבית ובחצות הלילה רוח צפונית: אין הבור מתמלא מחוליתו – העוקר חוליא מבור כרוי וחוזר ומשליכו לתוכו אין מתמלא בכך. אף כאן אם אין אתה מכין לעניים שבנו מזונות ממקום אחר אין אנו יכולין לפרנסם משל עצמנו: יועצים באחיתופל – איזה הדרך ילכו והיאך יציבו מצב ומשחית וטכסיסי מארב מלחמה: ונמלכין בסנהדרין – נוטלין מהם רשות כדי שיתפללו עליהם: ושואלין באורים ותומי' – אם יצליחו: ה"ג מאי קרא ואחרי אחיתופל בניהו בן יהוידע ואביתר ושר צבא למלך יואב אחיתופל זה יועץ:
ותיפוק ליה משום מזיקין? בתרי. אי בתרי — חשד נמי ליכא! בתרי ופריצי. ״מפני המפולת״, ותיפוק ליה משום חשד ומזיקין! בתרי וכשרי. ״מפני המזיקין״, ותיפוק ליה מפני חשד ומפולת! בחורבה חדתי, ובתרי וכשרי. אי בתרי, מזיקין נמי ליכא! במקומן חיישינן. ואיבעית אימא: לעולם בחד, ובחורבה חדתי דקאי בדברא, דהתם משום חשד ליכא דהא אשה בדברא לא שכיחא, ומשום מזיקין איכא. תנו רבנן: ארבע משמרות הוי הלילה, דברי רבי. רבי נתן אומר: שלש. מאי טעמיה דרבי נתן — דכתיב: ״ויבא גדעון ומאה איש אשר אתו בקצה המחנה ראש האשמרת התיכונה״, תנא: אין ״תיכונה״ אלא שיש לפניה ולאחריה. ורבי, מאי ״תיכונה״ — אחת מן התיכונה שבתיכונות. ורבי נתן מי כתיב ״תיכונה שבתיכונות״? ״תיכונה״ כתיב! מאי טעמיה דרבי? אמר רבי זריקא, אמר רבי אמי, אמר רבי יהושע בן לוי: כתוב אחד אומר: ״חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך״, וכתוב אחד אומר: ״קדמו עיני אשמורות״ הא כיצד, ארבע משמרות הוי הלילה. ורבי נתן, סבר לה כרבי יהושע. דתנן, רבי יהושע אומר: עד שלש שעות, שכן דרך מלכים לעמוד בשלש שעות. שית דליליא, ותרתי דיממא, הוו להו שתי משמרות. רב אשי אמר: משמרה ופלגא נמי ״משמרות״ קרו להו. ואמר רבי זריקא, אמר רבי אמי, אמר רבי יהושע בן לוי: אין אומרין בפני המת אלא דבריו של מת. אמר רבי אבא בר כהנא: לא אמרן אלא בדברי תורה, אבל מילי דעלמא לית לן בה. ואיכא דאמרי: אמר רבי אבא בר כהנא לא אמרן אלא [אפילו] בדברי תורה וכל שכן מילי דעלמא. ודוד בפלגא דליליא הוה קאי? מאורתא הוה קאי! דכתיב: ״קדמתי בנשף ואשועה״, וממאי דהאי ״נשף״ אורתא הוא? — דכתיב: ״בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה״! אמר רב אושעיא, אמר רבי אחא: הכי קאמר (דוד): מעולם לא עבר עלי חצות לילה בשינה. רבי זירא אמר: עד חצות לילה היה מתנמנם כסוס, מכאן ואילך היה מתגבר כארי. רב אשי אמר: עד חצות לילה היה עוסק בדברי תורה, מכאן ואילך בשירות ותשבחות. ו״נשף״ אורתא הוא? הא ״נשף״ צפרא הוא! דכתיב: ״ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם״. מאי לאו — מצפרא ועד ליליא? לא, מאורתא ועד אורתא. אי הכי, לכתוב ״מהנשף ועד הנשף״ או ״מהערב ועד הערב״! אלא אמר רבא: תרי נשפי הוו — נשף ליליא ואתי יממא, נשף יממא ואתי ליליא. ודוד מי הוה ידע פלגא דליליא אימת? השתא משה רבינו לא הוה ידע, דכתיב ״כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים״. מאי ״כחצות״. אילימא דאמר ליה קודשא בריך הוא ״כחצות״ — מי איכא ספיקא קמי שמיא?! אלא: דאמר ליה (למחר) ״בחצות״ (כי השתא), ואתא איהו ואמר ״כחצות״, אלמא: מספקא ליה, ודוד הוה ידע?! דוד, סימנא הוה ליה, דאמר רב אחא בר ביזנא, אמר רבי שמעון חסידא: כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד, וכיון שהגיע חצות לילה, בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו, מיד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר. כיון שעלה עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל אצלו. אמרו לו: אדונינו המלך, עמך ישראל צריכין פרנסה. אמר להם: לכו והתפרנסו זה מזה. אמרו לו: אין הקומץ משביע את הארי, ואין הבור מתמלא מחוליתו. אמר להם: לכו ופשטו ידיכם בגדוד. מיד יועצים באחיתופל, ונמלכין בסנהדרין, ושואלין באורים ותומים. אמר רב יוסף: מאי קרא? דכתיב ״ואחרי אחיתפל בניהו בן יהוידע ואביתר ושר צבא למלך יואב״. אחיתופל — זה יועץ, וכן הוא אומר: ״ועצת אחיתפל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל איש בדבר האלהים״.
ברכות ג: