הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קטז.מסכת פסחים116a
אף כאן בפרוסה - לברך על אכילת מצה ושתי שלימות מייתי משום ברכת המוציא דלא גרע משאר ימים טובים שצריך לבצוע על שתי ככרות שלימות ובוצע מאחת מהשלימות: אף כאן הוא מסיק ואשתו אופה - כדי שלא תחמיץ: משום קפא - שרף החזרת קשה ויש בו ארס: קפא דחסא חמא - מי שאכל חזרת וחלה בשביל הקפא יאכל צנון וירפא: קפא דחמא כרתי - מי שאכל צנון וקשה לו יאכל כרתי: חמימי - ישתה מים חמין: קפא דכולהו חמימי - ארס של כל ירקות חמין רפואה להן: זכר לתפוח - שהיו יולדות בניהן שם בלא עצב שלא יכירו בהן מצריים דכתיב תחת התפוח עוררתיך (שיר השירים ח׳:ה׳): לסמוכיה - להטיל ולכתוש בו הרבה כדי שיהיה עב וצריך לקהוייה להטיל בו תפוחים ויין ומילתא דאית בו קיוהא: צריך לקהוייה - זכר לתפוח וצריך לסמוכיה זכר לטיט: תבלין - ירקות שמטילין בחרוסת זכר לתבן וחרוסת שכותשים בו הדק זכר לטיט: תגרי חרך - חנוונים היושבים אצל חלונותיהם ומוכרין כמו מציץ מן החרכים (שם ב): מתני' וכאן הבן שואל אביו - כאן במזיגת כוס שני הבן שואל את אביו מה נשתנה עכשיו שמוזגין כוס שני קודם אכילה:
כאן בפרוסה. דבר אחר: מה דרכו של עני הוא מסיק ואשתו אופה, אף כאן נמי — הוא מסיק ואשתו אופה. אף על פי שאין חרוסת מצוה. ואי לא מצוה, משום מאי מייתי לה? אמר רבי אמי: משום קפא. אמר רב אסי: קפא דחסא — חמא. קפא דחמא — כרתי. [קפא דכרתי — חמימי.] קפא דכולהו — חמימי. אדהכי והכי, נימא הכי: ״קפא קפא, דכירנא לך ולשב בנתיך ולתמני כלתך״. רבי אלעזר ברבי צדוק אומר מצוה וכו׳. מאי מצוה? רבי לוי אומר: זכר לתפוח. ורבי יוחנן אומר: זכר לטיט. אמר אביי: הלכך צריך לקהוייה וצריך לסמוכיה. לקהוייה — זכר לתפוח, וצריך לסמוכיה — זכר לטיט. תניא כוותיה דרבי יוחנן: תבלין זכר לתבן, חרוסת זכר לטיט. אמר רבי אלעזר ברבי צדוק, כך היו אומרים תגרי חרך שבירושלים: בואו וטלו לכם תבלין למצוה. מתני׳ מזגו לו כוס שני וכאן הבן שואל אביו. ואם אין דעת בבן אביו מלמדו. מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות. שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה, הלילה הזה — כולו מצה. שבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות, הלילה הזה — מרור. שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל, הלילה הזה — כולו צלי. שבכל הלילות אנו מטבילין פעם אחת, הלילה הזה — שתי פעמים. ולפי דעתו של בן אביו מלמדו. מתחיל בגנות ומסיים בשבח. ודורש מ״ארמי אובד אבי״, עד שיגמור כל הפרשה כולה. גמ׳ תנו רבנן: חכם בנו — שואלו. ואם אינו חכם — אשתו שואלתו, ואם לאו — הוא שואל לעצמו, ואפילו שני תלמידי חכמים שיודעין בהלכות הפסח — שואלין זה לזה. מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות, שבכל הלילות אנו מטבילין פעם אחת, הלילה הזה — שתי פעמים. מתקיף לה רבא: אטו כל יומא לא סגיא דלא מטבלא חדא זימנא? אלא אמר רבא, הכי קתני: שבכל הלילות אין אנו חייבין לטבל אפילו פעם אחת, הלילה הזה — שתי פעמים. מתקיף לה רב ספרא: חיובא לדרדקי?! אלא אמר רב ספרא, הכי קתני: אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת, הלילה הזה — שתי פעמים. מתחיל בגנות ומסיים בשבח. מאי בגנות? רב אמר: ״מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו״. [ושמואל] אמר: ״עבדים היינו״. אמר ליה רב נחמן לדרו עבדיה: עבדא דמפיק ליה מריה לחירות, ויהיב ליה כספא ודהבא, מאי בעי למימר ליה? אמר ליה: בעי לאודויי ולשבוחי, אמר ליה: פטרתן מלומר ״מה נשתנה״. פתח ואמר ״עבדים היינו״. מתני׳ רבן גמליאל היה אומר: כל שלא אמר
פסחים קטז.