הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קטו.מסכת פסחים115a
ולבסוף אכיל - בלא ברכה משום דבעינן תרי טבולין: ומבטל ליה - לטעם מצה דאורייתא: שהיה כורכן בבת אחת - פסח מצה ומרור: זכר למקדש כהלל - זכר למה שהיה עושה הלל בזמן שבהמ"ק קיים שהיו אוכלים פסחיהם: צריך נטילת ידים - משום המשקין שהידים שניות וכל הפוסל בתרומה מטמא משקין וכו':
לה רב חסדא: לאחר שמילא כריסו הימנו חוזר ומברך עליה? אלא אמר רב חסדא: מעיקרא מברך עליה ״בורא פרי האדמה״ ו״על אכילת מרור״ ואכיל, ולבסוף אכיל אכילת חסא בלא ברכה. בסוריא עבדי כרב הונא, ורב ששת בריה דרב יהושע עביד כרב חסדא. והלכתא כוותיה דרב חסדא. רב אחא בריה דרבא מהדר אשאר ירקות לאפוקי נפשיה מפלוגתא. אמר רבינא: אמר לי רב משרשיא בריה דרב נתן, הכי אמר הלל משמיה דגמרא: לא ניכרוך איניש מצה ומרור בהדי הדדי וניכול, משום דסבירא לן מצה בזמן הזה דאורייתא, ומרור דרבנן, ואתי מרור דרבנן ומבטיל ליה למצה דאורייתא. ואפילו למאן דאמר: מצות אין מבטלות זו את זו, הני מילי דאורייתא בדאורייתא או דרבנן בדרבנן, אבל דאורייתא ודרבנן — אתי דרבנן ומבטיל ליה לדאורייתא. מאן תנא דשמעת ליה מצות אין מבטלות זו את זו? הלל היא. דתניא, אמרו עליו על הלל שהיה כורכן בבת אחת ואוכלן, שנאמר: ״על מצות ומרורים יאכלוהו״. אמר רבי יוחנן: חולקין עליו חביריו על הלל. דתניא: יכול יהא כורכן בבת אחת ואוכלן כדרך שהלל אוכלן, תלמוד לומר: ״על מצות ומרורים יאכלוהו״, אפילו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו. מתקיף לה רב אשי: אי הכי, מאי אפילו? אלא אמר רב אשי, האי תנא הכי קתני: יכול לא יצא בהו ידי חובתו אלא אם כן כורכן בבת אחת ואוכלן כדרך שהלל אוכלן — תלמוד לומר: ״על מצות ומרורים יאכלוהו״ — אפילו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו. השתא דלא איתמר הלכתא לא כהלל ולא כרבנן, מברך ״על אכילת מצה״ ואכיל, והדר מברך ״על אכילת מרור״ ואכיל, והדר אכיל מצה וחסא בהדי הדדי בלא ברכה זכר למקדש, כהלל. אמר רבי אלעזר אמר רב אושעיא: כל שטיבולו במשקה — צריך נטילת ידים. אמר רב פפא: שמע מינה, האי חסא
פסחים קטו.