הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קא:מסכת פסחים101b
א"צ לברך - שניה על היין: ממקום למקום - מבית לעליה: בדברים שאין טעונים ברכה לאחריהם - כגון מים או פירות שאין טעונים ברכה חשובה בפני עצמן כגון (שבעת המינים) דודאי כיון דעמד והלך למקום אחר עמידתו זו היא גמר סעודתו והך סעודה אחריתי היא וצריך לברך בתחלה: אבל דברים הטעונים ברכה לאחריהם במקומן - כלומר ברכה חשובה בפני עצמן כגון שבעת המינין הואיל ולא בירך אחריהן ועמד לילך למקום אחר לסעוד על קביעות הראשון הלך לברך אחריהם ברכה אחת על שתיהן ולפניהם נמי אין צריך לחזור ולברך: לקיבעיה קמא הדר - כלומר על דעת סעודה הראשונה הוא אוכל עכשיו לסיים סעודתו: אחד זה ואחד זה - בין שטעונין ברכה לאחריהן במקומן בין שאינן צריכין: כשהן יוצאין אין טעונין ברכה למפרע - כלומר לברך ברכה של אחריהן הואיל ועתידין לחזור: ה"ג בד"א כו' - ולא גרס בהא ר' יהודה: מדקתני עקרו מכלל דבדברים הטעונין כו' - דעקירות משמע משום מהירות חתן וכלה הן נעקרין אבל אם לא כן עדיין היו צריכין לעמוד ולברך ברכה שלאחריהם:
שינוי מקום — אין צריך לברך. מיתיבי: שינוי מקום צריך לברך, שינוי יין אין צריך לברך, תיובתא דרבי יוחנן תיובתא. יתיב רב אידי בר אבין קמיה דרב חסדא, ויתיב רב חסדא וקאמר משמיה דרב הונא: הא דאמרת שינוי מקום צריך לברך, לא שנו אלא מבית לבית, אבל ממקום למקום — לא. אמר ליה רב אידי בר אבין: הכי תנינא ליה במתניתא דבי רב הינק, ואמרי ליה במתניתא דבי בר הינק כוותיך. ואלא רב הונא מתניתא קא משמע לן? רב הונא מתניתא לא שמיע ליה. ותו, יתיב רב חסדא וקאמר משמיה דנפשיה: הא דאמרת שינוי מקום צריך לברך, לא אמרן אלא בדברים שאין טעונין ברכה לאחריהן במקומן, אבל דברים הטעונין ברכה לאחריהן במקומן — אין צריך לברך. מאי טעמא, לקיבעא קמא הדר. ורב ששת אמר: אחד זה ואחד זה צריך לברך. מיתיבי: בני חבורה שהיו מסובין לשתות, ועקרו רגליהן לצאת לקראת חתן או לקראת כלה, כשהן יוצאין — אין טעונין ברכה למפרע, כשהן חוזרין — אין טעונין ברכה לכתחלה. במה דברים אמורים שהניחו שם זקן או חולה, אבל לא הניחו שם לא זקן ולא חולה, כשהן יוצאין — טעונין ברכה למפרע, כשהן חוזרין — טעונין ברכה לכתחלה. מדקתני עקרו רגליהן, מכלל דבדברים הטעונין ברכה לאחריהן במקומן עסקינן, וטעמא דהניחו שם זקן או חולה הוא דכשהן יוצאין אין טעונין ברכה למפרע וכשהן חוזרין אין טעונין ברכה לכתחלה, אבל לא הניחו שם זקן או חולה, כשהן יוצאין — טעונין ברכה למפרע, וכשהן חוזרין — טעונין ברכה לכתחלה, קשיא לרב חסדא! אמר רב נחמן בר יצחק:
פסחים קא: