הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
צה:מסכת פסחים95b
מאי קא מרבי אל תאכלו ממנו נא - דחייב בפסח שני: לא תשחט על חמץ - דמותר לשוחטו על חמץ כדתנן מצה וחמץ עמו בבית אע"ג דכבר מיעט ליה מהשבתת שאור ומבל יראה הוה אמינא הני מילי שלא בשעת שחיטה אבל בשעת שחיטה לא להכי איצטריך למעוטי מלא תשחט: השיר יהיה לכם - ביום שתגאלו מן הגלות: כליל התקדש חג - כמו שאתם נוהגים לשורר בליל התקדש חג ואין לך לילי חג להטעין שירה חוץ מלילי פסחים על אכילתו: לילה המקודש לחג - כגון פסח ראשון: שאין מקודש לחג - כגון ליל אכילת פסח שני שאינו י"ט: לילה - דפסח שני מיעט אבל יום שהוא זמן עשייתו לא מיעט והרי הוא כפסח ראשון שטעון הלל בשעת שחיטתו כדאמרן בתמיד נשחט (לעיל פסחים דף סד.) ולקמן (פסחים דף קיז.) אמרינן נביאים שביניהן תקנו להם שיהו אומרים על כל פרק ופרק וכל דבר חידוש: אפשר כו' - דכיון דדבר מצוה הוא טעון הלל: נוטלין את לולביהן - אגררא נסבא דברייתא היא הכי בפרק בתרא (שם): צלי - דאיתרבי מכלליה דמצות ומרורים: דוחה את השבת - דבשני כתיב ביה במועדו למ"ד קרבן ה' לא הקריב במועדו בשני (לעיל פסחים דף צג.): יחזור ויעשה בטומאה - בתמיה אלא מוטב ידחה לגמרי: טעון לינה - לילה הראשון ילין בירושלים מיכן ואילך רשאי לדור חוץ לחומה בתוך התחום והיינו לאהליך לאהל שחוץ לחומה ולא לביתו ממש דהא י"ט הוא ועוד דקא בעי לאיתויי עולת ראייה: הנאכל לששה - שאוכלין עליו מצות ששה ימים ולישנא דקרא נקט וקרא לדרשה אתא ללמד על ימות הפסח שהן רשות באכילת מצה חוץ מלילה הראשון בפרק בתרא (דף קכ.): טעון לינה - לילה אחד בתוך העיר: מתני' לא יאכלו ממנו זבין - דגבי טמא לנפש כתיב איש איש נדחה ואין ציבור נידחין אבל גבי זיבה אף ציבור נדחין בפרק אלו דברים (לעיל פסחים דף סז.): ואם אכלו פטורין מכרת - דאוכל קדשים בטומאה כדיליף בברייתא בגמרא אבל מביאת מקדש לא פטרינהו רחמנא: ורבי אליעזר פוטר - אף מכרת דביאת מקדש וטעמא יליף בגמרא: גמ' וישלחו מן המחנה כו' - ות"ק לא דריש להכי דכולהו איצטריכו כדאמרינן באלו דברים (שם) לחלקם למחנותיהם: ונכנסו להיכל - מקום שלא הותרו שם דאין שם צרכי פסח ואלו כהנים אסורין ליכנס לשם אלא לצורך משום דכתיב אל יבא בכל עת וזה שנכנס בטומאה יכול יתחייב על ביאת מקדש בטומאה: אפילו מקצת מחנה - אע"פ שאין משתלחין מכל מחנה שכינה שהרי מותרין בעזרה טמאי מתים בפסח הבא בטומאה משתלחין מיהא ממקצתו מן ההיכל: איכא דאמרי כו' - ורבא לקולא פשט דאין חייבין על ביאת מקדש דהיכל: אל מחוץ למחנה תשלחום - היינו היכל כדסמיך ליה אשר אני שוכן בתוכם: וישלחו מן המחנה - עזרה כך קבל רבי ונ"ל דאיפכא גרסי' לה כל היכא דקרינא אל מחוץ למחנה שצריך להוציאם לגמרי אף מן העזרה קרינא ביה מן המחנה היכל וכל היכא דלא קרינא ביה אל מחוץ לא קרינא ביה וישלחו מקצת מחנה: אימורי פסח - כגון כליות ויותרת הכבד:
קא מרבה? ״אל תאכלו ממנו נא״. בפרטיה מאי קא ממעטי? ״לא תשחט על חמץ דם זבחי״. איפוך אנא! מצוה דגופיה עדיף. הראשון טעון הלל באכילתו וכו׳. מנא הני מילי? אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: אמר קרא ״השיר יהיה לכם כליל התקדש חג״. לילה המקודש לחג — טעון הלל, לילה שאין מקודש לחג — אין טעון הלל. זה וזה טעונין הלל בעשייתן כו׳. מאי טעמא? איבעית אימא: לילה קא ממעט, יום לא קא ממעט. ואיבעית אימא: אפשר ישראל שוחטין את פסחיהן ונוטלין את לולביהן, ואין אומרים הלל?! ונאכלין צלי וכו׳. שבת אין, טומאה לא. מתניתין דלא כרבי יהודה. דתניא: דוחה את השבת, ואין דוחה את הטומאה. רבי יהודה אומר: אף דוחה את הטומאה. מאי טעמא דתנא קמא: מפני טומאה דחיתיו יחזור ויעשה בטומאה?! ורבי יהודה: התורה חזרה עליו לעשותו בטהרה, לא זכה — יעשה בטומאה. תנו רבנן: פסח ראשון דוחה את השבת, פסח שני דוחה את השבת. פסח ראשון דוחה את הטומאה, פסח שני דוחה את הטומאה. פסח ראשון טעון לינה, פסח שני טעון לינה. דוחה את הטומאה, כמאן? כרבי יהודה. ולרבי יהודה טעון לינה? והא תניא, רבי יהודה אומר: מניין לפסח שני שאין טעון לינה, שנאמר: ״ופנית בבקר והלכת לאהליך״, וכתיב: ״ששת ימים תאכל מצות״, הנאכל לששה טעון לינה, שאין נאכל לששה — אין טעון לינה! תרי תנאי ואליבא דרבי יהודה. מתני׳ הפסח שבא בטומאה, לא יאכלו ממנו זבין וזבות נדות ויולדות. ואם אכלו — פטורין מכרת. ורבי אליעזר פוטר אף על ביאת מקדש. גמ׳ תנו רבנן: זבין וזבות נדות ויולדות שאכלו בפסח שבא בטומאה, יכול יהו חייבין — תלמוד לומר: ״כל טהור יאכל בשר. והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה׳ וטומאתו עליו ונכרתה״. נאכל לטהורים — חייבים עליו משום טמא, ושאינו נאכל לטהורין — אין טמאין חייבין עליו משום טמא. רבי אליעזר אומר: יכול דחקו זבין ונכנסו לעזרה בפסח הבא בטומאה, יכול יהו חייבין — תלמוד לומר: ״וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש״, בזמן שטמאי מתים משתלחין — זבין ומצורעין משתלחין, אין טמאי מתים משתלחין — אין זבין ומצורעין משתלחין. בעי רב יוסף: דחקו טמאי מתים ונכנסו להיכל בפסח הבא בטומאה, מהו? מדאישתרי טומאת עזרה אישתרי נמי טומאת היכל, או דילמא מאי דאישתרי — אישתרי, מאי דלא אישתרי — לא אישתרי! אמר רבא, אמר קרא: ״וישלחו מן המחנה״, אפילו מקצת מחנה. איכא דאמרי: אמר רבא, אמר קרא: ״וישלחו מן המחנה ... אל מחוץ למחנה תשלחום״, כל היכא דקרינן ביה ״אל מחוץ למחנה תשלחום״ — קרינן ביה ״וישלחו מן המחנה״. בעי רב יוסף: דחקו טמאי מתים ואכלו אימורי פסח הבא בטומאה,
פסחים צה: