הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
ע:מסכת פסחים70b
במרובה - בחבורה מועטת שהפסח מרובה להן ולא יביאו חגיגה: מנא ידעי - הבעלים בשלשה עשר שתהא חבורתו מועטת הרי כל שעה באין ונמנין עליו אנשים מעלמא וקונים להן בו חלק מן הבעלים עד שעת שחיטה הלכך לא קים ליה שתהא חבורה מועטת ומטביל לקופיץ שמא יביאו חגיגה ויצטרכו לשבירת עצמות: שבא בטומאה - שרוב ציבור טמאין ותנן בזמן שבא בטומאה אין מביאין עמו חגיגה וזה המוצאה טהור ואע"פ שאף הטהורים עושין בטומאה עם הציבור מטבילה לשבר בה עצמות חגיגת חמשה עשר שאינה באה בטומאה: מנא ידעי - הבעלים בשלשה עשר כשמטבילין סכיניהם שיהו רוב ציבור טמאין: דמית נשיא - ומצוה לכל ישראל להתעסק בו: אי נימא בשלשה עשר - כשהיו מטהרין כליהם: סכין למה ליה לאטבוליה - למריה הרי היא עתיד ליטמא וזה המוצאה אם טהור הוא למה מחזיקה בטהורה ושוחט בה שלמי חגיגתו בי"ט: אלא דמית בארבעה עשר - וכשהטבילו כליהם בי"ג הצריכין לארבעה עשר לא היו יודעין שיבוא בטומאה א"כ גם את הקופיץ הטביל לשבירת העצמות דחגיגת ארבע' עשר: ומאי שנא סכין - דאמרי' אטבלה מרה מאתמול ומאי שנא קופיץ דלא אמרי' אטבלה מרה מאתמול: לא צריכא דנשיא גוסס בשלשה עשר - ולא גרסינן ומת בארבעה עשר דמה לי מת ומה לי לא מת: סכין דחד ספיקא הוא - דאיכא למימר שמא ימות הנשיא ויעשו פסח בטומאה משום הך ספיקא לא אימנע מלאטבולה ואטבלה דחייש שמא לא ימות ויעשה פסח בטהרה: אבל קופיץ דתרי ספיקי - אית ליה מסלקי ליה מתורת טבילה שמא ימות ולא יביאו חגיגות לא בארבעה עשר ולא בחמשה עשר או אפי' לא ימות שמא אני לא אצטרך לחגיגת ארבעה עשר שתהא חבורתי מועטת ויבא פסח במרובה ואי משום חגיגת חג חמשה עשר עדיין יש שהות להטבילה בי"ד הלכך לא אטבלה מרה בשלשה עשר: בן דורתאי פירש - מן החכמים ונבדל מהם מפני שהיו אומרים אין חגיגת ארבעה עשר דוחה שבת: וישב לו בדרום - רחוק מירושלים שלא לעלות לרגל ויתחייב בפסח ובחגיגה דקסבר חגיגה חובה ואפי' במרובה: ואנן טעמא דפרושים וכו' - וכי לכך הוצרכנו לדרוש המקראות אחר טעמי המבדילים מן החכמים: מותר הפסח - בין שהפריש פסחו ואבד ונתכפר באחר ואח"כ נמצא זה בין שהפריש מעות לפסחו וחלה קדושת פסח על כולן והוזלו טלאים וניתותרו מן המעות: שקרב שלמים - במועד או לאחר הרגל: לדבר הבא מן הצאן ומן הבקר - היינו שלמים שכשירין לבא מכל צאן ומכל בקר זכר ונקבה: אמאי לא דחיא שבת - ואפילו חגיגת חמשה עשר הא ודאי קרבן ציבור הוא דהא אתי בכינופיא כי פסח וזמן קבוע לה: וחגותם אותו - בחג הסכות כתיב דתשלומין דידיה כל שמונה הלכך שמונה הוי אלא לאו שמע מינה אין לך חגיגה שדוחה שבת הלכך לא משכחת שמונה לעולם: כגון שחל י"ט הראשון של חג להיות בשבת - דמטי נמי שמיני עצרת בשבת דאין כאן אלא ששה: אבין תכלא - קובר את בניו היה: לימא כי האי מילתא - שאילה שאינה הוגנת:
מנא ידעי? ואלא שבא בטומאה. סוף סוף, מנא ידעי? דמית נשיא. דמית נשיא אימת? אילימא דמית בשלשה עשר — סכין למה לי דמטבליה? ואלא דמית בארבעה עשר. מאי שנא סכין דמטביל, ומאי שנא קופיץ דלא מטביל לה? לא צריכא, דנשיא גוסס בשלשה עשר. סכין, דחד ספיקא — מטביל לה. קופיץ, דתרי ספיקי — לא מטביל לה. תניא, יהודה בן דורתאי פירש הוא ודורתאי בנו, והלך וישב לו בדרום. אמר: אם יבוא אליהו ויאמר להם לישראל: מפני מה לא חגגתם חגיגה בשבת, מה הן אומרים לו? תמהני על שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון שהן חכמים גדולים ודרשנין גדולים, ולא אמרו להן לישראל חגיגה דוחה את השבת. אמר רב: מאי טעמא דבן דורתאי, דכתיב: ״וזבחת פסח לה׳ אלהיך צאן ובקר״, והלא אין פסח אלא מן הכבשים ומן העזים! אלא: ״צאן״ — זה פסח, ״בקר״ — זו חגיגה, ואמר רחמנא ״וזבחת פסח״! אמר רב אשי: ואנן טעמא דפרושים ניקו ונפרוש? אלא קרא לכדרב נחמן הוא דאתא, דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: מניין למותר הפסח שקרב שלמים — שנאמר: ״וזבחת פסח לה׳ אלהיך צאן ובקר״. וכי פסח מן הבקר בא? והלא אין פסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים! אלא מותר הפסח יהא לדבר הבא מן הצאן ומן הבקר. ורבנן, מאי טעמא לא דחי שבת? הא ודאי קרבן ציבור הוא! אמר רבי אילעא משום רבי יהודה בן ספרא, אמר קרא: ״וחגתם אתו חג לה׳ שבעת ימים בשנה״. שבעה? שמונה הוו! אלא מכאן לחגיגה שאינה דוחה את השבת. כי אתא רבין אמר: אמרתי לפני רבותי: פעמים שאי אתה מוצא אלא ששה, כגון שחל יום טוב הראשון של חג בשבת! אמר אביי: אבין תכלא לימא כי הא מילתא? שמנה לא משכחת לה כלל, שבעה איתא ברוב שנים. אמר עולא אמר רבי אלעזר: שלמים ששחטן מערב יום טוב, אינו יוצא בהן לא משום שמחה ולא משום חגיגה. משום שמחה, דכתיב: ״וזבחת ... ושמחת״ — בעינן זביחה
פסחים ע: