הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קיא.מסכת פסחים111a
חוץ ממים - מזוגים כגון קרירי בחמימי וחמימי בקרירי דמיא לא מזיגא היא ואם היה שותה בתחלה יין אין אלו מצטרפות לו: ולא אמרן - מים מזוגין אין מצטרפין ליין מזוג: ארבעה דברים - כולן משום רוח רעה: אלא דלא הוי ד' אמות - דלא שביק רווחא [לשידא] לעבור בין דקל לכותל משום הכי מזקא ליה: אלא דליכא דירכא אחרינא - שתהא שידא יכולה להלך בו דעכשיו זה בא בגבולה והפסיד דרכה ואהכי מזקא ליה: דלא אפסקינהו בעפרא - שלא פיזר עליהן עפר: גמוד מסאני - נתכווץ המנעלין: וצוו כרעיה - ויבשו רגליו: אין ממצעין - לא יעברו בין שני אנשים: ואין מתמצעין - לא יעבור איש אחד בין ב' כלבים בין שתי נשים בין שתי דקלים: נפתח באל ונסיים באל - אל מוציאם ממצרים (במדבר כ״ג:כ״ב) כי לא נחש ביעקב וגו' עד מה פעל אל: נפתח בלא ונסיים בלא - לא איש אל עד לא יקימנו (שם): הורגת אחד מהן - שמזקתן במה שעברה ביניהן: אגרא אזלת אוסייא בלוסייא - אותן שדים שאתם מתעסקות בהן: מתקטלי בחיק קבל - כבר הן הרוגים בחיצים: חיק קבל - אר"ק בלישטר"א כמו ומחי קבלו יתן [בחומותיך] (בחרבותיו) (יחזקאל כ״ו:ט׳) מפי המורה הגמ' ומקרא אשר שמע מפי רבו: דקל יחידי - שאין דקל אחר סמוך לו אבל כשיש דקל אחר מסתלקת השידא לדקל האחר ואינה מזיקתו: בחצר - שהמקום צר ואין לה דרך לנטות ימין ושמאל ושורה עליו ומזיקתו:
מן המים. ורבי יוחנן אמר: אפילו מים. אמר רב פפא: לא אמרן, אלא חמימי לגו קרירי, וקרירי לגו חמימי. אבל חמימי לגו חמימי, וקרירי לגו קרירי — לא. אמר ריש לקיש: ארבעה דברים העושה אותן דמו בראשו ומתחייב בנפשו. אלו הן: הנפנה בין דקל לכותל, והעובר בין שני דקלים, והשותה מים שאולין, והעובר על מים שפוכין, ואפילו שפכתו אשתו בפניו. הנפנה בין דקל לכותל — לא אמרן אלא דלית ליה ארבע אמות, אבל אית ליה ארבע אמות — לית לן בה. וכי לית ליה ארבע אמות, לא אמרן אלא דליכא דירכא אחרינא, אבל איכא דירכא אחרינא — לית לן בה. והעובר בין שני דקלים — לא אמרן אלא דלא פסקינהו רשות הרבים, אבל פסקינהו רשות הרבים — לית לן בה. השותה מים שאולין — לא אמרן אלא דשיילינהו קטן, אבל גדול — לית לן בה. ואפילו שיילינהו קטן נמי — לא אמרן אלא בשדה, דלא שכיחי, אבל בעיר, דשכיחי — לית לן בה. ואפילו בשדה נמי — לא אמרן אלא מיא, אבל חמרא ושיכרא — לית לן בה. והעובר על מים שפוכין — לא אמרן אלא דלא אפסקינהו בעפרא ולא תף בהו רוקא, אבל אפסקינהו או תף בהו רוקא — לית לן בה. ולא אמרן אלא דלא עבר עלייהו שימשא ולא עבר עלייהו שיתין ניגרי, אבל עבר עלייהו שימשא ועבר עלייהו שיתין ניגרי — לית לן בה. ולא אמרן אלא דלא רכיב חמרא ולא סיים מסני, אבל רכיב חמרא וסיים מסני — לית לן בה. והני מילי היכא דליכא למיחש לכשפים, אבל היכא דאיכא למיחש לכשפים, אף על גב דאיכא כל הני — חיישינן. (וההוא) גברא דרכיב חמרא וסיים מסני, וגמוד מסאניה וצוו כרעיה. תנו רבנן: שלשה אין ממצעין ולא מתמצעין. ואלו הן: הכלב והדקל והאשה. ויש אומרים: אף החזיר, ויש אומרים: אף הנחש. ואי ממצעין מאי תקנתיה? אמר רב פפא: נפתח ב״אל״ ונפסיק ב״אל״. אי נמי, נפתח ב״לא״ ונפסיק ב״לא״. הני בי תרי דמצעא להו אשה נדה, אם תחלת נדתה היא — הורגת אחד מהן, אם סוף נדתה היא — מריבה עושה ביניהן. מאי תקנתיה? נפתח ב״אל״ ונפסיק ב״אל״. הני תרי נשי דיתבן בפרשת דרכים, חדא בהאי גיסא דשבילא, וחדא באידך גיסא, ומכוונן אפייהו להדדי — ודאי בכשפים עסיקן. מאי תקנתיה? אי איכא דירכא אחרינא — ליזיל בה. ואי ליכא דירכא אחרינא, אי איכא איניש אחרינא בהדיה — נינקטו לידייהו בהדי הדדי וניחלפו. ואי ליכא איניש אחרינא, נימא הכי: ״אגרת אזלת אסיא בלוסיא, מתקטלא בחיק קבל״. האי מאן דפגע באיתתא בעידנא דסלקא מטבילת מצוה, אי איהו קדים ומשמש — אחדא ליה לדידיה רוח זנונים. אי איהי קדמה ומשמשה — אחדא לה לדידה רוח זנונים. מאי תקנתיה? לימא הכי: ״שופך בוז על נדיבים ויתעם בתוהו לא דרך״. אמר רבי יצחק, מאי דכתיב: ״גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי״ — זה הישן בצל דקל יחידי, ובצל לבנה. ובצל דקל יחידי — לא אמרן אלא דלא נפיל טולא דחבריה עילויה, אבל נפל טולא דחבריה עילויה — לית לן בה. אלא הא דתניא: הישן בצל דקל יחידי בחצר, והישן בצל לבנה — דמו בראשו, היכי דמי? אי לימא דלא נפל טולא דחבריה עילויה, אפילו בשדה נמי! אלא לאו שמע מינה: בחצר אף על גב דנפיל טולא דחבריה עילויה. שמע מינה. ובצילה של לבנה — לא אמרן אלא במערבה, אבל במדינחתא — לית לן בה.
פסחים קיא.