הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
צה.מסכת פסחים95a
מתני' מצה וחמץ יש לו בבית - בגמ' יליף לה לטעמא דכולה מתניתין: גמ' ככל חוקת הפסח וגו' - בפסח שני כתיב: אותו - משמע גופו: במצות שבגופו הכתוב מדבר - לא ריבה את השני לדין ראשון אלא במצות שבגופו כגון סדר עבודותיו ואכילת צלי אבל לא למצות שאינן בגופו כגון השבתת שאור: מצות שעל גופו מנין - כגון מצה ומרור שהן דברים אחרים ובאין חובה לו: יכול אף מצות שלא על גופו - כגון השבתת שאור ולקמיה פריך מנא תיתי והאמרת אותו משמע מצות שבגופו: מה שבירת העצם מיוחדת - לקמן יליף לה בפרט וכלל דפרטי כתיבי ברישא והדר כלל על מצות ומרורים יאכלוהו וכן לא ישאירו ממנו עד בקר ועצם לא ישברו בו פרטי ככל חוקת הפסח יעשו אותו כלל ולקמיה מפרש לה: איסי בן יהודה אומר - אינו צריך לא ישברו לכך אלא ללימוד אחר כדלקמן דאותו מצות שבגופו משמע: הא אמרת אותו במצות שבגופו גרסינן: ה"ק - השתא דכתיב מצות ומרורים ואיתרבי מצוה שאינה גופו אלמא אותו לאו דוקא: והוה ליה פרט וכלל - דפרטי כתיבי ברישא: ואימא נעשה כלל מוסיף על הפרט - ואיתרבי כל מילי אפילו השבתת שאור שאינה על גופו: קמ"ל - ועצם לא ישברו דלא תדרוש כלל מוסיף על הפרט לרבויי כל מילי אפי' השבתת שאור דאם כן כל הני פרטי למה לי אלא להכי כתבינהו לכולהו למידרש תוספתא דכללא אכל חד וחד ומרבי דומיא דפרטי ותו לא וכולהו פרטי הוו דגופו ודעל גופו והיינו דקאמר תנא דפרטי ועצם לא ישברו ממעט מצות שלא על גופו כגון לא תשחט על חמץ כדלקמן ולקמן בברייתא מפרשי מאי מרבי כללא דכל חד וחד ומאי ממעט פרטא: מאי עביד ליה - מככל חוקת הפסח נפקא ליה דהא לדידיה אותו דוקא וממעט שלא על גופו וממילא מתרבה שבירת עצם דהא מצוה שבגופו היא ותמיהא לי אמאי לא בעי נמי לא ישאירו לאיסי מאי עביד ליה דהא מצוה שבגופו היא: מיבעי ליה אחד עצם כו' - דהכי דרשינן בכיצד צולין (לעיל פסחים דף פה.) כשהוא אומר ועצם לא ישברו בפסח שני שאין ת"ל הוי אחד עצם כו': ורבנן - דאמרי אותו לאו דוקא למאי איכתב: שאין שוחטין - פסח שני על היחיד שנדחה לו להכי כתב יעשו לשון רבים דכמה דאפשר לאהדורי אחר טמא חבירו להמנותו עמו מהדרינן כגון לטמא אחד בשרץ ואיידי דכתיב יעשו כתיב אותו דאע"ג דכתיב ברישא יעשו אותו אי לא כתביה זימנא אחריתי הוה אמינא אורחיה דקרא הוא: ת"ל על מצות ומרורים וגו' - והדר כתיב כללא עליה לרבויי דומיא דידיה וכל מילי לא אמרינן דנירבי דא"כ כל הני פרטי למה לי ופרטא ממעט דכוותיה כדמפרש לקמן דכללא דכל חוקת הפסח מהדרינן אכולהו פרטא לרבויי בכל פרטא דומיא דידיה ולמעוטי מפרט' נמי דומיא דידיה ומחד מפרטיה ממעטינן בל יראה ובל ימצא לקמן וברייתא רמוזי מרמזא ואזלא כללי מאי מרבו ופרטי מאי ממעטי ודכוותיה מרבו וממעטי: ואין לי - שיהא כלל מוסיף אלא על הפרט של עשה מצות ומרורים דכוותיה צלי אש שהוא מ"ע ופרט נמי ממעט דכוותיה השבתת שאור: ל"ת מנין - שירבה הכלל וכן הפרט ימעט ל"ת ת"ל לא ישאירו ממנו עד בקר וכתיב כללא לאהדורי עליה לרבויי דכוותיה לאו הניתק לעשה ולמעט בפרטיה לא יראה ולא ימצא דלאו שניתק לעשה נינהו כדמפרש במסקנא: ואין לי אלא כו' ל"ת גמורה מנין - שירבה [הכלל] וימעט פרט ת"ל לא ישברו וכתב כללא לאהדורי עליה לרבויי דכוותיה בכללא ולמעוטי דכוותיה בפרטא כדלקמן: בפרטיה מאי קא ממעט - דכל פרטא משמע מיעוטא דכוותיה דהכי משמע האי ולא מידי אחרינא השבתת שאור דהויא נמי כמצות עשה: ל"ת דמותיר לאו הניתק לעשה הוא דכתיב גבי ראשון והנותר ממנו וגו': לא תוציא - לאו הניתק לעשה הוא דכתיב בבית אחד יאכל לא תוציא וגו' ומשמע לא תוציא לאוכלו אלא בבית אחד יאכל בעמוד והחזר קאי אם הוציאו ולית ליה להאי תנא הא דתני בכיצד צולין (שם) האוכלו הרי זה בל"ת דובשר בשדה טרפה (שמות כ״ב:ל׳) אלא מותר להחזירו ולאוכלו: ולא יראה - ואם נראה תשביתוהו לעולם הוא בעמוד והשבת כל ימות המועד: בכלליה דעצם לא ישברו בו - דמרבי לא תעשה גמור:
מתני׳בין פסח הראשון לשני? הראשון אסור ב״בל יראה״ ו״בל ימצא״, והשני — חמץ ומצה עמו בבית. הראשון טעון הלל באכילתו, והשני אינו טעון הלל באכילתו. זה וזה טעון הלל בעשייתן, ונאכלין צלי על מצה ומרורים, ודוחין את השבת. גמ׳ תנו רבנן: ״ככל חוקת הפסח יעשו אותו״ — במצוה שבגופו הכתוב מדבר. מצוה שעל גופו, מנין? תלמוד לומר: ״על מצות ומרורים יאכלוהו״. יכול אפילו מצות שלא על גופו — תלמוד לומר: ״ועצם לא ישברו בו״, מה שבירת העצם מיוחד מצוה שבגופו — אף כל מצוה שבגופו. איסי בן יהודה אומר: ״יעשו אותו״, במצות שבגופו הכתוב מדבר. אמר מר: יכול אף מצוה שלא על גופו. הא אמרת במצוה שבגופו הכתוב מדבר? הכי קאמר: השתא דאמרת ״על מצות ומרורים יאכלוהו״, אלמא ״יעשו אותו״ לאו דוקא הוא. אימא הוה ליה כפרט וכלל, ונעשה כלל מוסיף על הפרט, ואפילו כל מילי נמי, קא משמע לן. איסי בן יהודה, האי ״עצם״ מאי עביד ליה? מיבעי ליה לאחד עצם שיש בו מוח, ואחד עצם שאין בו מוח. ורבנן, האי ״יעשו אתו״ מאי עבדי ליה? מיבעי ליה שאין שוחטין את הפסח על היחיד, דכמה דאפשר לאהדורי מהדרינן. תנו רבנן: ״ככל חוקת הפסח יעשו אותו״. יכול כשם שהראשון אסור ב״בל יראה״ ו״בל ימצא״ כך שני אסור ב״בל יראה״ ו״בל ימצא״ — תלמוד לומר: ״על מצות ומרורים יאכלוהו״. ואין לי אלא מצות עשה, מצות לא תעשה מנין? תלמוד לומר: ״לא ישאירו ממנו עד בקר״. ואין לי אלא מצות לא תעשה שניתק לעשה. מצות לא תעשה גמור מנין? תלמוד לומר: ״ועצם לא ישברו בו״. מה הפרט — מפורש: מצות עשה, ולא תעשה שניתק לעשה, ולא תעשה גמור — אף כל מצות עשה, ולא תעשה שניתק לעשה, ולא תעשה גמור. בכלליה ד״מצות ומרורים״, מאי קא מרבי? צלי אש. בפרטיה מאי ממעיט ליה? השבתת שאור. איפוך אנא! מצוה דגופיה עדיף. בכלליה ד״לא ישאירו ממנו עד בקר״ מאי קא מרבה ליה? ״לא תוציא ממנו״ (דדמי ליה. דהאי מיפסל בנותר, והאי מיפסל ביוצא). בפרטיה מאי קא ממעט ליה? ״לא יראה ולא ימצא״ (דדמי ליה, דהאי אינו לוקה דהוה לאו שניתק לעשה. והאי אינו לוקה דהוה ליה לאו שניתק לעשה). איפוך אנא! מצוה דגופיה עדיף. בכלליה ד״עצם לא ישברו בו״
פסחים צה.