הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
צו.מסכת פסחים96a
מהו - מי מחייבי משום אוכלי קדשים בטומאה אי לא: אישתרי נמי טומאת אימורין - דלא מיחייב בהו משום טומאה ואע"ג דאסירי משום זרות וכל זר לא יאכל קדש (ויקרא כב): מכדי - אוכל אימורין בטומאה מהיכא אתרבי לחיובא: מטומאת בשר - דכתיב גבי אוכל בשר בטומאת הגוף אשר לה' לרבות את האימורין והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה': היכא אקטרינהו - שלא הוזכר בו מזבח: שויסקי - בשר צלי בשפוד: ג' מזבחות - להזאת הדם אבל להקטרת אימורין לא היה שם מזבח: מתני' מקחו מבעשור - אומר זה לשם פסח דכתיב בעשור לחדש הזה וגו' (שמות י״ב:ג׳): וטעון הזאה באגודת אזוב גרסי': לילה אחד - מפרש בגמרא: גמ' למשמרת - ביקור שלא יהא בו מום מבקרין אותו כל ארבעה וכתיב הזה ה"נ דממעטי [פסח דורות וכל] שאר קרבנות: מה להלן כו' - וכי היכי דלדורות בתמיד בעי ביקור ה"ה ודאי לפסח דורות: ופסח דורות נמי כו' - בניחותא: שיהו כל עבודות של חדש הזה כזה - כל פסחי דורות הוקשו זה לזה ומיהו לענין מקחו מבעשור אמעיט מהזה והאי הזה דגבי ביקור דריש ליה למלתא אחריתא כדמפרש ואזיל: אלא הזה - דגבי ביקור למה לי: למעוטי פסח שני - מביקור ארבעה ימים: דכוותיה - דהוי יום אחד כמו פסח מצרים וכי קא ממעט דכוותה ממעט והזה דגבי מקחו מבעשור על כרחיך למעוטי פסח דורות אתא דאילו למעוטי שני לא איצטריך דהא אימעיט מהאי הזה דגבי ביקור ומימעיט מביקור ארבעה ימים וממקח עשור דתרוייהו משתמעי מההוא קרא דלמשמרת משמע ביקור ומקח ואידך הזה ממעט פסח דורות ממקח בעשור אבל מביקור ארבעה ימים לא ממעט ליה אם לא הפרישו מבעשור יבקר שנים ושלשה טלאים מבעשור ובשעת שחיטה יקח א' מהן: לכדר' אליעזר בן עזריה ורבי עקיבא - בפ"ק דברכות נאמר כאן בלילה הזה ונאמר להלן ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה כו': ערל - שמתו אחיו מחמת מילה: בן נכר - שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים נראה בעיני דלא גרסינן גבי הדדי כל ערל וגו' כל בן נכר וגו' הכי נמי כו' אלא הכי גרסי' כל ערל לא יאכל בו הכי כו' אמר קרא ועבדת אלא בו למה לי בו המרת דת פוסלת ואין המרת דת פוסלת בתרומה ואיצטריך למיכתב ערל כו' ולא גרסי' אלא מעתה תושב ושכיר כו' דהא תושב ושכיר כולי' קרא יתירא הוא דתושב ושכיר אוכל בפסח דתושב זה קנוי כסף קנין עולם ונרצע ושכיר זה עבד עברי הקנוי קנין שנים ותרוייהו ישראל מעליא נינהו ואכלי בפסח כדאמרינן ביבמות בהערל (יבמות דף ע.) וקרא יתירא הוא ומופנה לגזירה שוה נאמר תושב ושכיר בפסח ונאמר תושב ושכיר בתרומה כדמפרש ליה התם ואיידי דכתביה כתב בו דידיה וללשון הספרים לא ידענא מאי שינויא דקא משני בו המרת דת פוסלת מאי שייך המרת דת גבי תושב ושכיר הא ישראל מעליא נינהו ועוד הא דרשה מבו דגבי בן נכר דרשינן לה בהערל (שם:) ומלתה אותו אז הבעלים יאכל בו ואי לא מל את עבדו לא יאכל איהו דמילת זכריו ועבדיו מעכבת בפסח אם יש לו בן העומד למול או עבד אינו אוכל פסח עד שימול אותם דכתיב המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו: כדרבה א"ר יצחק - בפ' הערל (יבמות דף עד.) נאמר ממנו בפסח ונאמר ממנו במעשר מה להלן ערל אסור בפסח אף כאן ערל אסור במעשר: בחפזון - במהירות:
מדאישתרי טומאת בשר — אישתרי נמי טומאת אימורין, או דילמא: מאי דאישתרי — אישתרי, מאי דלא אישתרי — לא אישתרי. אמר רבא: מכדי טומאת אימורין מהיכא איתרבי — מטומאת בשר, דכתיב: ״אשר לה׳״, לרבות את האימורין. כל היכא דאיתיה לטומאת בשר, איתיה לטומאת אימורין. כל היכא דליתיה לטומאת בשר, ליתיה לטומאת אימורין. בעי רבי זירא: אימורי פסח מצרים היכא אקטרינהו? אמר ליה אביי: ומאן לימא לן דלא שויסקי עבוד? ועוד, הא תנא רב יוסף: שלשה מזבחות היו שם: על המשקוף, ועל שתי המזוזות. ותו מידי אחרינא לא הוה. מתני׳ מה בין פסח מצרים לפסח דורות? פסח מצרים מקחו מבעשור, וטעון הזאה באגודת אזוב, ועל המשקוף ועל שתי המזוזות, ונאכל בחפזון, בלילה אחד. ופסח דורות נוהג כל שבעה. גמ׳ מנא לן? דכתיב: ״דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשור לחדש הזה ויקחו״. זה מקחו מבעשור, ואין פסח דורות מקחו מבעשור. אלא מעתה: ״והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש הזה״, הכי נמי — זה טעון ביקור ארבעה ימים קודם שחיטה, ואין אחר טעון ביקור? והתניא, בן בג בג אומר: מניין לתמיד שטעון ביקור ארבעה ימים קודם שחיטה, שנאמר: ״תשמרו להקריב לי במועדו״, ולהלן הוא אומר: ״והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר״, מה להלן טעון ביקור ארבעה ימים קודם שחיטה, אף כאן טעון ביקור ארבעה ימים קודם שחיטה! שאני התם, דכתיב: ״תשמרו״. ופסח דורות נמי, הכתיב: ״ועבדת את העבודה הזאת בחדש הזה״, שיהו כל עבודות חדש זה — כזה. אלא ההוא ״הזה״ — למעוטי פסח שני דכוותיה. אלא מעתה דכתיב: ״ואכלו את הבשר בלילה הזה״, הכי נמי דזה נאכל בלילה, ואין אחר נאכל בלילה?! אמר קרא: ״ועבדת את העבודה״. אלא ״הזה״ למה לי? לכדרבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא. אלא מעתה דכתיב: ״וכל ערל לא יאכל בו״, הכי נמי ד״בו״ אינו אוכל, אבל אוכל בפסח דורות?! אמר קרא: ״ועבדת״. אלא, ״בו״ למה לי? ד״בו״ אינו אוכל, אבל הוא אוכל במצה ומרור. אלא מעתה: ״(וכל) בן נכר לא יאכל בו״, הכי נמי ד״בו״ אינו אוכל, אבל אוכל הוא פסח לדורות?! אמר קרא: ״ועבדת״. אלא, ״בו״ למה לי? ״בו״ משומדות פוסלת, ואין משומדות פוסלת בתרומה. ואיצטריך למיכתב ״ערל״, ואיצטריך למכתב ״בן נכר״. דאי כתב רחמנא ״ערל״, משום דמאיס, אבל בן נכר לא מאיס — אימא לא, צריכא. ואי אשמעינן ״בן נכר״, משום דאין לבו לשמים, אבל ערל דלבו לשמים — אימא לא, צריכא. אלא מעתה: ״תושב ושכיר לא יאכל בו״, הכי נמי ד״בו״ הוא אינו אוכל, אבל אוכל הוא בפסח דורות?! אמר קרא: ״ועבדת״. אלא ״בו״ למה לי? ״בו״ משומדות פוסלת, ואין משומדות פוסלת בתרומה. אלא מעתה: ״ומלתה אתו אז יאכל בו״, הכי נמי ד״בו״ אינו אוכל, אבל אוכל בפסח דורות?! אמר קרא: ״ועבדת״. אלא ״בו״ למה לי? ״בו״ מילת זכריו ועבדיו מעכבת, ואין מילת זכריו ועבדיו מעכבת בתרומה. אלא מעתה דכתיב: ״ועצם לא ישברו בו״, הכי נמי ד״בו״ אינו שובר, אבל שובר בפסח דורות?! אמר קרא: ״ועבדת״. אלא ״בו״ למה לי? ״בו״ בכשר, ולא בפסול. אלא מעתה דכתיב: ״אל תאכלו ממנו נא״, ״ממנו״ אי אתה אוכל, אבל אתה אוכל נא בפסח דורות?! אמר קרא: ״ועבדת״. אלא ״ממנו״ למה לי? לכדרבה אמר רבי יצחק. ונאכל בחפזון וכו׳. מנא לן? דאמר קרא: ״ואכלתם אותו בחפזון״. ״אותו״ נאכל בחפזון, ואין אחר נאכל בחפזון. ופסח דורות נוהג כל שבעה וכו׳. אמאי קאי? אי לימא אפסח, פסח כל שבעה מי איכא!
פסחים צו.