הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
יח.מסכת ברכות18a
ואין מברכין עליו – אין צריך שיברכו לו אחרים בברכת הלחם: ואין מזמנין עליו – אין מצטרף עם שלשה לזימון: תשמיש המטה איכא בינייהו – לר"ש חייב אבל בעונה בשבת: קתני מיהת פטור מק"ש ומכל ברכות – ואפילו כשהוא אוכל בבית חבירו: תרגמא – להא דתני פטור אמי שאין לו בית אחר דקאמר מחזיר פניו ואוכל: רב אשי אמר – לעולם אכולא ומתניתין נמי אפילו בבית אחר נמי פטר ליה דכל שמוטל עליו לקוברו קרי מוטל לפניו: ויקם אברהם וגו' וכתיב ואקברה מתי מלפני – וההיא שעתא לאו לפניו הוה: משמרו – אדם אחר שאינו קרובו אלא משמרו: תופס ד' אמות לק"ש – שאסור לקרות בתוך ארבע אמות שלו משום לועג לרש: פטור מק"ש – משום דעוסק במצוה: חוששין לעכברים – תנא קמא חייש לעכברים אפילו בספינה: דסקיא – מרצוף גדול של עור: ואם היה מתירא – וצריך לרכוב על הסוס ולרוץ: אלא אסיפא – אם היה מתירא רוכב: מלוה ה' חונן דל – קרי ביה מלוה את המקום מי שחונן את הדל ואין לך דל מן המת והמלוה אותו כאלו מלוה את המקום: דלייה – הגביהנו: לא שנית – לא חזרת עליו פעם שנית כדי שתתבונן בו: אלו צדיקים – ומאי יודעים שימותו נותנים אל לבם יום המיתה ומושכים ידיהם מן העבירה ורשעים אינם יודעים מאומה שעושים עצמם כאינם יודעים וחוטאים: הוא הכה – השפיל את השנים של דורות משני מקדשים שלא היה בהם כמותו: אריאל – זה בית המקדש שנא' הוי אריאל אריאל קרית חנה דוד (ישעיהו כ״ט:א׳): מואב – על שם שבנאו דוד דאתי מרות המואביה:
מברכין עליו, ואין מזמנין עליו, ופטור מקריאת שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה. ובשבת מיסב ואוכל בשר ושותה יין, ומברך ומזמן, ומברכין עליו ומזמנין עליו, וחייב בכל המצות האמורות בתורה. רבן שמעון בן גמליאל אומר: מתוך שנתחייב באלו — נתחייב בכולן. ואמר רבי יוחנן: מאי בינייהו — תשמיש המטה איכא בינייהו. קתני מיהת פטור מקריאת שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה! אמר רב פפא: תרגמא אמחזיר פניו ואוכל. רב אשי אמר: כיון שמוטל עליו לקוברו, כמוטל לפניו דמי. שנאמר: ״ויקם אברהם מעל פני מתו״, ונאמר: ״ואקברה מתי מלפני״, כל זמן שמוטל עליו לקוברו כמוטל לפניו דמי. מתו — אין, אבל משמרו — לא. והתניא: המשמר את המת, אף על פי שאינו מתו — פטור מקריאת שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה! משמרו, אף על פי שאינו מתו, מתו אף על פי שאינו משמרו. מתו ומשמרו — אין, אבל מהלך בבית הקברות — לא. והתניא: לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו וספר תורה בזרועו וקורא. ואם עושה כן — עובר משום ״לועג לרש חרף עושהו״. התם, תוך ארבע אמות הוא דאסור, חוץ לארבע אמות — חייב. דאמר מר מת תופס ארבע אמות לקריאת שמע. הכא, חוץ לארבע אמות נמי פטור. גופא. המשמר את המת אף על פי שאינו מתו — פטור מקריאת שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה. היו שנים — זה משמר וזה קורא, וזה משמר וזה קורא. בן עזאי אומר: היו באים בספינה — מניחו בזוית זו, ומתפללין שניהם בזוית אחרת. מאי בינייהו? אמר רבינא: חוששין לעכברים איכא בינייהו. מר סבר: חיישינן. ומר סבר: לא חיישינן. תנו רבנן: המוליך עצמות ממקום למקום, הרי זה לא יתנם בדסקיא ויתנם על גבי חמור וירכב עליהם, מפני שנוהג בהם מנהג בזיון. ואם היה מתירא מפני גוים ומפני לסטים — מותר. וכדרך שאמרו בעצמות כך אמרו בספר תורה. אהייא? אילימא ארישא — פשיטא! מי גרע ספר תורה מעצמות? אלא אסיפא. אמר רחבה אמר רב יהודה: כל הרואה המת ואינו מלוהו עובר משום ״לעג לרש חרף עשהו״. ואם הלוהו מה שכרו? אמר רב אסי, עליו הכתוב אומר: ״מלוה ה׳ חונן דל״ ״ומכבדו חנן אביון״. רבי חייא ורבי יונתן הוו שקלי ואזלי בבית הקברות. הוה קשדיא תכלתא דרבי יונתן. אמר ליה רבי חייא: דלייה, כדי שלא יאמרו: למחר באין אצלנו, ועכשיו מחרפין אותנו. אמר ליה: ומי ידעי כולי האי? והא כתיב: ״והמתים אינם יודעים מאומה״! אמר ליה: אם קרית — לא שנית. אם שנית — לא שלשת. אם שלשת — לא פירשו לך. ״כי החיים יודעים שימותו״ — אלו צדיקים שבמיתתן נקראו חיים, שנאמר: ״ובניהו בן יהוידע בן איש חי רב פעלים מקבצאל הוא הכה את שני אראל מואב והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג״.
ברכות יח.