הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
סא.מסכת פסחים61a
וישנו לאחר מיתה - מת בנו מביא קרבן אביו ואם שחטו שלא לשמו לא עלה לשם חובה ואחריות הקרבן מוטל על נכסי המת וצריך להביא אחר וישנו בקרבן צבור כקרבן יחיד: אבל בשינוי בעלים - מחשב בדבר אחר הוא ואינו בארבע עבודות בשאר זבחים דלאו פסח דלאו עיקרן לאכילה אתי אלא לכפרה לא שייך שינוי בעלים אלא בזריקה שאין לו בקרבן אלא כפרתו וכפרה ליתא אלא בזריקה וכי מרבינן שאר עבודות לפוסלה בשינוי בעלים בפ"ק דזבחים לא מרבינן אלא שוחט להתכפר אחר בזריקת דמו או מוליך או מקבל לזרוק לשם אחר או זרק ממנו לשם אחר אבל שוחט לשם אחר שתהא השחיטה לבדה לשם אחרים אבל בשעת שחיטה אין דעתו על הזריקה אלא לבעליו כשר והכי אמרי' התם אמר רב אשי ק"ו ומה אם במקום שאמר הריני שוחט לשם פלוני דכשר שחטו לזרוק לשם פלוני פסול מקום שאם אמר כו' ש"מ מיהא דאין מחשבת שינוי בעלים בשאר עבודות אא"כ מחשבין באחת מהן על מנת לזרוק אבל בשינוי קודש שחט שלא לשמו פסול דכתיב זבח שלמים זביחה לשם שלמים וכן בחטאת ושחט אותה לחטאת וכן פסח זבח פסח הוא ומיהו ודאי פסח שעיקרו לבעליו ליאכל בא שחטו שלא לשם בעליו להאכילו למנויין אחרים פסול כדקתני מתני' שחטו שלא למנויו פסול וע"כ בחישב על השחיטה לחודא קאמר לא על מנת לזרוק מדאיפלגו בה אמוראי בגמרא שחטו למולין על מנת שיתכפרו בו ערלים מכלל דשחטו לערלים דמתניתין במחשב על השחיטה קאמר ושלא למנויו דומיא דלערלים דהא גבי הדדי קתני להו: ואינו לאחר מיתה - דאין שם בעליו עליו מאחר שמת ואם שינה שמו כשר: ואינו בצבור - דלשם מי ישנה אותו שלא יהא בעליו אם לשם נכרים לא מיפסיל כדאמרי' התם ולקמן בשמעתין דאין שנוי בעלים פוסל אא"כ שינהו למחויב כפרה כמותו דיליף מלכפר עליו עליו ולא על חבירו אלמא שינוי בעלים פסול בחבירו דומיא דידיה ומחויב כפרה כמותו ואי לא לא פסיל: ואע"ג דתרתי - מהנך פירכי: לאו דווקא - כלומר לאו פירכי נינהו תרתי מיהא דווקא ומפרש ואזיל הי תרתי לאו דווקא: פסול מחשבה לא מיקרי פסול הגוף: ולרב פנחס - בפ"ק דזבחים אמרה: יש בעלים לאחר מיתה - ואם שחטו לשם בעלים אחרים צריך היורש להביא אחר: כמי שאין לו בעלים - כמי ששחטו בזמנו שלא לשם בעלים ואני שמעתי שינוי בעלים אינו בזריקה כדאמרי' אין מחשבת אוכלים בזריקה ואי אפשר לומר כן דמחשבת שלא לאוכליו מנויין עליו הן ובשחיטה הוא דגלי רחמנא ולא בשאר עבודות אבל מחשבת שלא למנויו דהיינו שינוי בעלים עיקרה בזריקה הוא כדיליף לקמן בשמעתין בזריקה וכפר עליו ולא על חבירו: מתני' לאוכליו ושלא לאוכליו כשר - דמקצת אוכלין לא פסלי ולקמן מפרש טעמא: ממרס בדמו - שלא יקרוש כדי שיהא ראוי לזריקה: ואם נזרק - קודם לתמיד כשר דאע"ג דאמרן (לעיל פסחים ד' נט.) יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים וגו' לא מיפסיל בהכי: גמ' מכסת - לשון מנויין כמו את מכסת הערכך (ויקרא כ״ז:כ״ג): סורסי - ארמי חכמי האומות קורין לו לינג"א שוריי"א (שפה סורית) : כוס - שחוט למימרא דבשעת שחיטה צריך להתכוין למנויו: לפי אכלו - הראוי לאכול פרט לחולה ולזקן ולערל ואפילו הן מנויין:
לאחר מיתה, וישנו בצבור כביחיד. תאמר בשינוי בעלים — דאין פסולו בגופו, ואינו בארבע עבודות, ואינו לאחר מיתה, ואינו בצבור כביחיד. ואף על גב דתרתי לאו דוקא, תרתי מיהא דוקא. דמאי שנא שינוי בעלים דלא הוי פסולו בגופו — דפסולו מחשבה בעלמא היא. שינוי קודש נמי — פסולו מחשבה בעלמא היא. ותו, הא דאמר שינוי בעלים אינו לאחר מיתה, ולרב פנחס בריה דרב אמי דאמר יש שינוי בעלים לאחר מיתה, מאי איכא למימר? תרתי מיהת דוקא נינהו. אלא, אמר רבא: פסח ששחטו בשאר ימות השנה בשינוי בעלים — נעשה כמי שאין לו בעלים בזמנו, ופסול. מתני׳ שחטו שלא לאוכליו, ושלא למנויו, לערלים ולטמאים — פסול. לאוכליו ושלא לאוכליו למנויו ושלא למנויו, למולים ולערלים, לטמאים ולטהורים — כשר. שחטו קודם חצות — פסול, משום שנאמר ״בין הערבים״. שחטו קודם לתמיד — כשר, ובלבד שיהא אחר ממרס בדמו עד שיזרק התמיד. ואם נזרק — כשר. גמ׳ תנו רבנן: כיצד שלא לאוכליו? לשום חולה או לשום זקן. כיצד שלא למנויו? נמנו עליו חבורה זו, ושחטו לשם חבורה אחרת. מנהני מילי? דתנו רבנן: ״במכסת״ — מלמד שאין הפסח נשחט אלא למנויו, יכול שחטו שלא למנויו יהא כעובר על המצוה וכשר — תלמוד לומר: ״במכסת ... תכסו״, הכתוב שנה עליו לעכב. רבי אומר: לשון סורסי הוא, כאדם שאומר לחבירו ״כוס לי טלה זה״. אשכחן שלא למנויו, שלא לאוכליו מנא לן? אמר קרא ״איש לפי אכלו תכוסו״, איתקש אוכלין למנויין.
פסחים סא.