הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
סז:מסכת פסחים67b
זב נמי מטמא באונס - כגון בראיה ראשונה שאין בה אלא טומאת ערב דאיתקש לשכבת זרע דכתיב (ויקרא ט״ו:ל״ב) זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע והיינו ראיה ראשונה דלא מנה ביה בהאי קרא אלא חדא זיבה דאזלינן בתר מניינא דקרא כדאמרינן במגילה (ד' ח.) מנה הכתוב שתים וקראו טמא כו': מטמאה באונס - מהאי היקש גופיה נפקא ליה לרב הונא מה קרי מטמא באונס אם ראה מחמת רוב מאכל ומשתה דגבי קרי לא כתיב מיעוטא אף ראיה ראשונה של זב מטמאה באונס זוב דומה ללובן ביצה המוזרת שכבת זרע דומה ללובן ביצה שאינה מוזרת: פריעה - פריעת הראש גידול שיער: פרימה - בבגדים: ואסור בתשמיש המטה - כדכתיב (ויקרא י״ד:ח׳) וישב מחוץ לאהלו ואין אהלו אלא אשתו למאן דאמר במועד קטן (ד' ז:) ק"ו לימי חלוטו איכא חומרא טובא ולמאן דאמר ימי ספרו דוקא אפ"ה חומרא מיהא היא דאילו זב לא מיתסר מידי בתשמיש: זב - עושה משכבו ומושבו אב הטומאה לטמא אדם הנוגע בו טומאה חמורה לטמא בגדים שעליו אע"פ שלא נגעו הבגדים במשכב אבל מצורע אע"ג דתניא בתורת כהנים עושה משכב ומושב לאו אב הטומאה לטמא אדם לטמא בגדים אלא לטמא אוכלין ומשקין: ומטמא כלי חרס בהיסט - דכתיב (ויקרא ט״ו:י״ב) וכלי חרס אשר יגע בו הזב ישבר ותניא בתורת כהנים יכול אפילו נגע בו הזב מאחוריו יהא טמא תלמוד לומר אשר יגע בו ולהלן הוא אומר אשר תבושל בו מה בו האמור להלן מאוירו אף בו האמור כאן אינו מטמא במגע אלא מאוירו אם כן מאחר שלמדנו שמטמא אותו מאוירו מה ת"ל אשר יגע בו פירוש ומה חלק בו ומה הוסיף בו בכלי חרס בטומאת הזב מבשאר טומאות במגעו שהוא ככולו הוי אומר זה היסטו: ומשנינן זב וכל זב לרבות - קרי כזב וכיון דאיתרבי בעל קרי לישתלח חוץ לשתי מחנות לא איצטריך מצורע דחמור מבעל קרי: ופרכינן מאי חומרא כדאמרן - וכיון דלא איצטריך וכתביה רחמנא ליתן לו מחנה שלישית אדרבא כו': במשהו - כעין חרדל ובפחות מכאן במסכת נדה (ד' מ:) ומצורע שיעורו כגריס בתורת כהנים: כחתימת פי האמה - כדי סתימת נקב פי אמתו ויליף לה מהחתים בשרו את זובו במסכת נדה (דף מג:): ואיתקש בעל קרי לזב - כדכתיב זאת תהיה תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע מה זב צריך כחתימת פי האמה אף בעל קרי אלמא מצורע חמור דאזלא ליה פירכא דכל שהוא וכי איצטריך ליתן לו מחנה שלישית: וכל - דכתיב גבי מצורע מאי (כל) מרבי גבי דין מצורע: שפיר קאמר ר' שמעון - דמפיק ליה מההוא קרא דין שילוחין ולמה לי קרא אחרינא: ההוא - צרוע וזב לכדר' אליעזר אתי לאקשינהו לטמא מת לפוטרו מן ההיכרת בפסח הבא בטומאה ואע"ג דלא אישתרי להו לכתחלה בביאת מקדש: אין טמאי מתים משתלחין - כגון פסח הבא בטומאה דאישתרו (טמאי מתים לכתחלה כשרוב הציבור טמאי מתים כדכתיב איש וכו') כדלעיל בשמעתין: אין זבין ומצורעין משתלחין - שילוחן הראשון בכרת ומיהו לכתחלה לא אישתרו דהא טמא לנפש גלי רחמנא דאין ציבור נדחין הא בשאר טומאות נדחין מיהו אהני היקישא לפוטרן מן ההיכרת: מחילות לא נתקדשו - הני תרתי מילי שמעינהו כי הדדי מרביה וכי הדדי אמרינהו מחילות ומערות שלתחת העזרה לא נתקדשו בקדושת עזרה: ובעל קרי משתלח כו' - והיינו כברייתא דהא איתקש לזב: לטומאתן - דאין טמא שבעה כזב וכטמא מת: טומאת ערב בהדיא כתיב ביה - כי תצא ממנו שכבת זרע ורחץ במים וגו' (ויקרא ט״ו:ט״ז): מה שרץ מטמא באונס - אם נפל עליו שרץ מת: מטמא באונס - כגון אם ראה מחמת רוב מאכל ומשתה:
האי גוונא — זב נמי טמויי מטמי באונס כדרב הונא. דאמר רב הונא: ראיה ראשונה של זב מטמאה באונס. מאי חומריה דמצורע מזב? שכן טעון פריעה ופרימה, ואסור בתשמיש המטה. אדרבה זב חמור, שכן מטמא משכב ומושב, ומטמא כלי חרס בהיסט. אמר קרא ״זב״, ״וכל זב״, לרבות בעל קרי. ומצורע חמור מבעל קרי. ומאי חומריה — כדאמרן. אדרבה: בעל קרי חמור, שכן מטמא במשהו! סבר לה כרבי נתן. דתניא: רבי נתן אומר משום רבי ישמעאל: זב צריך כחתימת פי האמה, ולא הודו לו חכמים. ואיתקש ליה בעל קרי לזב. ״וכל צרוע״ למה לי? איידי דכתיב ״כל זב״, כתיב נמי ״כל צרוע״. ורבי יהודה, שפיר קאמר רבי שמעון? ההוא מיבעי ליה לכדתניא, רבי אליעזר אומר: יכול דחקו זבין ומצורעין ונכנסו לעזרה בפסח הבא בטומאה, יכול יהו חייבין, תלמוד לומר: ״וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש״. בשעה שטמאי מתים משתלחין — זבין ומצורעין משתלחין, אין טמאי מתים משתלחין — אין זבין ומצורעין משתלחין. אמר מר: ״זב״, ״וכל זב״ — לרבות בעל קרי. מסייע ליה לרבי יוחנן. דאמר רבי יוחנן: מחילות לא נתקדשו, ובעל קרי משתלח חוץ לשתי מחנות. מיתיבי: בעל קרי כמגע שרץ, מאי לאו למחנותם? לא, לטומאתם. לטומאתם?! האי טומאת ערב כתיב ביה, והאי טומאת ערב כתיב ביה! אלא לאו, למחנותם! לא, לעולם לטומאתם, והא קמשמע לן דבעל קרי כמגע שרץ: מה מגע שרץ מטמא באונס — אף בעל קרי מטמא באונס. מיתיבי:
פסחים סז: