הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
עט:מסכת פסחים79b
וטמאין אין עושין לא את הראשון - דכיון דאינו כרוב לא עבדי בטומאה ובשני נמי לא דאינו מיעוט: יעשו בטומאה - אף הטהורין: רובא הוא כו' - כי איטמי רובא הוא דעבדי טמאין ראשון ובטומאה: אבל פלגא ופלגא לא עבדי - טמאים לראשון כלל: כלהו - אפילו הטהורין אין צריכין להזהר בשמירת טהרה: מסתברא - דפלגא ופלגא נמי טמאין עבדי בטומאה ולא מידחו: לרב - דאמר הללו לעצמן והללו לעצמן: וללישנא בתרא דרב כהנא - דאמר טמאין אין עושין לא זה ולא זה הא דקתני טמאים נדחין לשני היכי מתרצא לה: משלימות לטמאין - דבזכרים הוו טהורים רובא אבל יש מן הנשים טמאות יותר מן הטהורות עד שמשלימות החשבון למחצה על מחצה וקסבר האי תנא נשים בראשון רשות וכ"ש בשני הילכך דל נשים מהכא דאינן מן המניין וזיל בתר זכרים והוו טמאים מיעוטא ומדחו לשני אבל בפלגא ופלגא אי כמר אי כמר: כגון שהיו ישראל - הזכרים מחצה טהורין ומחצה טמאין וכשאתה מונה הנשים עמהן רבין טהורים על הטמאים: בראשון חובה - והרי הן במנין ונמצאו טמאים מיעוטא: ובשני נשים רשות - ותנאי פליגי בהא מילתא בפ' האשה (לקמן פסחים דף צא:): בראשון לא עבדי - טמאין דהוה להו מיעוטא: ובשני לא עבדי - דלגבי שני אין הנשים מן המנין למיהוי טהורין רובא הילכך לא הוו טמאים מיעוטא אלא פלגא ולרב מחצה על מחצה כרוב ולא עבדי בשני: ורב כהנא - דאמר פלגא עבדי בשני מתרץ הכי כו': ונשים משלימות לטהורין - שלא היו טהורין מחצה אלא על ידי הנשים ואי אזלינן בתר זכרים הוו טמאין רובא. ועודפות עליהן לא גרסינן: ופלגא בראשון לא עבדי - בטומאה ללישנא קמא דרב כהנא: תנאי היא - האי תנא ותנא דלעיל דקאי כוותיה האי תנא סבר מחצה על מחצה הוי כרוב ותנא דלעיל סבר אינו כרוב: עושין בטומאה - אפילו הטהורין:
אין עושין לא את הראשון ולא את השני. בראשון לא עבדי — דלא הוו רובא. בשני לא עבדי — דלא הוו מיעוטא. תנן: נטמא קהל או רובו, או שהיו הכהנים טמאין והקהל טהורים — יעשה בטומאה. רובו הוא דעבדי בטומאה, אבל פלגא ופלגא לא עבדי בראשון. קשיא לרב! אמר לך רב: רובא עבדי כולהו בטומאה, פלגא ופלגא — הללו עושין לעצמן והללו עושין לעצמן. הכי נמי מסתברא, דקתני סיפא: נטמא מיעוט הקהל, טהורין עושין את הראשון וטמאין עושין את השני. מיעוט הוא דעבדי בשני, אבל פלגא ופלגא — לא. ועבדי בראשון, והללו עושין לעצמן והללו עושין לעצמן. ואלא קשיא לרב כהנא! אמר לך רב כהנא: נטמאו מיעוט הקהל — טהורין עושין את הראשון וטמאין עושין את השני. הא פלגא ופלגא — טהורין עושין את הראשון, אבל טמאין אינן עושין לא את הראשון ולא את השני. התינח ללישנא בתרא דרב כהנא. אלא להך לישנא דאמר רב כהנא: טהורים עושין את הראשון, וטמאין עושין את השני, מאי איכא למימר? אמר לך רב כהנא: הוא הדין דאפילו פלגא ופלגא נמי — טהורין עושין את הראשון, וטמאין עושין את השני. והאי דקתני מיעוט הקהל, איידי דתנא רישא ״רובו״ — תנא נמי סיפא ״מיעוטו״. תניא כוותיה דרב, תניא כוותיה דרב כהנא כתרי לישני. תניא כוותיה דרב: היו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאין, הללו עושין לעצמן והללו עושין לעצמן. תניא כלישנא קמא דרב כהנא: הרי שהיו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאין, טהורין עושין את הראשון וטמאין עושין את השני. ותניא כלישנא בתרא דרב כהנא: הרי שהיו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאין, טהורין עושין את הראשון, וטמאין אינן עושין לא את הראשון ולא את השני. לרב וללישנא בתרא דרב כהנא, הא דתנא ״טהורין עושין את הראשון וטמאין את השני״, היכי מתרצי לה? כגון שהיו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאין, ונשים משלימות לטמאים. וקסבר: נשים בראשון רשות. דל נשים מטמאין, והוו להו טמאין מיעוטא, ומיעוטא ידחו לפסח שני. לרב וללישנא קמא דרב כהנא, הא דתניא ״טהורין עושין את הראשון וטמאין אין עושין לא את הראשון ולא את השני״, היכי מתרצי לה? רב מתריץ לה, כגון שהיו ישראל מחצה טמאין ומחצה טהורין, ונשים עודפות על הטהורים, וקסבר: נשים בראשון חובה, ובשני רשות. בראשון לא עבדי — דהוי ליה מיעוט, ומיעוטא לא עבדי בראשון. ובשני לא עבדי — דל נשים מינייהו והוו להו פלגא ופלגא, ופלגא לא עבדי בשני. ולרב כהנא דאמר: פלגא נמי עבדי בשני, הכי מתריץ לה: כגון שהיו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאין, ונשים משלימות לטהורין. וקסבר: נשים בראשון חובה ובשני רשות. בראשון לא עבדי — דהוו להו פלגא ופלגא, ופלגא בראשון לא עבדי, בשני נמי לא עבדי — דל נשים מינייהו מן הטהורין הוו להו טמאין רובא, ורובא לא עבדי בשני. ולרב כהנא, הא דתניא: הרי שהיו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאין, הללו עושין לעצמן והללו עושין לעצמן, היכי מתריץ לה? אמר לך רב כהנא: תנאי היא. איכא למאן דאמר: מחצה על מחצה כרוב, ואיכא למאן דאמר: מחצה על מחצה אינו כרוב. גופא. הרי שהיו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאין, הללו עושין לעצמן והללו עושין לעצמן. היו טמאין עודפין על הטהורין, אפילו אחד — יעשו בטומאה, לפי שאין קרבן ציבור חלוק. רבי אלעזר בן מתיא אומר: אין היחיד מכריע את הציבור לטומאה, שנאמר:
פסחים עט: