הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
צב:מסכת פסחים92b
שבודקין - מהלכין בבית הפרס ע"י בדיקה לעשות פסח אם אין לו דרך אחרת: ואין בודקין לאוכלי תרומה - אלא ימתין ויקיף או יום או יומים עד שמגיע אל תרומתו ואוכלה: ה"ג מאי בודקין - היאך יבדוק: מנפח בית הפרס - הוא שדה שנחרש בה קבר כדתנן (אהלות פי"ז מ"א) החורש בית הקבר הרי זה עושה בית הפרס מלא מענה מאה אמה וגזור רבנן שמא כיתתה מחרישה את העצמות ופיזרתן באורך המענה ויש כאן עצם כשעורה ויעבור ויסיטנו ועצם כשעורה מטמאה במגע ובמשא דהיינו היסט הלכך מנפחו בפיו ואם יש עצם גדול יראנו ועצם כשעורה נדחה בנפיחתו ואהל אין מטמאו דהא אין טומאת אהל בעצמות אלא רוב בנין ורוב מנין: שנידש - ברגל טהור שדריסת הרגלים העבירתן והבא לעשות פסחו יבדוק אם נידש ויעבור אבל לאכילת תרומה לא סמכי' עלה שיכול להמתין ובית הפרס מדבריהם ולא העמידום במקום כרת דפסח: מתני' מי שהיה טמא: א"כ למה נאמר טמא - בגמ' פריך הא איצטריך דאי בעי למיעבד בראשון לא מצי עביד אלא אדרך רחוקה קאי דאנוס הוי דלא מצי עביד וה"נ אמרינן בגמרא ואי בעי למיעבד ע"י שלוחו עביד כמ"ד בגמרא הורצה והלכך הואיל ושאר אונסין אידחו לשני אונס דדרך רחוקה ל"ל דאידכר רחמנא טפי מאונס אחרינא הא דרך רחוקה אנוס הוא שאינו יכול ליכנס כל שעת שחיטה כדאמרינן בגמ' ולאשמעינן דאי בעי למיעבד לא מצי עביד לא מצינו למימר דהא ודאי מצי עביד כמ"ד הורצה: שאלו פטורין מן ההכרת - טמא ודרך רחוקה ושגג ונאנס ואלו חייבין מפרש בגמרא: גמ' שחטו וזרקו עליו - ולערב יבא ומ"מ בדרך רחוקה הוא שאין יכול ליכנס בשעת שחיטה דהיינו כל שש שעות עד שקיעת החמה: הורצה - ופטור מן השני: כטמא - ולא עשה כלום וזקוק לשני: מדקתני ולא עשה מכלל דאי בעי מצי עביד - ואטמא ליכא לאוקמא ועל כרחיך אדרך רחוקה קא מהדר: וליטעמיך סיפא גבי שגג ונאנס דתנא תו זימנא אחריתי ולא עשה אהי מוקמת לה הלא שגג ולא ידע שהיום פסח הרי שגג ונאנס ומאי אי בעי איכא למימר הכא אלא מאי אית לך למימר בלא עשה דסיפא מזיד קתני בהדייהו ועלה קאי ולא עשה דאי בעי הוה עביד: ה"נ - גבי לא עשה דרישא אונן קתני בהדייהו ועלה קאי ולא עשה דאי בעי עביד כדאמרי' בפ' האשה (דף צא.) האונן והמפקח הגל כו' שוחטין עליהן: מתני' נמי דיקא - דמזיד ואונן קתני בה: אהייא - קתני חייבין בהכרת: ור' נחמן - דאמר לא תנן אוננין ברישא ולא עשה אדרך רחוקה קאי אמר לך סיפא ודאי מזיד מחסרא בה ועלה קאי ולא עשה דסיפא וחייבין בהכרת נמי עליה קאי והא דתני חייבין לשון רבים איידי דתנא פטורין תנא נמי חייבין (אמר המגיה בקצת פי' רש"י זה אינו) ותימה לי אמאי לא אמר ר"נ מנא אמינא לה דקתני א"כ למה נאמר דרך רחוקה שאלו פטורין כו' מדקאמר למה נאמר ש"מ דאי בעי למיעבד עביד כר"נ דאי כרב ששת איצטריך דאי בעי למיעבד דלא ליעבד (עד כאן):
לעושי פסח, ואין בודקין לאוכלי תרומה. מאי בודקין (לעושי פסח)? אמר רב יהודה אמר שמואל: מנפח בית הפרס והולך. רב יהודה בר אביי משמיה דרב יהודה אמר: בית הפרס שנידש טהור. הדרן עלך האשה מתני׳ מי שהיה טמא או בדרך רחוקה ולא עשה את הראשון — יעשה את השני. שגג או נאנס ולא עשה את הראשון — יעשה את השני. אם כן, למה נאמר טמא או שהיה בדרך רחוקה? שאלו פטורין מהכרת, ואלו חייבין בהכרת. גמ׳ איתמר: היה בדרך רחוקה ושחטו וזרקו עליו, רב נחמן אמר: הורצה. רב ששת אמר: לא הורצה. רב נחמן אמר: הורצה, מיחס הוא דחס רחמנא עליו. ואי עביד — תבא עליו ברכה. ורב ששת אמר: לא הורצה, מידחא דחייה רחמנא כטמא. אמר רב נחמן: מנא אמינא לה, דתנן: מי שהיה טמא או בדרך רחוקה ולא עשה את הראשון — יעשה את השני. מכלל דאי בעי — עבד. ורב ששת אמר לך: אי הכי, סיפא דקתני: שגג או נאנס ולא עשה את הראשון — יעשה את השני. מדקתני ״ולא עשה״, מכלל דאי בעי — עבד. הרי שגג, והרי נאנס! אלא, מזיד קתני בהדייהו. הכא נמי: אונן קתני בהדייהו. אמר רב אשי: מתניתין נמי דיקא, דקתני: אלו פטורין מהכרת ואלו חייבין בהכרת. אהייא? אילימא אשוגג ונאנס, שוגג ונאנס בני כרת נינהו?! אלא לאו — אמזיד ואונן. ורב נחמן אמר לך: לעולם אמזיד לחודיה. ובדין הוא דאיבעי ליה למיתנא ״חייב״, והאי דקתני ״חייבין״ — איידי דתנא רישא ״פטורין״, תנא סיפא ״חייבין״. אמר רב ששת: מנא אמינא לה? דתניא, רבי עקיבא אומר: נאמר ״טמא״, ונאמר ״בדרך רחוקה״,
פסחים צב: