הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קיד.מסכת פסחים114a
רבי יצחק ב"ר אחא דשמעתא - רבי יצחק סתם האמור באגדתא ר' יצחק בן פנחס הוא: שמעו נא אחיי - דשמעתא בן אחא: ולבך רודף עליך - מתאוה לאכול כל שעה שהורגלת: קקולי - ירקות: אקיקלי דמתא - על אשפות העיר מקום ששאר בני העיר יושבין הואיל ואין תובעין לו כלום: מתני' מברך על היין - וה"ה למקדש על הפת: גמ' שהיין גורם לקידוש שתיאמר - שאם אין לו יין או פת אינו מקדש: מתני' הביאו לפניו - ירקות: מטבל בחזרת - זהו לשון הגמרא כדתניא לעיל (פסחים דף קז:) השמש מטבל בבני מעים לפי שכל מאכלם ע"י טיבול: מטבל בחזרת - כלומר אם אין שם ירק אחר מטבל החזרת בחרוסת ואוכל: עד שמגיע לפרפרת הפת - קודם שיגיע לאותה חזרת שהוא אוכל אחר המצה שהוא מברך עליה על אכילת מרור וטיבול ראשון כדי שיכיר תינוק וישאל לפי שאין רגילין בני אדם לאכול ירק קודם סעודה: הביאו לפניו - אחר אותו טיבול: מצה מרור וחרוסת ושני תבשילין ואף על פי שאין החרוסת מצוה - ולקמיה פריך הואיל ולאו מצוה אמאי מייתי לה:
יצחק בן אחא דשמעתא, הוא רבי יצחק בן פנחס דאגדתא. וסימניך (שמעו נא אחיי ורעיי). אמר רבא בר בר חנה אמר רבי יוחנן משמיה דרבי יהודה ברבי אילעי: אכול בצל ושב בצל, ולא תיכול אווזין ותרנגולין ויהא לבך רודף עליך. פחות ממיכלך וממשתיך, ותוסיף על דירתך. כי אתא עולא, אמר: מתלא מתלין במערבא דאכיל אליתא — טשי בעליתא. דאכיל קקולי — אקיקלי דמתא שכיב. מתני׳ מזגו לו כוס ראשון. בית שמאי אומרים: מברך על היום, ואחר כך מברך על היין. ובית הלל אומרים: מברך על היין, ואחר כך מברך על היום. גמ׳ תנו רבנן: דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה. בית שמאי אומרים: מברך על היום, ואחר כך מברך על היין — מפני שהיום גורם ליין שיבא, וכבר קידש היום ועדיין יין לא בא. ובית הלל אומרים: מברך על היין, ואחר כך מברך על היום — מפני שהיין גורם לקידוש שתאמר. דבר אחר: ברכת היין תדירה וברכת היום אינה תדירה. תדיר ושאינו תדיר — תדיר קודם. והילכתא כדברי בית הלל. מאי דבר אחר? וכי תימא התם תרתי והכא חדא — הכא נמי תרתי נינהו: תדיר ושאינו תדיר — תדיר קודם. והלכה כדברי בית הלל: פשיטא, דהא נפיק בת קול! איבעית אימא: קודם בת קול, ואי בעית אימא: לאחר בת קול, ורבי יהושע היא, דאמר: אין משגיחין בבת קול. מתני׳ הביאו לפניו, מטבל בחזרת עד שמגיע לפרפרת הפת. הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת ושני תבשילין, אף על פי שאין חרוסת מצוה. רבי אליעזר (בן) צדוק אומר: מצוה. ובמקדש היו מביאין לפניו גופו של פסח.
פסחים קיד.