הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
נז:מסכת פסחים57b
אחוי בידיה - בלשון צחוק: אימתא דמלכותא - לא דיו שלא אמר כמותי אלא שאמר אף בלשון צחוק: דאשקליה - שהשיא עונו וגמולו: למיטרפסיה - גמולו: לא תנא - לא שנה משנה וברייתא: כבשים קודמין לעזים - בכ"מ כתב כבש תחלה: אם כבש יביא לחטאת - כאן הקדים שעירה לכבשה דכתיב בפרשה עליונה והביא את קרבנו שעירת עזים וגו' והדר אם כבש יביא וגו': אם כבש אם עז - גבי שלמים מדלא הראה לך הכתוב רמז מובחר בזה מזה שמעת מינה ששניהן שוין:
בידיה: אי גדיא יאי, יסק לתמידא. אמר מלכא: הואיל ולא הוי ליה אימתא דמלכותא, ניפסקו לימיניה. יהב שוחד ופסקיה לשמאליה. שמע מלכא ופסקיה לימיניה. אמר רב יוסף: בריך רחמנא דאשקליה ליששכר איש כפר ברקאי למיטרפסיה מיניה בהאי עלמא. אמר רב אשי: יששכר איש כפר ברקאי לא תנא מתניתין. דתנן, רבי שמעון אומר: כבשים קודמים לעזים בכל מקום, יכול מפני שמובחרין במינן — תלמוד לומר: ״אם כבש יביא קרבנו״, מלמד ששניהן שקולין כאחד. רבינא אמר: אפילו מקרא נמי לא קרא, דכתיב: ״אם כבש״, ״אם עז״, אי בעי כבש — לייתיה, אי בעי עז — לייתיה. הדרן עלך מקום שנהגו וסליקא לה פסח ראשון
פסחים נז: