הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קה.מסכת פסחים105a
קשיא לעולא - שפתח בברוך ולא חתם: הודאה היא - ואין בה הפסק דבר אחר לא הפסק תחנה ולא הפסק ריצוי הלכך בפתיחתן סגי ולא דמו לברכת קידוש שצריך לספר בשבח שבת וברכת יוצר אור שיש בה הפסק תחנה כגון ברחמיך הרבים וברכת אבות יש בה רצוי לפיכך צריך לפתוח ולסיים בשבחו של מקום: הוו יתבי בסעודתא - בערב שבת והאריכו בה עד שחשיכה: ונפסיק - בעקירת השלחן: ונקבעה - לסעודתינו: לשבתא - לשם שבת: לא צריכיתו - להפסיק בעקירת שלחן כדי להבדיל בין סעודת חול לסעודת שבת: שבת היא קבעתה - מעצמה היא חשובה סעודת שבת ונבדלת מסעודת חול ודי לכם בפריסת מפה וקידוש: כשם שקובעת למעשר - אפילו אכילת עראי דשבת חשובה קבע למעשר במסכת ביצה (ד' לד:): כך קובעת לקידוש - שאסור לטעום עד שיקדש אלמא משחשיכה היא חשובה סעודת שבת מאליה: כך - יציאתה קובעת להבדלה שאם יושבים על השלחן וחשיכה במוצאי שבת אסורין לאכול עד שיבדילו: והני מילי - דלהבדלה אינה קובעת לאפסוקי סעודתא אבל אתחולי לא מתחלינן משחשיכה עד שיבדילו: הני מילי - דאין מפסיקין לאכילה אבל לשתיה לאו דבר חשוב הוא ומפסקי: ולא אמרן - דלא מתחלי אלא בחמרא ושיכרא אבל מיא לית לן בה: הזכרה בברכת המזון - של שבת רצה והחליצנו וביום טוב יעלה ויבא: כבוד יום וכבוד לילה - אם (יש) לו יין הרבה לסעודה אחת או מיני מגדים יניחם עד היום:
לעולא! אמר לך עולא: הא נמי כברכת המצות דמיא, ברכת המצות מאי טעמא? משום דהודאה היא — הא נמי הודאה היא. רב חנניא בר שלמיא ותלמידי דרב הוו יתבי בסעודתא, וקאי עלייהו רב המנונא סבא. אמרו ליה: זיל חזי אי מקדיש יומא נפסיק וניקבעיה לשבתא. אמר להו: לא צריכיתו — שבתא קבעה נפשה. דאמר רב: כשם שהשבת קובעת למעשר, כך שבת קובעת לקידוש. סבור מינה כי היכי דקבעה לקידוש כך קבעה להבדלה, אמר להו רב עמרם, הכי אמר רב: לקידוש קובעת, ולא להבדלה קובעת. והני מילי לענין מיפסק דלא מפסקינן, אבל אתחולי לא מתחלינן. ומיפסק נמי לא אמרן אלא באכילה, אבל בשתיה — לא. ושתיה נמי לא אמרן אלא בחמרא ושיכרא, אבל מיא — לית לן בה. ופליגא דרב הונא. דרב הונא חזייה לההוא גברא דשתה מיא קודם הבדלה. אמר ליה: לא מיסתפי מר מאסכרה? דתנא משמיה דרבי עקיבא: כל הטועם כלום קודם שיבדיל — מיתתו באסכרה. רבנן דבי רב אשי לא קפדי אמיא. בעא מיניה רבינא מרב נחמן בר יצחק: מי שלא קידש בערב שבת מהו שיקדש והולך כל היום כולו? אמר ליה: מדאמרי בני רבי חייא: מי שלא הבדיל במוצאי שבת — מבדיל והולך כל השבת כולו, הכא נמי: מי שלא קידש בערב שבת — מקדש והולך כל היום כולו. איתיביה: לילי שבת ולילי יום טוב יש בהן קדושה על הכוס ויש בהן הזכרה בברכת המזון. שבת ויום טוב — אין בהם קדושה על הכוס, ויש בהן הזכרה בברכת המזון. ואי סלקא דעתך מי שלא קידש בערב שבת מקדש והולך כל היום כולו, שבת ויום טוב נמי משכחת להו דיש בהן קדושה על הכוס, דאי לא קדיש מאורתא מקדש למחר! אמר ליה: ״דאי״ לא קתני. איתיביה: כבוד יום וכבוד לילה כבוד יום קודם. ואם אין לו אלא כוס אחד — אומר עליו
פסחים קה.