הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
עח.מסכת פסחים78a
ביחיד - לכתחלה פסולה ואם זרק הורצה ומתני' בציבור באין לכתחלה דטומאת ציבור הוא בהיתר: לימא מתני' דלא כר' יוסי - דכיון דא"ר יוסי בעינן תרתי כדמפרש ואזיל מדקאמר רבי יוסי אין הציץ מרצה על אכילות ש"מ כרבי יהושע סבירא ליה דבעי תרתי ואשמעינן הכא דניטמא בשר לא מהני ליה ציץ למהוי כי בשר קיים לזרוק את הדם דאי לא בעי תרתי ריצוי ציץ אאכילות למה לי הא בלאו אכילות נמי מיתכשרא זריקת דם: כרבי אליעזר ס"ל - דבחדא סגיא ולקמן פריך שתי הלחם אפילו חדא ליכא: למאי אין הציץ מרצה על אכילות - למאי מיבעי לן ריצוי ציץ דידהו אלא על כרחיך לרבי אליעזר ריצוי דציץ דאכילות לאו לאכשורי זריקה מיבעי לן לאפוקי בעלים דבלאו אכילות נמי מיתכשר אלא לאכילות גופייהו מיבעי לן: למיקבעינהו בפיגול - דקי"ל אם יש פסול אחר בקרבן שחישב בו מחשבת פיגול אינו נקבע בפיגול להתחייב כרת על אכילתו דאמר מר ירצה כהרצאת כשר כך הרצאת פיגול במסכת מנחות (דף יו:): ולאפוקי להאי בשר מידי מעילה - דבקדשי קדשים זריקתן משוי בבשרן שעת היתר לכהנים ותו לא קדשי ה' מיקרו ונפקו מידי מעילה: ומשוי לי' כי טהור - ואע"ג דאסור לאוכלו בטומאה מיהו לכל שאר מילי הוי כי טהור ומהניא ליה זריקה למיקבעיה בפיגול כו': ורבי יוסי סבר - נהי דזריקה כשירה היא להוציא את הבעלים ידי נדרן דלא בעינן תרתי מיהו להאי בשר לא מהני ציץ למהוי הך זריקה מהניא ליה למיקבעה בפיגול ולאפוקה מידי מעילה: בשלמא זבחים - דמתני' איכא עולין דמרצי ציץ עלייהו ואיכא תרתי: עומר נמי דאיכא קומץ - דמרצי ציץ עליה וחדא מיהא איכא: ובלחם הפנים איכא בזיכין - שמתירין את הלחם כקומץ למנחה דכתיב ביה (ויקרא כ״ד:ז׳) והיתה ללחם לאזכרה: בזיכים - לבונה של לחם הפנים וכתיב בקומץ (שם ב) והקטיר הכהן את אזכרתה וציץ מרצי עלייהו דהא עולים נינהו: אלא שתי הלחם - דכולה אכילות ור' יוסי אין הציץ מרצה על אכילות קאמר מאי איכא למימר: וכי תימא - הא דקתני מתני' שתי הלחם באין בטומאה לאו בשתי הלחם הבאות בפני עצמן כגון שלא היו להן כבשים דאמרינן במנחות (דף מה:) דבאין בפני עצמן ובהנהו לא קאמר מתני' דליתו בטומאה אלא בבאו עם הכבשים ומשום הכבשים הקריבין עמהן ששחיטתן מקדשת את הלחם וזריקת דמם מתרת אותן קאמר מתניתין דבאות בטומאה משום דציץ מרצי עלייהו: הותרה בציבור - ולא בעי' ציץ: אחד זה ואחד זה - אחד כהן השורף את הפרה ואחד כהן גדול ביום הכפורים שטעונין פרישה שבעת ימים: מכל חטאות - מכל אפרי הפרות שהיו במקדש שאפר פרה של משה לא כלתה: כל שבעה - בפ"ק דיומא מפרש טעמא בראשון לפרישתו שמא היום שלישי לטומאתו שמא היום ג' ימים שניטמא במת וחששא בעלמא היא ומעלה וכן שני שמא שלישי ושלישי שמא שלישי ואינך מספקינן כל חד וחד בז' לטומאה: הזאה למה לי - הא קרבן דיום הכפורים דציבור הוא ודוחה טומאה אלא ש"מ בקושי נדחית טומאה בקרבנות ובעי ריצוי ציץ וכיון דלא מרצי אאכילות לא מיתוקם שתי הלחם דמתניתין כר' יוסי ואפילו סבירא ליה דבחדא סגיא דהא אפילו חדא ליכא: שטרא מזכי לבי תרי הוא - בתמיה כלומר מי ראה שטר שמזכה את התובע ואת הנתבע דקאמר רבי יוסי רואה אני את דברי שניהן: מסתברא קאמר - מסתברא דפליגי בתרוייהו קאמר: עיקר קראי - ועשית עולותיך: בזבחים כתיבי - ובמנחות לא כתיבי ואצטריך לאשמעי' דאפ"ה פליגי במנחות: ועוד - בציבור ר' אליעזר הוא דמכשיר ולא ר' יהושע. בתמיה:
לא קשיא: כאן — ביחיד, כאן — בציבור. נימא מתניתין דלא כרבי יוסי. דתניא, רבי אליעזר אומר: הציץ מרצה על אכילות. רבי יוסי אומר: אין הציץ מרצה על אכילות. קא סלקא דעתך מדקאמר רבי יוסי: אין הציץ מרצה על אכילות — כרבי יהושע סבירא ליה, דאמר בעינן תרתי. נימא השתא מתניתין דלא כרבי יוסי? לא, רבי יוסי כרבי אליעזר סבירא ליה, דאמר: דם — אף על פי שאין בשר. אי הכי, למאי הלכתא אין הציץ מרצה על אכילות? וליטעמיך, רבי אליעזר דאמר: הציץ מרצה, כיון דאמר: דם — אף על פי שאין בשר, הציץ מרצה על אכילות למאי הלכתא? אלא, למיקבעיה בפיגול ולאפוקי מידי מעילה קמיפלגי. רבי אליעזר סבר: מרצה ציץ עילויה ומשוי ליה כטהור, וקבע ליה בפיגול, ומפיק ליה מידי מעילה. ורבי יוסי סבר: לא מרצה ציץ עילויה, ולא משוי ליה כטהור, ולא קבע ליה בפיגול, ולא מפיק ליה מידי מעילה. מתקיף לה רב מרי: נהי נמי דרבי יוסי סבר כרבי אליעזר, בשלמא זבחים — איכא דם, עומר נמי — איכא קומץ, לחם הפנים נמי — איכא בזיכין. אלא שתי הלחם, מאי איכא למימר? וכי תימא לקרב עמהן — היינו שלמי ציבור. אם כן, הוו להו ארבעה, ואנן — חמשה תנן! אלא, קסבר רבי יוסי: טומאה הותרה בציבור. והא תניא: אחד זה ואחד זה — מזין עליו כל שבעה מכל חטאות שהיו שם, דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר: אין מזין עליו אלא שלישי ושביעי בלבד. ואי סלקא דעתך קסבר רבי יוסי טומאה הותרה בציבור, למה לי הזאה כלל? אלא מחוורתא מתניתין דלא כרבי יוסי. אמר ליה רב פפא לאביי: ורבי יוסי שטרא מזכי לבי תרי הוא?! דתניא, אמר רבי יוסי: רואה אני את דברי רבי אליעזר בזבחים, ודברי רבי יהושע בזבחים, ודברי רבי אליעזר במנחות, ודברי רבי יהושע במנחות. דברי רבי אליעזר בזבחים, שהיה אומר: דם אף על פי שאין בשר. דברי רבי יהושע בזבחים, שהיה אומר: אם אין דם אין בשר, אם אין בשר אין דם. דברי רבי אליעזר במנחות, שהיה אומר: קומץ — אף על פי שאין שם שירים. ודברי רבי יהושע במנחות, שהיה אומר: אם אין שם שירים אין קומץ, אם אין קומץ אין שירים! אמר ליה: מסתברא קאמר. כי קאי בזבחים, אמר: מסתברא כי היכי דפליגי בזבחים — פליגי נמי במנחות. קאי במנחות, אמר: מסתברא כי היכי דפליגי במנחות — פליגי נמי בזבחים. אמר ליה, התינח: כי קאי בזבחים אמר, מסתברא כי היכי דפליגי בזבחים פליגי נמי במנחות, דעיקר קראי כי כתיבי — בזבחים כתיבי. אלא, כי קאי במנחות ואמר, מסתברא כי היכי דפליגי במנחות פליגי נמי בזבחים — והא עיקר קראי בזבחים הוא דכתיבי! אלא, לא קשיא: רואה אני את דברי רבי אליעזר בנטמא, ודברי רבי יהושע באבוד ושרוף. בנטמא מאי טעמא — משום דמרצי ציץ. הא שמעת ליה לרבי יוסי דאמר: אין הציץ מרצה על אכילות! אלא, לא קשיא: רואה אני את דברי רבי אליעזר בציבור, רואה אני את דברי רבי יהושע ביחיד. בציבור מאי טעמא — משום דטומאה הותרה בציבור? חדא: דשמעת ליה לרבי יוסי דאמר טומאה דחויה היא בציבור, ועוד: אי בציבור, רבי אליעזר מכשיר ולא רבי יהושע?
פסחים עח.