הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קיב.מסכת פסחים112a
דמסוכר - מקיז דם מן הכתפיים לשון סיכורי: ידא אאוסיא - שרגיל להניח ידו אצל נחיריו על שפתיו: דרגא לפחדא - דרך הוא להביא לו פחד רוח רעה: לול שפן אניגרון אנירדפי - לחש הוא: בי בליעי ושמיני - הנה סביבותי אנשים כחושים ושמנים ותניחוני: ונימא ליה - צחינא מיא: הוי עז - התחזק במצוה יותר משיכולת בידך: אל תשב בגובהה של עיר ותשנה - מקום שבני העיר עוברים ושבין שמא כשהן עוברין ושבין יבטלוך ויפסיקוך ממשנתך: ואל תדור בעיר שראשיה תלמידי חכמים - דטרוד בגרסיה ולא במילי דציבורא: לא למיזבן מיניה ולא לזבוני ליה - דאיידי דעדיף מזליה נצח וזכי ליה להאי: אמר ליה ר"ש בן יוחי ומי בסכנה - והלא העגל בסכנה ומה לך בכך: אם בקשת ליחנק - לומר דבר שיהיה נשמע לבריות ויקבלו ממך: היתלה באילן גדול - אמור בשם אדם גדול: בחדתא - כשהתינוק למד בחדש כשהוא מתחיל ללמוד:
ולא משי ידיה — מפחיד שבעה יומי. דשקיל מזייה ולא משי ידיה — מפחיד תלתא יומי. דשקיל טופריה ולא משי ידיה — מפחיד חד יומא, ולא ידע מאי קא מפחיד. ידא אאוסיא — דרגא לפחדא. ידא אפותא — דרגא לשינתא. תנא: אוכלין ומשקין תחת המטה, אפילו מחופין בכלי ברזל — רוח רעה שורה עליהן. תנו רבנן: לא ישתה אדם מים לא בלילי רביעיות ולא בלילי שבתות, ואם שתה — דמו בראשו מפני סכנה. מאי סכנה? רוח רעה. ואם צחי מאי תקנתיה? (נימא) שבעה קולות שאמר דוד על המים, והדר נישתי, שנאמר: ״קול ה׳ על המים אל הכבוד הרעים ה׳ על מים רבים קול ה׳ בכח קול ה׳ בהדר קול ה׳ שובר ארזים וישבר ה׳ את ארזי הלבנון קול ה׳ חוצב להבות אש קול ה׳ יחיל מדבר יחיל ה׳ מדבר קדש קול ה׳ יחולל אילות ויחשוף יערות ובהיכלו כולו אומר כבוד״. ואי לא, (נימא) הכי: ״לול שפן אניגרון אנירדפין בין כוכבי יתיבנא, בין בליעי שמיני אזילנא״. ואי לא, אי איכא איניש בהדיה — ניתעריה ולימא ליה: ״פלניא בר פלנתא צחינא מיא״, והדר נישתי. ואי לא — מקרקש נכתמא אחצבא והדר נישתי. ואי לא — נישדי בה מידי, והדר נישתי. תנו רבנן: לא ישתה אדם מים לא מן הנהרות ולא מן האגמים בלילה, ואם שתה — דמו בראשו, מפני הסכנה. מאי סכנה? סכנת שברירי. ואי צחי מאי תקנתיה? אי איכא איניש בהדיה — לימא ליה: ״פלניא בר פלנתא, צחינא מיא״. ואי לא, (נימא) איהו לנפשיה: ״פלניא, אמרה לי אימי איזדהר משברירי שברירי ברירי רירי ירי רי — צחינא מיא בכסי חיורי״. ואפילו מן התמחוי וכו׳. פשיטא! לא נצרכא אלא אפילו לרבי עקיבא, דאמר: עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות — הכא משום פרסומי ניסא (מודי). תנא דבי אליהו, אף על פי שאמר רבי עקיבא: עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות, אבל עושה הוא דבר מועט בתוך ביתו. מאי נינהו? אמר רב פפא: כסא דהרסנא. כדתנן, רבי יהודה בן תימא אומר: הוי עז כנמר וקל כנשר, רץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים. תנו רבנן, שבעה דברים צוה רבי עקיבא את רבי יהושע בנו: בני, אל תשב בגובהה של עיר ותשנה, ואל תדור בעיר שראשיה תלמידי חכמים. ואל תכנס לביתך פתאום, כל שכן לבית חבירך. ואל תמנע מנעלים מרגליך. השכם ואכול, בקיץ מפני החמה, ובחורף מפני הצינה. ועשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות. והוי משתדל עם אדם שהשעה משחקת לו. אמר רב פפא: לא למיזבן מיניה ולא לזבוני ליה, אלא למעבד שותפות בהדיה. והשתא דאמר רב שמואל בר יצחק: מאי דכתיב ״מעשה ידיו ברכת״ — כל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך, אפילו למיזבן מיניה ולזבוני ליה שפיר דמי. חמשה דברים צוה רבי עקיבא את רבי שמעון בן יוחי כשהיה חבוש בבית האסורין. אמר לו: רבי, למדני תורה, אמר: איני מלמדך. אמר לו: אם אין אתה מלמדני אני אומר ליוחי אבא ומוסרך למלכות. אמר לו: בני, יותר ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק. אמר לו: ומי בסכנה? והלא עגל בסכנה. אמר לו: אם בקשת ליחנק — היתלה באילן גדול. וכשאתה מלמד את בנך — למדהו בספר מוגה. מאי היא? אמר רבא, ואיתימא רב משרשיא: בחדתא, שבשתא כיון דעל — על. לא תבשל בקדירה שבישל בה חבירך. מאי ניהו — גרושה בחיי בעלה, דאמר מר גרוש שנשא גרושה — ארבע דעות במטה. ואי בעית אימא: אפילו באלמנה, לפי
פסחים קיב.