הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קיד:מסכת פסחים114b
גמ' זאת אומרת מצות צריכות כונה - משום הכי בעי תרי טיבולי שמא לא נתכוון לשם מרור הואיל ובירך בורא פרי האדמה כשאר ירקות דעלמא: דילמא הא קמשמע לן דבעינן תרי טיבולי - משום תינוקות שישאלו ועבדינן היכירא טובא: אכלו לחצאין - חצי זית בפעם ראשונה וחצי זית בפעם שניה ובמרור קא איירי: תנאי היא - דהאי תנא לית ליה צריכות כוונה ור' יוסי אית ליה צריכות כוונה: ש"מ - מדקאמר רב הונא דמבשלין אורז בפסח ולא חייש לחימוץ לית דחש לה לדרבי יוחנן: אפילו דג וביצה שעליו - שהיו רגילין להטיח את הדג בביצים: ואחד זכר - לחגיגת ארבעה עשר: גרמא ובישולא - חתיכת בשר ומן המרק: פשיטא היכא דאיכא שאר ירקי - מברך מעיקרא אירקי בורא פרי האדמה דאסור ליהנות מן העולם בלא ברכה וכיון דיש לו שאר ירקות הכי שפיר טפי שיברך בפה"א על הירקות תחלה דהיינו ברכה הראויה להם ויפטור את המרור הבא אחריו מברכת בפה"א ואח"כ יברך על החזרת על אכילת מרור:
גמ׳ריש לקיש: זאת אומרת מצות צריכות כוונה. כיון דלא בעידן חיובא דמרור הוא דאכיל ליה, ב״בורא פרי האדמה״ הוא דאכיל ליה. ודילמא לא איכוון למרור, הלכך בעי למהדר לאטבולי לשם מרור. דאי סלקא דעתך מצוה לא בעיא כוונה, למה לך תרי טיבולי? והא טביל ליה חדא זימנא! ממאי? דילמא: לעולם מצות אין צריכות כוונה, ודקאמרת תרי טיבולי למה לי? כי היכי דליהוי היכירא לתינוקות. וכי תימא: אם כן לישמעינן שאר ירקות? אי אשמעינן שאר ירקות, הוה אמינא: היכא דאיכא שאר ירקות הוא דבעינן תרי טיבולי, אבל חזרת לחודה לא בעי תרי טיבולי, קמשמע לן דאפילו חזרת בעינן תרי טיבולי, כי היכי דליהוי ביה היכירא לתינוקות. ועוד תניא: אכלן דמאי — יצא. אכלן בלא מתכוין — יצא. אכלן לחצאין — יצא. ובלבד שלא ישהא בין אכילה לחבירתה יותר מכדי אכילת פרס! תנאי היא. דתניא, רבי יוסי אומר: אף על פי שטיבל בחזרת — מצוה להביא לפניו חזרת וחרוסת ושני תבשילין. ואכתי ממאי? דילמא קסבר רבי יוסי מצות אין צריכות כוונה, והאי דבעינן תרי טיבולי כי היכי דתיהוי היכירא לתינוקות. אם כן, מאי ״מצוה״?! מאי שני תבשילין? אמר רב הונא: סילקא וארוזא. רבא הוה מיהדר אסילקא וארוזא הואיל ונפיק מפומיה דרב הונא. אמר רב אשי: שמע מינה דרב הונא, לית דחייש להא דרבי יוחנן בן נורי. דתניא, רבי יוחנן בן נורי אומר: אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת, ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח. חזקיה אמר: אפילו דג וביצה שעליו. רב יוסף אמר: צריך שני מיני בשר, אחד זכר לפסח, ואחד זכר לחגיגה. רבינא אמר: אפילו גרמא ובישולא. פשיטא, היכא דאיכא שאר ירקות, מברך אשאר ירקות ״בורא פרי האדמה״ ואכיל, והדר מברך ״על אכילת מרור״ ואכיל. היכא דליכא אלא חסא, מאי? אמר רב הונא: מברך מעיקרא אמרור ״בורא פרי האדמה״ ואכיל, ולבסוף מברך עליה ״על אכילת מרור״ ואכיל.
פסחים קיד: