הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
סג:מסכת פסחים63b
בעל בסמוך - כל היכא דכתיב על משמע בסמוך והכא על חמץ כתיב כמו ועליו מטה מנשה (במדבר ב׳:כ׳): בפנים - בעזרה: לחמי תודה - משהוקדשו בפה קדשו קדושת דמים ליאסר באכילה ובהנאה אבל לא קדשו קדושת הגוף ואם נטמאו נפדין ויוצאין לחולין ושחיטת הזבח מקדשתן לגופן להיות נפסלין בטבול יום ובמגע מחוסר כפורים ובלינה ואם נטמאו ישרפו כדכתיב על זבח התודה חלות ואמר מר במנחות קרבנו על זבח מלמד שאין הלחם קרוי קרבן אלא בזביחה: לא קדש הלחם - קדושת הגוף: בית פאגי - היינו מקום חיצון שבירושלים התם הוא דחוץ לחומת בית פאגי חוץ לירושלים הוא ואינו מקום אכילת קדשים קלים ואם יצאו שם נפסלין התם ודאי לא מקדשא ליה שחיטה אבל אי חוץ לחומת עזרה קאי אע"ג דלאו גבי זבח קאי בשעת זביחה הואיל ובמקום הכשירו היה עומד שפיר דמי ולא בעינן על בסמוך: אלא - הכא גבי חמץ: בהתראת ספק קא מיפלגי - דמלקות ליתא אלא בהתראה וכי מתרינן ביה לא תשחט על החמץ אי חזינן חמץ גביה ומתרין ביה הויא התראת ודאי ואי לא התראת ספק היא ואפילו אשתכח דהוה ליה בביתיה כיון דאנן לא הוי ידעינן לאו התראה היא ור' יוחנן סבר התראת ספק שמה התראה ואי אישתכח דהוה ליה מיחייב: פטור ממלקות - דלא תשא: התראת ספק - וכי מתריה ביה אכלהו היום פן תעבור על השבועה שמא יעבור שמא לא יעבור על התראתנו דעדיין יש שהות ביום: וצריכי - לאיפלוגי בחמץ ובלחמי תודה: מידי דהוה אכלי שרת - דמקדשי גופה כדכתיב כל הנוגע בהם יקדש ואין מקדשין אלא הנכנס לתוכן: רב אושעיא - הא דפשיטא לר"ל לעיל הוא מיבעיא ליה: אפי' לאחד בסוף העולם - שאינו מבני חבורה נמי אם ישנו עמו בעזרה יעבור השוחט הזה עליו אם התרו בו: כל בני חבורה בכלל לא ילין מן הבשר הן בבל תותירו: לא תשחט ולא ילין - בחד קרא נינהו: המקטיר את החלב - של פסח על החמץ שיש לו בשעת הקטרה אי לא היה לא' מבני חבורה חמץ בשעת שחיטה ויש לו לכהן המקטיר בשעת הקטרה עובר הוא ואע"ג דלא כתיב אלא לא תשחט וזריקה מתרביא במכילתא מדם אתי נמי הקטרה מדסמכיה ללא ילין כל שישנו בעבודה שלהן באזהרת הלנה ישנו נמי באזהרת חמץ הילכך מקטיר נמי עובר: הואיל וישנו בהלנת אמורין - דכתיב בהו נמי לא ילין חלב חגי: אבל המולק את העוף - של מחוסר כיפורים דאמרן בפירקין (דף נט.) דכשר להקרבה אחר התמיד שהוא זמן שחיטת פסח אינו עובר עליו משום לא תשחט על חמץ ולקמן מוקי לה כר"ש דמחייב נמי אשאר זבחים במועד והכא טעמ' לפטורה משום די"ד לא מיחייב עליה אשאר זבחים ועוף דנקט לאו דוקא אלא משום דאין דרך לשחוט שום קרבן בזמן שחיטת פסח דהיינו אחר חצות אלא קרבן של מחוסר כיפורים כדי שיאכל פסחו לערב ורובייהו עוף מייתין זב וזבה ויולדת אפילו עשירים ומצורע עני: אחד השוחט - את הפסח ואחד הזורק את דמו ואחד המולק חטאת העוף דמחוסר כיפורים: ואחד המזה - מדמה כדכתיב והזה מדם החטאת וגו' ובחטאת העוף קאי והך סיפא דמשמע דעובר אף אשאר קרבנות רמי לקמן ארישא דקתני לא אמרו אלא פסח בלבד: אבל הקומץ מנחה - במועד על החמץ: אינו עובר - דקמיצה ודאי לאו שחיטה היא: המקטיר את האימורין - בין פסח בי"ד בין במועד אשאר זבחים אינו עובר:
לאחד מבני חבורה, ועד שיהא עמו בעזרה. רבי יוחנן אמר: אף על פי שאין עמו בעזרה. במאי קמיפלגי? אילימא ב״על״ בסמוך קמיפלגי, דרבי שמעון בן לקיש סבר: ״על״ בסמוך, ורבי יוחנן סבר: לא בעינן ״על״ בסמוך. והא איפלגו בה חדא זימנא! דתנן: השוחט תודה לפנים ולחמה חוץ לחומה — לא קדש הלחם. מאי חוץ לחומה? רבי יוחנן אמר: חוץ לחומת בית פאגי, אבל חוץ לחומת העזרה — קדיש, ולא בעינן ״על״ בסמוך. רבי שמעון בן לקיש אמר: אפילו חוץ לחומת עזרה לא קדיש. אלמא בעינן ״על״ בסמוך. אלא בהתראת ספק קמיפלגי. בהא נמי הא פליגי בה חדא זימנא! דאיתמר: ״שבועה שאוכל ככר זו היום״, ועבר היום ולא אכלה, רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש דאמרי תרוייהו — אינו לוקה. רבי יוחנן אמר: אינו לוקה, משום דהוה ליה לאו שאין בו מעשה, וכל לאו שאין בו מעשה — אין לוקין עליו. אבל התראת ספק — שמה התראה. ורבי שמעון בן לקיש אמר: אינו לוקה, משום דהוה ליה התראת ספק, והתראת ספק — לא שמה התראה. אבל לאו שאין בו מעשה — לוקין עליו. אמרי: לעולם ב״על״ בסמוך קא מיפלגי, וצריכא, דאי איפליגו לענין חמץ, הוה אמינא: בההוא הוא דקאמר רבי יוחנן דלא בעינן ״על״ בסמוך — משום דאיסור הוא, וכל היכא דאיתיה — איתיה. אבל לענין מקדש לחם — לא קדיש אלא בפנים, אימא מודה ליה לרבי שמעון בן לקיש דבעינן ״על״ בסמוך, דאי איתיה גואי — קדיש, אי לא — לא קדיש, מידי דהוה אכלי שרת. צריכא. ואי אשמעינן לענין מקדש לחם, הוה אמינא: בהך קאמר רבי שמעון בן לקיש דבעינן ״על״ בסמוך, דאי איתיה גואי — קדיש, אי לא — לא קדיש, אבל לענין חמץ מודה ליה לרבי יוחנן דלא בעינן ״על״ בסמוך, דאיסורא הוא, וכל היכא דאיתיה — איתיה, צריכא. בעא מיניה רב אושעיא מרבי אמי: אין לו לשוחט, ויש לו לאחד מבני חבורה מהו? אמר ליה: מי כתיב ״לא תשחט על חמצך״? ״לא תשחט על חמץ״ כתיב. אמר ליה: אי הכי, אפילו לאחד בסוף העולם נמי? אמר ליה: אמר קרא ״לא תשחט ... ולא ילין״ — ״לא תשחט על חמץ״ — הנך דקיימי עליה משום ״לא ילין״. אמר רב פפא: הילכך כהן המקטיר את החלב — עובר בלא תעשה, הואיל וישנו בכלל הלנת אמורין. תניא כוותיה דרב פפא: השוחט את הפסח על החמץ — עובר בלא תעשה. אימתי? בזמן שהוא לשוחט או לזורק או לאחד מבני חבורה. היה לאחד בסוף העולם — אין זקוק לו. ואחד השוחט ואחד הזורק ואחד המקטיר — חייב. אבל המולק את העוף בארבעה עשר — אינו עובר בלא כלום. ורמינהי: השוחט את הפסח על החמץ — עובר בלא תעשה. רבי יהודה אומר: אף התמיד. אמרו לו: לא אמרו אלא בפסח בלבד. אימתי? בזמן שיש לשוחט או לזורק או לאחד מבני חבורה. היה לאחד בסוף העולם — אין זקוק לו. ואחד השוחט ואחד הזורק ואחד המולק ואחד המזה — חייב. אבל הקומץ את המנחה — אינו עובר בלא תעשה. המקטיר את האימורין — אינו עובר בלא תעשה.
פסחים סג: