הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
סח:מסכת פסחים68b
כשירין כל הלילה - כדכתיב (ויקרא ו׳:ב׳) על מוקדה על המזבח כל הלילה ויכול להקטירן כל הלילה ואע"פ כן אין ממתינין להם עד שתחשך אלא מחללין שבת עליהן כדכתיב (במדבר כ״ח:י׳) עולת שבת בשבתו על עולת התמיד אלמא חביב למהר מצוה בשעתה: חותכין יבלת במקדש - דלא גזרו על השבות במקדש: הא והא ביד - שחותכה בידו ולא בסכין דאין בה אלא משום שבות ואפילו הכי אסור בלחה הואיל ומצי למיעבד מאתמול וההיא דעירובין ביבשה דאפילו שבות ליכא וכר' אליעזר לא מצי לאוקמא לההיא דעירובין ונימא ר' אליעזר היא דאמר במתני' דוחין משום דקתני התם ואם בכלי דהוי מלאכה גמורה כאן וכאן אסור ואי ר' אליעזר היא הא אמר מכשירי מצוה דוחין את השבת אפילו במלאכה גמורה במסכת שבת (דף קל.) דתנן ר' אליעזר אומר אם לא הביא כלי מערב שבת מביאו בשבת: הא - דעירובין ביד ומתניתין בכלי דהוי מלאכה גמורה ובעירובין בפרק בתרא איתא נמי כולה הך סוגיא ומקשינן התם והא גבי שבות תני לה דקתני אלו שמשום שבות לא אידחו כו' אלמא לאו בכלי קאי: מפרך פריכא - ולא קרי לה חתיכה: מאי טעמא לא אמר הא ביד הא בכלי - ונוקמא למתני' דעירובין נמי בלחה: הא קתני התם - בעירובין דאסור ולמה לי למיהדר למסתמא הכא בפסחים: ור' יהושע - דמפיק שמחת יום טוב ראיה לפסח אזיל לטעמיה דאמר שמחת יום טוב מצוה היא ואפ"ה לא דחיא שבות הראוי לעשות מבעוד יום: דבעינן נמי לכם - שישמח בו במאכל ומשתה להראות שנוח ומקובל יום זה לישראל שנתנה תורה בו: כל האוכל ושותה כו' - בפ' בתרא דיומא מוקמינן להא דרשא אליבא דמאן דאמר אין אדם מוזהר על תוספת עינוי להתחיל ולהתענות מבעוד יום ואפילו למאן דאית ליה מוסיפין מחול על קודש מקרא אחרינא נפקא ליה מבחריש ובקציר תשבות הילכך כי אתא האי בתשעה להכי אתא והכי קאמר מה שאתם עושים בתשעה דהיינו אכילה ושתיה אני קורא עינוי: תילתא - שלישי לבטן ומובחר הוא: עבדי לי - היה מצוה לאנשי ביתו להכין לו סעודה: אי לאו האי יומא - שלמדתי תורה ונתרוממתי הרי אנשים הרבה בשוק ששמן יוסף ומה ביני לבינם: ותלי - נשען: חדאי נפשאי - שמחי נפשי: לך קראי לך תנאי - בשבילך ולצורכך שניתי וקריתי: איני - וכי אין הנאה בתלמוד תורה אלא ללומדיה לבדם: אם לא בריתי - של יומם ולילה דהיינו תלמוד תורה שכתוב בו (יהושע א׳:ח׳) והגית בו יומם ולילה: אית ליה פירכא - למילתיה דאמר מלאכת מצוה דוחה כל שכן שבות דמצוה שפיר מהדר ליה ר' יהושע יום טוב יוכיח מקל וחומר ומה שמחת יום טוב שהיא רשות והתרת' בו משום מלאכה לא התרתה בו משום שבות שבת שלא התרתה בה אלא מלאכ' מצוה כגון שחיטת קרבנות צבור אינו דין שלא תתיר שבות אפי' של מצוה:
חלביו וכו׳. תניא אמר רבי שמעון: בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה, שהרי הקטר חלבים ואברים ופדרים כשרים כל הלילה, ואין ממתינים להם עד שתחשך. הרכבתו והבאתו וכו׳. ורמינהו: חותכין יבלת במקדש, אבל לא במדינה. ואם בכלי — כאן וכאן אסור. רבי אלעזר ורבי יוסי בר חנינא, חד אמר: אידי ואידי ביד; הא בלחה, הא ביבשה. וחד אמר: אידי ואידי בלחה, ולא קשיא: הא ביד, הא בכלי. ולמאן דאמר: הא ביד, הא בכלי — מאי טעמא לא אמר: אידי ואידי ביד, ולא קשיא: הא בלחה הא ביבשה? אמר לך: יבשה — מפרך פריכא. ולמאן דאמר: אידי ואידי ביד, ולא קשיא: הא בלחה, הא ביבשה — מאי טעמא לא אמר: אידי ואידי בלחה, ולא קשיא: הא ביד, הא בכלי? אמר לך: כלי — הא קתני התם: אם בכלי, כאן וכאן אסור. ואידך? הא דקתני כלי הכא, פלוגתא דרבי אליעזר ורבי יהושע אתא לאשמועינן. אמר רבי אליעזר ומה אם שחיטה וכו׳. רבי יהושע לטעמיה דאמר שמחת יום טוב נמי מצוה היא. דתניא, רבי אליעזר אומר: אין לו לאדם ביום טוב אלא, או אוכל ושותה, או יושב ושונה. רבי יהושע אומר: חלקהו, חציו לאכילה ושתיה, וחציו לבית המדרש. ואמר רבי יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו, כתוב אחד אומר: ״עצרת לה׳ אלהיך״, וכתוב אחד אומר: ״עצרת תהיה לכם״. רבי אליעזר סבר: או כולו לה׳, או כולו לכם. ורבי יהושע סבר: חלקהו, חציו לה׳ וחציו לכם. (עב״ם סימן) אמר רבי אלעזר: הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם. מאי טעמא? יום שניתנה בו תורה הוא. אמר רבה: הכל מודים בשבת דבעינן נמי לכם. מאי טעמא? ״וקראת לשבת עונג״. אמר רב יוסף: הכל מודים בפורים דבעינן נמי לכם. מאי טעמא? ״ימי משתה ושמחה״ כתיב ביה. מר בריה דרבינא כולה שתא הוה יתיב בתעניתא, לבר מעצרתא, ופוריא, ומעלי יומא דכיפורי. עצרת — יום שניתנה בו תורה. פוריא — ״ימי משתה ושמחה״ כתיב. מעלי יומא דכיפורי — דתני חייא בר רב מדפתי: ״ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש״, וכי בתשעה (הם) מתענין? והלא בעשירי מתענין! אלא לומר לך: כל האוכל ושותה בתשעה בו — מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי. רב יוסף ביומא דעצרתא אמר: עבדי לי עגלא תלתא. אמר, אי לא האי יומא דקא גרים — כמה יוסף איכא בשוקא. רב ששת כל תלתין יומין מהדר ליה תלמודיה, ותלי וקאי בעיברא דדשא, ואמר: חדאי נפשאי, חדאי נפשאי, לך קראי לך תנאי. איני? והאמר רבי אלעזר: אילמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר: ״אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי״! מעיקרא כי עביד איניש — אדעתא דנפשיה קא עביד. אמר רב אשי: ולמאי דקאמר רבי אליעזר נמי יום טוב רשות, אית ליה פירכא: ומה יום טוב שהתיר בו מלאכה של רשות, לא התיר שבות שעמה. שבת שלא התיר בה אלא מלאכה של מצוה — אינו דין שלא תתיר שבות שעמה!
פסחים סח: