הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
פז:מסכת פסחים87b
דבלים - שתי דיבות דומה בת דומה: כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש: ותהר ותלד בן ויאמר ה' אליו קרא שמו יזרעאל - שעתיד אני לזורעם ולזרותם בגולה: ארבעה קנינין גרסינן ובית המקדש אחד מינייהו - קנינין חשובין בעניו לקרותם קנין לו כאדם שטורח לקנות דבר החביב לו: שלש גזירות - יזרעאל דהיינו גולה ולא עמי ולא רוחמה: קיפח - קבר האריך ימים מהם על ידי שמתנשאים ברבנות הם מתים: זכה לימנות - כדיליף לקמיה: בימי עוזיהו יותם - סיפיה דקרא ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל: כהן בית אל - כומר לעכו"ם: זוכר את הרחמים - גרסינן: כי לא אוסיף עוד ארחם - אע"ג דפורענותא הוא אידכורי הוא מידכר שם רחמים: כי נשא אשא להם - לשון סליחה ואתמוהי מתמה ומיהו סליחה קא מידכר וסיפיה דקרא דלעיל הוא: רבי יוחנן אמר מהכא ורחמתי וגו' ואמרתי ללא עמי עמי אתה - אותם שלא היו מעמי ידבקו בהם ויהיו לי לעם: אפילו דור - רשעים שאביהן יקללו אל תלשינם: מהושע - שנתפס על שהלשין את ישראל ואף על פי שחטאו: צדקה עשה שפיזרן - שלא היו יכולין לכלותם יחד: יטפל לך תלמיד א' - להשיבך תשובה: גפא דרומאי - נשבע בע"ז: בהא נחתינן ובהא סלקינן - במחשבה זו אנן עסוקים תמיד: הגלה אותן לבבל - שאין כשדים אכזרים כשאר אומות: שעמוקה כשאול - ויפדם משם מהר כמו שהבטיחם מיד שאול אפדם: שקרוב לשונם ללשון תורה - ולא תשתכח תורה מהן מהר: לבית אמן - אברהם מאור כשדים יצא: כסף מצרים - שבזזו ישראל בצאתם ממצרים כדכתיב (שמות י״ב:ל״ו) וינצלו את מצרים ובימי רחבעם עלה שישק מלך מצרים ונטל את כל האוצרות: לעיניכם - כלומר דבר פלא ראיתם שם שהעין פונה להסתכל בו:
דבה רעה בת דבה רעה. ושמואל אמר: שמתוקה בפי הכל כדבלה. ורבי יוחנן אמר: שהכל דשין בה כדבלה. דבר אחר: ״גומר״, אמר רבי יהודה: שבקשו לגמר ממונן של ישראל בימיה, רבי יוחנן אמר: בזזו וגמרו, שנאמר: ״כי אבדם מלך ארם וישמם כעפר לדש״. ״ותהר ותלד לו בן ויאמר ה׳ אליו קרא שמו יזרעאל כי עוד מעט ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא והשבתי ממלכות בית ישראל ותהר עוד ותלד בת ויאמר לו קרא שמה לא רחמה כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל כי נשא אשא להם ותהר ותלד בן ויאמר (ה׳ אליו) קרא שמו לא עמי כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם״, לאחר שנולדו [לו] שני בנים ובת אחת, אמר לו הקדוש ברוך הוא להושע: לא היה לך ללמוד ממשה רבך? שכיון שדברתי עמו פירש מן האשה, אף אתה בדול עצמך ממנה. אמר לו: רבונו של עולם יש לי בנים ממנה ואין אני יכול להוציאה ולא לגרשה. אמר ליה הקדוש ברוך הוא: ומה אתה שאשתך זונה ובניך [בני] זנונים, ואין אתה יודע אם שלך הן אם של אחרים הן — כך, ישראל שהן בני, בני בחוני בני אברהם יצחק ויעקב, אחד מארבעה קנינין שקניתי בעולמי. תורה קנין אחד, דכתיב: ״ה׳ קנני ראשית דרכו״. שמים וארץ קנין אחד, דכתיב: ״קנה שמים וארץ״. בית המקדש קנין אחד, דכתיב: ״הר זה קנתה ימינו״. ישראל קנין אחד דכתיב: ״עם זו קנית״ — ואתה אמרת העבירם באומה אחרת! כיון שידע שחטא, עמד לבקש רחמים על עצמו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: עד שאתה מבקש רחמים על עצמך — בקש רחמים על ישראל, שגזרתי עליהם שלש גזירות בעבורך. עמד ובקש רחמים ובטל גזירה, והתחיל לברכן, שנאמר: ״והיה מספר בני ישראל כחול הים וגו׳ והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו וגו׳ וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את לא רחמה ואמרתי ללא עמי עמי אתה״. אמר רבי יוחנן: אוי לה לרבנות שמקברת את בעליה. שאין לך כל נביא ונביא שלא קיפח ארבעה מלכים בימיו, שנאמר: ״חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלים וגו׳״. אמר רבי יוחנן: מפני מה זכה ירבעם בן יואש מלך ישראל להמנות עם מלכי יהודה? מפני שלא קבל לשון הרע על עמוס. מנלן דאימני? דכתיב: ״דבר ה׳ אשר היה אל הושע בן בארי בימי עזיה יותם אחז יחזקיה מלכי יהודה ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל״. ומנלן דלא קיבל לשון הרע? דכתיב: ״וישלח אמציה כהן בית אל אל ירבעם מלך ישראל לאמר קשר עליך וגו׳״, וכתיב: ״כי כה אמר עמוס בחרב ימות ירבעם וגו׳״. אמר: חס ושלום אמר אותו צדיק כך, ואם אמר — מה אעשה לו? שכינה אמרה לו. אמר רבי אלעזר: אפילו בשעת כעסו של הקדוש ברוך הוא זוכר את הרחמים. שנאמר: ״כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל״. רבי יוסי בר רבי חנינא אמר מהכא: ״כי נשא אשא להם״. ואמר רבי אלעזר: לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, שנאמר: ״וזרעתיה לי בארץ״. כלום אדם זורע סאה אלא להכניס כמה כורין. ורבי יוחנן אמר מהכא: ״ורחמתי את לא רחמה״. אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי, מאי דכתיב: ״אל תלשן עבד אל אדוניו פן יקללך ואשמת״, וכתיב: ״דור אביו יקלל ואת אמו לא יברך״, משום דאביו יקלל ואת אמו לא יברך — אל תלשן? אלא, אפילו דור שאביו יקלל ואת אמו לא יברך — אל תלשן עבד אל אדוניו. מנלן — מהושע. אמר רבי אושעיא, מאי דכתיב: ״צדקת פרזונו בישראל״, צדקה עשה הקדוש ברוך הוא בישראל שפזרן לבין האומות. והיינו דאמר ליה ההוא מינא לרבי חנינא: אנן מעלינן מינייכו, כתיב בכו: ״כי ששת חדשים ישב שם וגו׳״, ואלו אנן איתינכו גבן כמה שני ולא קא עבדינן לכו מידי. אמר לו: רצונך יטפל לך תלמיד אחד. נטפל ליה רבי אושעיא, אמר ליה: משום דלא ידעיתו היכי תעבדו, תכלינן כולהו — ליתנהו גבייכו. מאי דאיכא גבייכו, קרי לכו מלכותא קטיעתא. אמר ליה: גפא דרומאי! בהא נחתינן ובהא סלקינן. תני רבי חייא, מאי דכתיב: ״אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה״, יודע הקדוש ברוך הוא את ישראל שאינן יכולין לקבל גזירות של רומיים, לפיכך הגלה אותם לבבל. ואמר רבי אלעזר: לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבבל אלא מפני שעמוקה כשאול, שנאמר: ״מיד שאול אפדם ממות אגאלם״. רבי חנינא אמר: מפני שקרוב לשונם ללשון תורה. רבי יוחנן אמר: מפני ששיגרן לבית אמן. משל לאדם שכעס על אשתו, להיכן משגרה — לבית אמה. והיינו דרבי אלכסנדרי, דאמר: שלשה חזרו למטעתן, אלו הן: ישראל, כסף מצרים, וכתב לוחות. ישראל — הא דאמרן. כסף מצרים, דכתיב: ״ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם עלה שישק מלך מצרים על ירושלים וגו׳״. כתב הלוחות, דכתיב: ״ואשברם לעיניכם״, תנא: לוחות נשברו ואותיות פורחות. עולא אמר: כדי שיאכלו
פסחים פז: