הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
פט:מסכת פסחים89b
מתני' הממנה אחרים על פסחו - א' מבני חבורה שהמנה אחרים עמו על חלקו בלא דעת חבורה: רשאין - לומר לו טול חלקך וצא ואכול אתה וחבורתך את חלקך דאית ליה להאי תנא פסח נאכל בב' חבורות: גמ' ידיו יפות - לישנא מעליא ממהר לאכול הרבה: קבילתון - קבלתוני עליכם לאכול בכל כחי בדמים הללו: לתקוני זביחה - שלא יהא נותר ושיערנוך למאכל שאר בני אדם: לאו משום דהוה ליה כו' - שיהו עמו אוכלין: דעות שאני - אין בני חבורה מרוצין להיות כל אלו הדעות בחבורתם שמא יעכבו עליהם הסעודה ולא משום אכילה יתירתא אלא אפילו לא אכלי כולהו אלא כחד גברא מצו מעכבי עליה: ממלא כריסו ממנו - כדאמרי' בכיצד צולין (לעיל פסחים דף פו.) שאין האוכל אוכל בשתי מקומות: לא רצו לא - אלמא משום טירחא הדרי ביה הכא נמי משום פסידא הדרי ביה לאטרחינן לדידך לא קבלינך. אבל ידיו יפות מדלא בדקו אחריו ש"מ בכל מאכלו קיבלו עליהן: לאטרחינן לדידך לא קבלינך - אבל ידיו יפות מדלא בדקו אחריו ש"מ בכל מאכלו קיבלו עליהן: סיבולת - תערובת סעודה של כל ימות השנה: מאי ולא עוד - מאי אולמיה הא מהא: לתקוני זביחה - כמדת איש אחד: דלצוותא - ואיכא למימר משום צוותא קבליה עליה בכל מאכלו: רשאין ליחלק - לחלק פסח ביניהן לכל א' חלק המגיעו: או אין רשאין לחלק - אלא אוכלין כאחד ונותנין המנות לפניהם כשאר סעודות: ש"מ - אין רשאין ליחלק: כל הני תיובתא - הממנה אחרים והשמש: איתיביה בני חבורה - מרישיה דקתני טול חלקך ושני ליה בההיא משום דלתקוני זביחה קבליה וכמדת איש אחד אבל אנא צוותא קבילת עלך וניחא עלך צוותי לקבולי עלך בכל סעודתי: ועל חגיגתו - חגיגת י"ד שאף היא באה לכל המנויין: מעות שבידו - שלקח מן הנמנין הללו: חולין - כדמפרש טעמא לקמיה שאף על פי שהנמנה כבר הקדיש מעותיו לכך והממנה כבר הקדיש פסחו מתחללין המעות על הפסח וטעמא מפרש: המוכר עולתו - להתכפר בה אחר לא עשה כלום ואין העולה קריבה אלא לשם בעלים הראשונים: ומעות כל שהן - כל מה שקיבל מן העולה והשלמים ואפילו יותר על כדי דמיהן יפלו המעות לנדבת ציבור לשופרות שהיו במקדש שהיו מקריבין מהן עולות לקיץ המזבח ולקמיה פריך מאחר דלא עשה ולא כלום אמאי יפלו דמיהן לנדבה: אמר רבא קנסא - קנסו רבנן לקונה דלא ליקני זימנא אחריתי עולה ושלמים דאחר ואיהו הוא דאפסיד אנפשיה דלא הוה ליה למיקני כפרת אחרים וכי האי גוונא נמי אמרי אינשי לאו עכברא גנב אלא חורא גנב כלומר המוכר לא פשע אלא הקונה הלכך מעותיו נדבה: אף על גב דשויא ארבעה ויהבו ליה ה' - לא אמר אישתכח דמתנה בעלמא הוא דיהב ליה ולא ליקנסיה: אפשר ידעין כו' - והלואי שיהו יודעין טעם זה ויודיענו: היאך - מעות הקדש חל על טלה הקדש אחר לצאת הקדש של מעות לחולין מי הוציאן למעות (של חולין) אילו היה נותנן בבהמת חולין היתה נתפסת בקדושת המעות והן יצאו לחולין אבל עכשיו מה נתפס תחתיהם שיצאו הם לחולין והא ליכא למימר במעות שלא הוקדשו עסקינן דאם כן מאי למימרא:
מתני׳עמו אחר בחלקו — רשאין בני חבורה ליתן לו את שלו, והוא אוכל משלו, והן אוכלין משלהן. גמ׳ איבעיא להו: בני חבורה שהיו ידיו של אחד מהן יפות, מהו שיאמרו לו: טול חלקך וצא. מי אמרינן, מצי אמר להו: הא קבילתון. או דילמא, מצו למימר ליה: כי קבלינן — לתיקוני זביחה, אדעתא דאכלת טפי מינן — לא קבלינך. תא שמע: הממנה אחרים עמו על חלקו — רשאין [בני חבורה] ליתן לו את שלו, והוא אוכל את שלו, והן אוכלין את שלהן. מאי טעמא? לאו משום דהוי ליה כידים של אחד מהן יפות. ואי סלקא דעתך ידיו יפות מצי אמר להו קבילתון, ניהוי האי כידיו יפות! אמרי: לא, דעות שאני, דאי נמי תרוייהו כחד מבני חבורה הוא דאכלי, מצי אמרי ליה: דלא ניחא לן אינש נוכרא גבן. תא שמע: השמש שאכל כזית בשר בצד התנור, אם היה פקח — ממלא כריסו ממנו. אם רצו בני חבורה לעשות טובה עמו — באין ויושבין בצדו ואוכלין, דברי רבי יהודה. רצו — אין, לא רצו — לא. ואמאי? נימא להו: הא קבילתון. שאני התם, דאמרי ליה: כי קבלינך — אדעתא דנטרחך קמן. למטרח לן לדידך — לא קבלינך. תא שמע: בני חבורה שהיה ידיו של אחד מהן יפות, רשאין לומר: טול חלקך וצא. ולא עוד, אלא אפילו חמשה ועשו סיבולת, רשאין לומר לו: טול חלקך וצא. שמע מינה. מאי ״ולא עוד״? לא מיבעיא קאמר. לא מיבעיא פסח, דמצי אמרי ליה: כי קבלינך לתקוני זביחה, אלא אפילו סיבולת נמי, דצוותא בעלמא הוא, רשאין לומר לו: טול חלקך וצא. איכא דאמרי: הא לא איבעיא לן, אלא הכי הוא דאיבעיא לן: בני חבורה רשאין לחלק, או אינן רשאין לחלק? תא שמע: בני חבורה שהיו ידיו של אחד מהן יפות — רשאין לומר לו: טול חלקך וצא. ידיו יפות — אין, אין ידיו יפות — לא. שמע מינה. רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע עריבו ריפתא בהדי הדדי. אדאכיל רב הונא בריה דרב יהושע חדא, אכיל רב פפא ארבע. אמר ליה: פלג לי. אמר ליה: קבילתון. איתיביה כל הני תיובתא, ושני כדשנינן. איתיביה בני חבורה. אמר ליה: התם דאמרי ליה כי קבלינך — לתיקוני זביחה. איתיביה סיבולת, פלג ליה. אזל עריב בהדי רבינא. אדאכיל רב הונא בריה דרב יהושע חדא, אכיל רבינא תמניא. אמר: מאה פפי ולא חדא רבינא. תנו רבנן: הממנה אחרים עמו על פסחו ועל חגיגתו — מעות שבידו חולין. והמוכר עולתו ושלמיו — לא עשה ולא כלום, ומעות כל שהן יפלו לנדבה. וכי מאחר דלא עשה ולא כלום, מעות אמאי יפלו לנדבה? אמר רבא: קנסא. ומאי ״כל שהן״ — אף על גב דלא הוו שוו אלא ארבעה, ויהבו ליה חמשה — אפילו בההיא יתירא נמי קנסוהו רבנן. אמר עולא, ואיתימא רבי אושעיא: אפשר ידעי חברין בבלאי טעמא דהאי מלתא. זה הפריש טלה לפסחו, וזה הפריש מעות לפסחו, היאך הקדש חל על הקדש, דקתני: מעות שבידו חולין?
פסחים פט: