הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
פ.מסכת פסחים80a
לא תוכל לזבוח את הפסח באחד - בשביל יחיד לא תזבחנו שיהא אותו היחיד גורם ומועיל בשחיטתו שום צד נטיה: איקרי קהל - ומילתא מפ' בהוריות (דף ה:) דקאמר ליה רחמנא ליעקב גוי וקהל גוים יהיה ממך וכבר נולדו לו כל השבטים חוץ מבנימין הילכך שבט אחד חשוב כציבור ולא מידחי לשני: יעשו בטומאה - אף טהורין אם ירצו: מטמאין אחד מהן - כי היכי דניהוו רוב טמאין וניעבדו כולהו [בטומאה]: שהיו טמאין עודפין על הטהורין אחד - דלא חזו טהורים בראשון: הדר' קושיין לדוכתיה - דהוו להו פלגא ופלגא והללו יעשו לעצמן והללו יעשו לעצמן: אלא ה"ק כו' - ולעולם מחצה על מחצה דווקא קתני וה"ק רב אי משכחת תנא דאית ליה כת"ק דאמר פלגא ופלגא לא עבדי טהורין בטומאה כדקתני הללו עושין לעצמן וכרבי יהודה דאמר אין קרבן ציבור חלוק מכי עביד קהל בטומאה בראשון לא מפליג למיעבד טהורין בטהרה דאוסר ליחלק שגנאי הדבר דמוכחא מילתא בהדיא כשנזהרין אלו מאלו: מטמאין אחד מהן בשרץ - ונעבדיה כולהו בטומאה: שוחטין וזורקין על טמא שרץ - הואיל וחזי לאורתא הילכך אין מכריע את הציבור לטומאה: מחגיגתו - של מחר שאתה מטמאו כל שבעה: אפשר דעביד - חגיגתו בשביעי של פסח שהוא שמיני שלו דהא כל ז' תשלומין אית ליה: קסבר כולן - הימים של רגל תשלומין של ראשון הן ואינן תשלומין זה לזה ופלוגתא היא בחגיגה (דף ט:) ומאן דאית ליה כולן תשלומין לראשון סבר היכא דלא חזי לראשון תו לא חזי: מאן ציית לך - להשתלח לדרך רחוקה: וכי עקר משכניה וסיכיה - אהלו ויתדותיו ורהיט בתמיה מי ישמע לנו להטריח עצמו הילכך הא עדיפא כרב: רובן זבין - דלא מצו למיעבד בראשון: אין תשלומין לפסח הבא בטומאה - ואין הזבין עושין את השני אפילו טהרו: רב הונא סבר טומאה דחויה היא בציבור - ובקושי הותר להקריבו הלכך לא משוינן להו בטהורים למידחי טמאין לשני: ורב אדא סבר היתר הוא בציבור - ומשוינן להו בטהורין ודחו זבין לשני:
תוכל לזבח את הפסח באחד שעריך״. רבי שמעון אומר: אפילו שבט אחד טמא ושאר כל השבטים טהורים — הללו עושין לעצמן והללו עושין לעצמן. מאי טעמא דרבי שמעון, קסבר: שבט אחד איקרי קהל. רבי יהודה אומר: אפילו שבט אחד טמא ושאר כל השבטים טהורין — יעשו בטומאה, שאין קרבן ציבור חלוק. רבי יהודה סבר: שבט אחד איקרי קהל. והוו להו פלגא ופלגא, ואין קרבן ציבור חלוק — ועבדי כולהו בטומאה. איתמר: היו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאין, אמר רב: מטמאין אחד מהן בשרץ. ואמאי? ניעבדו הני לחודייהו והני לחודייהו, דהא אמר רב: הללו עושין לעצמן, והללו עושין לעצמן! אמרי: הכא במאי עסקינן, כגון שהיו טמאין עודפין על הטהורין אחד. אי הכי, הוו להו רובא טמאים? ניעבדו כולהו בטומאה! סבר לה כרבי אלעזר בן מתיא, דאמר: אין היחיד מכריע את הציבור לטומאה. אי הכי, הדר קושיין לדוכתיה: ניעבדו הני לחודייהו והני לחודייהו! אלא הכי קאמר: אי איכא תנא דסבר לה כתנא קמא, דאמר: פלגא ופלגא לא עבדי כולהו בטומאה, וסבר לה כרבי יהודה, דאמר: אין קרבן ציבור חלוק — מטמאין אחד מהן בשרץ. ועולא אמר: משלחין אחד מהן לדרך רחוקה. ויטמאנו בשרץ! קסבר: שוחטין וזורקין על טמא שרץ. ויטמאנו במת! מדחהו אתה מחגיגתו. השתא נמי מדחהו אתה מפסחו! אפשר דעביד בשני. במת נמי, אפשר דעביד בשביעי דהוה ליה שמיני שלו! קסבר עולא: כולהו — תשלומין דראשון נינהו. דחזי בראשון — חזי בכולהו, וכל היכא דלא חזי בראשון — לא חזי בכולהו. אמר להו רב נחמן: זילו ואמרו ליה לעולא, מאן ציית דעקר סיכיה ומשכניה ורהיט. איתמר: היו רובן זבין, ומיעוטן טמאי מתים, אמר רב: אותן טמאי מתים אינן עושין לא בראשון ולא בשני. ראשון לא עבדי, דהוו מיעוטא, ומיעוטא לא עבדי בראשון. בשני נמי לא עבדי, כל היכא דעבדי ציבור בראשון — עביד יחיד בשני. כל היכא דלא עבדי ציבור בראשון — לא עביד יחיד בשני. אמר להו שמואל, זילו אמרו ליה לאבא: ״ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו״ מאי עבדת ליה? אמר להו, זילו אמרו ליה: כי הוו כולהו זבין מאי עבדת ליה? אלא כיון דלא אפשר — לא אפשר. הכא נמי, לא אפשר. איתמר: היו רובן טמאי מתים ומיעוטן זבין, רב הונא אמר: אין תשלומין לפסח הבא בטומאה, ורב אדא בר אהבה אמר: יש תשלומין לפסח הבא בטומאה. נימא בהא קמיפלגי, דמאן דאמר: אין תשלומין לפסח הבא בטומאה, קסבר: טומאה דחויה היא בציבור. ומאן דאמר: יש תשלומין לפסח הבא בטומאה, קסבר: טומאה הותרה בציבור. אמרי: לא. דכולי עלמא טומאה דחויה בציבור, ובהא פליגי: מר סבר —
פסחים פ.