פסחים דף צב.

הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות

צב.מסכת פסחים92a
וכן מי שליקטו לו עצמות - אביו ואמו אמרי' במועד קטן (דף ח.) מתאבל עליהן כל היום כולו ולערב אין מתאבל עליהן: טובל ואוכל בקדשים - לערב דאפילו יום גופיה מדרבנן הוא הלכך בלילה ליכא אנינות: כפורש מן הקבר - וצריך הזאה שלישי ושביעי: גמ' לא העמידו דבריהם - לאוסרו באכילת פסחו מפני אנינות דדבריהם דהא פסח כרת הוא אבל אכילת קדשים עשה בעלמא הוא ואכלו אותם אשר כפר בהם (שמות כ״ט:ל״ג): מלקט - משמע הוא עצמו ליקטן: מחלוקת בערל נכרי - שאינו מקבל טומאה בנכריותו דב"ה סברי גזירה שמא יטמא במת לשנה הבאה עה"פ ויאמר אשתקד לא טהרתי מכל טומא' עד יום ע"פ שנתגיירתי וטבלתי ואכלתי והשתא נמי אטבול ואיכול ולא ידע דאשתקד נכרי הוה ולא קיבל טומאה בנכריותו אבל עכשיו הוא טמא הלכך כשמתגייר ממתין שבעה שאין לך טומאה שעברה עליו שלא טהר ממנה ואע"ג דמשום זיבה בעי שמנה משום כפרה כיון דאי אפשר דלייתי כפרה דהא לא קבל טומאה בנכריותו אי אמרת נגזר לא מייתי לעולם פסח וכולי האי לא גזרו: אבל ערל ישראל - שאם יש לו עכשיו טומאה הוא נזהר בה שאף בערילתו מקבל טומאה כשאר בני אדם ליכא למיגזר ביה משום שנה הבאה: ערל הזאה ואיזמל - סימני הלכות הם: הא דאמרן - דחזי לאורתא ומשום גזירה דשנה הבאה דחיוה ב"ה: ואינה דוחה שבת - בפ' אלו דברים ולא עביד פסח ושבות דרבנן הוא: אין מביאין אותו - איזמל למילה: דרך חצרות - אף על גב דרשויות דרבנן נינהו וידחה פסחו שאם יש לו זכר למול מעכבו דתניא מילת זכריו ועבדיו מעכבין את הפסח וליכא למימר משום כרת דערל זכר אשר לא ימול וגו' דמילה דדחיא שבת בזמנה וקטן לאו בר כרת הוא: אונן - אנינות לילה מדרבנן דאמרן לעיל אוכל פסחו לערב: מצורע - שטבל והעריב שמשו בשביעי נכנס בשמיני למחנה לויה לשער נקנור שלא נתקדש בקדושת עזרה כדכתיב בקרא (ויקרא י״ד:י״א) והעמיד הכהן המטהר את האיש המיטהר ואותם לפני ה' וגו' ובעזרה עצמה לא היה נכנס אלא מכניס ידיו לבוהנות לפי שאין מחוסר כפורים נכנס לה כדאמרי' [במכות] (דף ח:) טמא יהיה לרבות טבול יום עוד טומאתו בו לרבות מחוסר כפורים שאם נכנסו למקדש חייבין כרת: וראה קרי בו ביום - ונדחה ממחנה לויה כדאמרי' באלו דברים (דף סז:) דבעל קרי משתלח חוץ לשתי מחנות וטובל לקרוייו דלצרעתו טבל מאתמול אף על פי שטבול יום אחר דקרי אינו נכנס דכתיב (דברים כ״ג:י״ב) כי יהיה בך איש וגו' וכבא השמש יבא אל תוך המחנה זה נכנס להר הבית להכניס ידיו לבוהנות כדי שיאכל פסחו לערב: יבא עשה - דפסח שיש בו כרת וידחה עשה דטבול יום בהר הבית שאין בו כרת אלא בעזרה ואי משום דמכניס ידיו לעזרה הא אמרינן בשחיטת קדשים בפ"ג (דף לב:) איכא למ"ד ביאה במקצת לאו שמה ביאה ואיכא למאן דאמר הואיל והותרה לו אותה ביאה מקצת לצרעתו אע"פ שענוש כרת משום מחוסר כפורים והתירו הכתוב דכתיב לפני ה' הותרה לו אף לקרוייו: וא"ר יוחנן - עשה שאין בו כרת דקאמר תנא דברייתא לאו דוקא דאפילו עשה אין בו בטבול יום במחנה לויה אלא דרבנן הוא וקרא דכבא השמש במחנה שכינה קאמר: חצר החדשה - הר הבית וקרי לה חדשה מפני חידוש שחידשו והוסיפו על קדושתו בו ביום ואמרו טבול יום לא יכנס לה והכי גמיר ר' יוחנן מרביה דדבר זה חידוש וגבי פסח לא העמידו דבריהם לאיסור (דמצורע) [דבעל קרי] מלבוא אלא התירוהו ליכנס ולטהר שלא ידחה מפסח:
והמלקטלו עצמות — טובל ואוכל בקדשים. גר שנתגייר בערב פסח, בית שמאי אומרים: טובל ואוכל את פסחו לערב, ובית הלל אומרים: הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר. גמ׳ מאי טעמא? קא סבר אנינות דלילה דרבנן, וגבי פסח לא העמידו דבריהם במקום כרת, גבי קדשים העמידו דבריהם במקום עשה. השומע על מתו וכו׳. מלקט עצמות? הא בעי הזאת שלישי ושביעי! אימא: שליקטו לו עצמות. גר שנתגייר וכו׳. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מחלוקת בערל גוי, דבית הלל סברי: גזירה שמא יטמא לשנה הבאה, ויאמר: אישתקד, מי לא טבלתי ואכלתי? עכשיו נמי אטבול ואוכל. ולא ידע דאשתקד — גוי הוה ולא מקבל טומאה, עכשיו — ישראל ומקבל טומאה. ובית שמאי סברי: לא גזרינן. אבל ערל ישראל — דברי הכל טובל ואוכל את פסחו לערב, ולא גזרינן ערל ישראל משום ערל גוי. תניא נמי הכי, אמר רבי שמעון בן אלעזר: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על ערל ישראל שטובל ואוכל את פסחו לערב, על מה נחלקו — על ערל גוי. שבית שמאי אומרים: טובל ואוכל את פסחו לערב, ובית הלל אומרים: הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר. אמר רבא: ערל הזאה ואיזמל — העמידו דבריהן במקום כרת. אונן ומצורע ובית הפרס — לא העמידו דבריהן במקום כרת. ערל — הא דאמרן. הזאה — דאמר מר: הזאה שבות ואינו דוחה את השבת. איזמל — דתניא: כשם שאין מביאין אותו דרך רשות הרבים, כך אין מביאין אותו דרך גגות ודרך חצרות ודרך קרפיפות. אונן — הא דאמרן. מצורע — מאי היא? דתניא: מצורע שחל שמיני שלו בערב הפסח, וראה קרי בו ביום — טובל ואוכל. אמרו חכמים: אף על פי שטבול יום אינו נכנס, זה נכנס. מוטב יבא עשה שיש בו כרת, וידחה עשה שאין בו כרת. ואמר רבי יוחנן: דבר תורה אפילו עשה אין בו, שנאמר: ״ויעמד יהושפט בקהל יהודה וירושלים בבית ה׳ לפני החצר החדשה״, מאי חצר החדשה? שחדשו בו דבר, ואמרו: טבול יום לא יכנס במחנה לויה. בית הפרס, דתנן: ושוין בית שמאי ובית הלל
פסחים צב.