הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
לז.מסכת ברכות37a
קמ"ל כל שהוא – דאע"ג דכולהו מחד מינא בעינן דליהוי מחמשת המינין ואי לא לא מברכינן עליה בורא מיני מזונות: אורז – מי"ל: דוחן – פנ"ץ: כמעשה קדרה – ברכה שמברכין על מעשה קדרה של חמשת מינין: ברכה אחת מעין ג' – בשלהי פרקין (דף מד.) מפ' לה על המחיה כו': ואורז לאו מעשה קדרה – דקא מפקת ליה מכלל מעשה קדרה לברכה אחרת: אלו הן מעשה קדרה – לענין ברכה: חילקא טרגיס זריז וערסן – מפרש להו במועד קטן (פ"ב יג:): חילקא – חטי דמתברי באסיתא חדא לתרתי: טרגיס – חדא לתלת: זריז – חדא לארבע: ערסן – חדא לחמש: הא מני – הך מתניתא דקתני אורז כמעשה קדרה רבי יוחנן בן נורי: ה"ג אבל רבנן לא ורבנן לא והתניא כו' – ול"ג והלכתא ומהלכות גדולות הוא: הכוסס – כמות שהיא: אפאה ובשלה – לאחר שאפאה בתנור ועשאה לחם חזר ובשלה במים: שהפרוסות קיימות – שלא נמוחו בבשולן: ברכה אחת מעין ג' – על המחיה ועל הכלכלה ובשלהי פרקין (דף מד.) מפרש לה: אלא לאו רבנן היא – וקתני במ"מ ותיובתא דרב ושמואל: הא רבי יהודה כו' – הא דקתני בורא מיני זרעים ר' יהודה היא דקתני לכל מין ומין מעין ברכתו כדמפרש לקמן בפירקין (ברכות דף מ.) אליביה הלכך לירקות בורא מיני דשאים לחטין דזרעים נינהו בורא מיני זרעים ולרבנן בין זרעים בין ירקות בפה"א ולא בעינן לכל מין ומין מעין ברכתו: ולא כלום – כלומר אין טעון מברכות פירות ארץ ישראל ולא כלום אלא בורא נפשות רבות ככל מידי דליתיה משבעת המינין: כותבות – הם תמרים והם דבש האמור בשבעת המינין שהדבש זב מן התמרים: קפץ ובירך – לאחריהן: משמו – של ר"ג:
משמע לן — ״כל שיש בו״. ואי אשמעינן ״כל שיש בו״ הוה אמינא כל שיש בו חמשת המינים — אין, אבל אורז ודוחן — לא, משום דעל ידי תערובת. אבל איתיה בעיניה — נימא אפילו אורז ודוחן נמי מברכין עליו ״בורא מיני מזונות״. קא משמע לן — כל שהוא מחמשת המינים הוא דמברכין עליו בורא מיני מזונות, לאפוקי אורז ודוחן, דאפילו איתיה בעיניה לא מברכינן ״בורא מיני מזונות״. ואורז ודוחן לא מברכינן ״בורא מיני מזונות״? והתניא: הביאו לפניו פת אורז ופת דוחן — מברך עליו תחלה וסוף כמעשה קדרה. וגבי מעשה קדרה תניא: בתחלה מברך עליו ״בורא מיני מזונות״, ולבסוף מברך עליו ברכה אחת מעין שלש. כמעשה קדרה ולא כמעשה קדרה: כמעשה קדרה דמברכין עליו תחלה וסוף, ולא כמעשה קדרה דאילו במעשה קדרה — בתחלה ״בורא מיני מזונות״ ולבסוף ברכה מעין שלש, ואילו הכא — בתחלה מברך עליו ״שהכל נהיה בדברו״, ולבסוף ״בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שבראת״. ואורז לאו מעשה קדרה הוא? והתניא, אלו הן מעשה קדרה: חילקא, טרגיס, סולת, זריז, וערסן, ואורז. הא מני — רבי יוחנן בן נורי היא. דתניא: רבי יוחנן בן נורי אומר: אורז מין דגן הוא, וחייבין על חמוצו כרת, ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח. אבל רבנן לא. ורבנן לא?! והתניא: הכוסס את החטה מברך עליה ״בורא פרי האדמה״. טחנה אפאה ובשלה, בזמן שהפרוסות קיימות — בתחלה מברך עליה ״המוציא לחם מן הארץ״, ולבסוף מברך עליה שלש ברכות. אם אין הפרוסות קיימות — בתחלה מברך עליה ״בורא מיני מזונות״, ולבסוף מברך עליה ברכה אחת מעין שלש. הכוסס את האורז מברך עליו ״בורא פרי האדמה״. טחנו אפאו ובשלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, בתחלה מברך עליו ״בורא מיני מזונות״, ולבסוף מברך עליו ברכה אחת מעין שלש. מני, אילימא רבי יוחנן בן נורי היא דאמר אורז מין דגן הוא, ״המוציא לחם מן הארץ״ ושלש ברכות בעי ברוכי! אלא לאו, רבנן היא, ותיובתא דרב ושמואל! תיובתא. אמר מר: הכוסס את החטה מברך עליה ״בורא פרי האדמה״. והתניא ״בורא מיני זרעים״! לא קשיא: הא רבי יהודה, והא רבנן. דתנן: ועל ירקות אומר ״בורא פרי האדמה״, רבי יהודה אומר: ״בורא מיני דשאים״. אמר מר, הכוסס את האורז מברך עליו ״בורא פרי האדמה״. טחנו אפאו ובשלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, בתחלה מברך עליו ״בורא מיני מזונות״, ולבסוף ברכה אחת מעין שלש. והתניא לבסוף ולא כלום! אמר רב ששת: לא קשיא: הא רבן גמליאל, והא רבנן. דתניא, זה הכלל: כל שהוא משבעת המינים, רבן גמליאל אומר שלש ברכות, וחכמים אומרים ברכה אחת מעין שלש. ומעשה ברבן גמליאל והזקנים שהיו מסובין בעלייה ביריחו, והביאו לפניהם כותבות ואכלו, ונתן רבן גמליאל רשות לרבי עקיבא לברך. קפץ וברך רבי עקיבא ברכה אחת מעין שלש. אמר ליה רבן גמליאל: עקיבא, עד מתי אתה מכניס ראשך בין המחלוקת! אמר לו: רבינו, אף על פי שאתה אומר כן וחבריך אומרים כן, למדתנו רבינו יחיד ורבים הלכה כרבים. רבי יהודה אומר משמו: כל שהוא משבעת המינים
ברכות לז.