הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
עד:מסכת פסחים74b
מידב דייבי - לפי שכשנתלה בתנור ופי בית שחיטתו למטה הדם יוצא דרך חלל הצואר שקורין פורציל"א ושותת דרך בית שחיטה: לאחר בישולו - קס"ד לאחר בישולו צלי קאמר דצלי נמי קרי בישול כדכתיב בדברי הימים (ב' לה) ויבשלו הפסח באש כמשפט: דשיע - ולא בלע ואפילו בקדירה נמי שרי ואף על גב דליכא למימר כך פולטו: טפליה - בעיסה שקורין פשטיד"א (פשטידה) : אי מעלי טפליה - אם יש טעם יפה בלחם: הב לי דאיכול - וסייעתא לרבה: בסמידא - בעיסה של סלת ואינה נדבקת כל כך ונפרכת מאליה והדם יוצא ממנה: דמיפריר - לשון פירורין: ואי לאו דחזיא - ללחם: דזיג - לשון זכוכית לבן וצלול מראה מוהל הבשר שזב בלחם: כי זוזא חיורא - צרוף שאין בו אדמימות דם ואי לא לא אכל מיניה: בחיורתא - קמח נקייה כעין שלנו שאינה סולת: דשריר - קשה ואינו פולטו: דסמידא - דאמר לעיל דמיפריר: בין אסמיק - מוהל שבתוך הלחם בין לא אסמיק שרי שהדם ודאי יוצא ואודם זה ודאי לא דמות דם הוא: והילכתא מולייתא שריא ואפילו פומא לעיל - כשהיא תלויה בתנור ואע"ג דעכשיו אין נקב לצאת הדם שרי כבולעו בשר החיצון כך פולטו וחום האור שואבו: אומצא ביעי ומיזרקי - אומצא דאסמיק חתיכות בשר אישקנטור"א בלע"ז וכן ביצי זכר דאסמיק וכן מיזרקי חוטין גסין שהן ורידין שבבית השחיטה: פליגי בה - כדמפרש פלוגתייהו לקמיה דאנחיה אגומרי: בכל התורה כולה - כל היכא דחזית פלוגתייהו ואיתמר סתמא חד אמר לקולא וחד אמר לחומרא ולא פירש מי המיקל ומי המחמיר דע שרב אחא לחומרא ורבינא לקולא והלכתא בכולן כדברי המיקל: מידב דייב - ושפיר דמי אף במלח מעט בתורת צלי: צמתו - ודמו נבלע בו: שאיבי ליה - שואבים את הדם: חלייה - מוהל היוצא ממנו כשחותכו לישנא אחרינא שחולטין אותו בחומץ לאחר צלייתו ודמו נסחט לתוכו: אסמיק חלייה אסיר - לא גרס הוא וחלייה ורב אחא קאמר לה דמיקל ובחלייה מודי דאסיר: מגמע לה - לההוא חלה: חלא - חומץ דחלט ביה צלי האידנא כדי להוציא דמו לא חליט ביה זימנא אחריתי לפי שאין בו כח עוד: מתמהא - חלש מעקרו דחלטינן ביה:
דייבי. נימא מסייע ליה: הלב, קורעו ומוציא את דמו. לא קרעו — קורעו לאחר בישולו, ומותר. מאי טעמא — לאו משום דאמרינן כבולעו כך פולטו? שאני לב, דשיע. (איני) והא רבין סבא טפליה ההיא בר גוזלא לרב, ואמר ליה: אי מעלי טפליה, הב לי ואיכול! ההיא בסמידא דמפריר. והא רבא איקלע לבי ריש גלותא וטפלו ליה בר אווזא, אמר: אי לא דחזיתיה דזיג כזוזא חיורא, לא אכלי מיניה. ואי סלקא דעתך ״כבולעו כך פולטו״ — מאי איריא כי זיג? אפילו כי לא זיג, נמי! התם בחיורתא דשריר. והילכתא: דסמידא, בין אסמיק בין לא אסמיק — שריא. דחיורתא, אי זיג כזוזא חיורא — שריא, אי לא — אסיר. דשאר קמחים, אסמיק — אסור, לא אסמיק — שרי. האי מולייתא, מאן דאסר — אפילו פומא לתחת, ומאן דשרי — אפילו פומא לעיל. והילכתא: מולייתא שרי, אפילו פומא לעיל. אומצא, ביעי, ומיזרקי, פליגי בה רב אחא ורבינא. בכל התורה כולה רב אחא לחומרא ורבינא לקולא, והילכתא כרבינא לקולא. לבר מהני תלת דרב אחא לקולא ורבינא לחומרא, והלכתא כרב אחא לקולא. האי אומצא דאסמיק, חתכיה ומלחיה — אפילו לקדרה שרי. שפדיה בשפודא — שרי, מידב דייב. אחתיה אגומרי — פליגי בה רב אחא ורבינא, חד אסר וחד שרי. מאן דאסר, מצמית צמית. ומאן דשרי, מישאב שאיב. והילכתא: מישאב שאיב. וכן ביעי, חתכינהו ומלחינהו — אפילו לקדרה שריין. תלינהו בשפודא — שריין, מידב דייב. אחתינהו אגומרי — פליגי ביה רב אחא ורבינא, חד אסר וחד שרי. מאן דאסר, מצמית צמית. ומאן דשרי, מישאב שאיב. וכן מיזרקי חתכיה ומלחיה — אפילו לקדרה שרי. תלייה בשפודא, בית השחיטה לתתאי — שרי, מידב דאיב. אחתיה אגומרי — פליגי רב אחא ורבינא, חד אסר וחד שרי. מאן דאסר, מצמית צמית. ומאן דשרי, מישאב שאיב. והלכתא: מישאב שאיב. האי אומצא דאסמיק חלייה — אסיר. לא אסמיק חלייה — שרי. רבינא אמר: אפילו לא אסמיק נמי חלייה — אסיר, אי אפשר דלית בה שורייקי דמא. אמר ליה מר בר אמימר לרב אשי: אבא מגמע ליה גמועי. איכא דאמרי: רב אשי גופיה מגמע ליה גמועי. אמר ליה מר בר אמימר לרב אשי: אבא, האי חלא דחליט ביה חדא זימנא, תו לא תאני חליט ביה. מאי שנא מחלא מתמהא דחלטינן ביה? התם — איתיה
פסחים עד: