הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
פב.מסכת פסחים82a
חוזר ושורפו כו' - אלמא מיעוטו שנפסל מעצי המערכה נמי שרפינן: כאן באכסנאי - שאין לו עצים שורפו מעצי המערכה ומתני' בבעל הבית: שהחזיק בדרך - לא הטריחוהו לחזר על עצים כדקתני וכן מי שיצא אלמא בהחזיק בדרך עסקינן: רב זביד - כרב חמא מוקים לה ואדרב פפא פליג ויהיב טעמא למילתיה דרב חמא דכיון דלית ליה עצים שם עשאוהו כציקנין והחזיק בדרך דקתני מתני' לאשמועינן חזרה נקט לה ולא משום עצים דהוא הדין ללא החזיק: באו לשורפו כו' - כדמפרש טעמא: לידי תקלה - ליהנות מהן הנאה אחרת והנאה זו אין בו מעילה דתנאי ב"ד הוא ועל מנת כן מקדישין אותו: משום חשד - שלאחר שריפתן מחזירין מותר העצים לתוך ביתן והרואה חושדן בגונבי עצי המערכה ונהנין מהן: קני וחריות' - קנים וחריות של דקל הכל יודעים שאינם מעצי המערכה לפי שקלים הם ונשרפין מהר ואין אש המערכה מתקיימ' בהן ומשום חשד ליכא אבל משום בושת איכא: תנן התם - במסכת תמיד: ראש המעמד - הממונה על כך מעמיד את הטמאים של בית אב בכל בקר בשער המזרחי כניסת כל אדם להר הבית: כדי לביישן - שלא נזהרו מלטמא והרי העבודה של מחר היתה מוטלת עליהן והיה להן ליזהר: משום חשד - שלא יחשדום שמפני מלאכתן הן נחדלין מלבוא לעבוד עבודה ומעמידן שם כדי שיראו אותם בני אדם ויודעין שמחמת טומאה הם חדילין ואיידי דאיירי לעיל בהך פלוגתא דמפני החשד נקט לה להא: מפנקי - הכל יודעין שבטילים הן מן המלאכה ואין מניחין עבודה מפני מלאכתן דהני משום חשד ליכא ואין צריך להעמידם שם ולמאן דאמר כדי לביישן צריך: אי נמי דקגדיל שישורא - מפשילי חבלים שהיא אומנות קלה ושכרה מעט ואין בני אדם חשודין שיחדלו מלבוא לעבודה מפני ביטול מלאכה זו: מתני' הפסח שנטמא או שיצא ישרף מיד - בארבעה עשר ואין צריך להשהותו עד הבוקר של ששה עשר שתעובר צורתו דהיינו לילה אחד ומיהו בי"ט לא מצי שריף ליה כדיליף לקמן (פסחים דף פג:) דאין שורפין קדשים בי"ט: נטמאו הבעלים או שמתו - דאין פסולו בגופו אלא מחמת דבר אחר שאין לו אוכלין: גמ' בשלמא נטמא - טעון שריפה: דכתיב והבשר וגו' - וגבי קדשים קלים כתיב: שמא נכנס דמה - אל הקודש לכפר בהיכל ונפסלה כדכתיב (ויקרא ו׳:כ״ג) וכל חטאת אשר יובא מדמה וגו' א"כ הוא יפה עשיתם ששרפתם: שמא חוץ למחיצתה - חוץ לעזרה יצאת ומקרא יתירא דרשי לה דלא איצטריך פנימה אלא הכי בעא מינייהו ברישא שמא יצאתה ולא היתה פנימה ואם כן הוא יפה עשיתם ששרפתם פנימה היתה ולא יצאת הא למדנו שאם יצאת היה לו לשורפה: נטמא - והבשר אשר יגע וגו' גבי שלמים כתיב וכ"ש קדשי קדשים דחמירי: אלא יוצא - בחטאת אשכחן וקדשים קלים מנלן דמצריך ליה תנא דמתניתין שריפה ליוצא דפסח: לן דמה - של בהמת קרבן דאמרינן בזבחים (דף נו.) מנין לדם שנפסל בשקיעת החמה שנא' ביום הקריבו את זבחו ביום שאתה זובח אתה מקריב כו':
ושורפו לפני הבירה מעצי המערכה! אמר רב חמא בר עוקבא: לא קשיא, כאן — באכסנאי. כאן — בבעל הבית. רב פפא אמר: הא והא באכסנאי, כאן — שהחזיק בדרך, כאן — שלא החזיק בדרך. רב זביד אמר: לעולם כדאמר מעיקרא — כאן באכסנאי כאן בבעל הבית, ואף על גב דלא החזיק בדרך, אכסנאי כיון דלית ליה עשאוהו כציקנין. דתנן: הציקנין שורפין אותו לפני הבירה בשביל ליהנות מעצי המערכה. תנו רבנן: באו לשורפו בחצרותיהן ומעצי המערכה — אין שומעין להן. לפני הבירה ומעצי עצמן — אין שומעין להן. בשלמא מעצי המערכה בחצרותיהן אין שומעין להן — דילמא פיישן מינייהו, ואתו בהו לידי תקלה. אלא לפני הבירה מעצי עצמן, מאי טעמא לא? רב יוסף אמר: שלא לבייש את מי שאין לו. רבא אמר: מפני החשד. מאי בינייהו? איכא בינייהו דאייתי קני וחריותא, דלא חזי למערכה. תנן התם: ראש המעמד היה מעמיד את הטמאין על שער המזרח. מאי טעמא? אמר רב יוסף: כדי לביישן. רבא אמר: מפני החשד. מאי בינייהו? איכא בינייהו מפנקי, אי נמי דקא גדיל שישורא. מתני׳ הפסח שיצא או שנטמא — ישרף מיד. נטמאו הבעלים או שמתו — תעובר צורתו, וישרף בששה עשר. רבי יוחנן בן ברוקה אומר: אף זה ישרף מיד לפי שאין לו אוכלין. גמ׳ בשלמא טמא, כתיב: ״והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף״. אלא יוצא מנלן? דכתיב: ״הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה״. אמר לו משה לאהרן: מדוע לא אכלתם את החטאת? שמא נכנס דמה לפני ולפנים. אמר לו: לאו. אמר לו: שמא חוץ למחיצתה יצתה? אמר לו: לאו, בקודש היתה. אמר לו: אי בקודש היתה ו״הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה״, מדוע לא אכלתם אותה? מכלל דאי נפקא, אי נמי עייל דמה לפנים — בת שריפה היא. בשלמא נטמא, גלי רחמנא בקדשים קלים, כל שכן בקדשי קדשים. אלא יוצא, אשכחן קדשי הקדשים, קדשים קלים מנלן? ותו, הא דתניא: לן דמה,
פסחים פב.