הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
סט.מסכת פסחים69a
ורבי אליעזר - אמר לך האי לאו קל וחומר הוא דשבות מצוה עדיפא משבות דרשות הלכך יום טוב דשמחתו רשות גזרו על שבות שלה אבל שבת דדחיית מלאכה שבו משום מצוה היא לא גזרו חכמים בה על השבות לדחות את המצוה: שלאחר שחיטה - מיחוי קרביו ואע"ג דאיתעביד ליה צורך גבוה: לא ידחו כו' - בתמיה למיעבד צורכי גבוה: דמה לי - כלומר דין הוא כן ומה לי לתמוה שהרי דחתה שחיטה כבר את שבת במצותה הלכך הואיל וניתנה לדחות כבר לא גזרו בה שוב על שבות הצריך: ברישא - אמר ליה האי טעמא שמא ימצא זבח פסול: ופרכיה - ואמר ליה א"כ משחט נמי לא נשחוט: בשחיטה השבתני - דבר שחוק וגיחוך שאמרת או חילוף ומה אם הזאה שהיא שבות אינה דוחה שחיטה לא כל שכן שלא תדחה ובאת לעקור את מה שכתוב בו במועדו ויודע היית שאין זה ק"ו: אל תכפירני - אל תכפור במה שלימדתני הזאה אע"פ שהיא שבות אינה דוחה ולכך דנתי קל וחומר זה לפניך אע"פ שאינו כדאי אלא כדי שתשים אל לבך אחרי שבא זה לדון שחיטה מהזאה מכלל דבהזאה פשיטא ליה דלא דחיא מתוך כך תזכור מה שלימדתני דלא דחיא ותחזור בך ממה שאתה אומר ועליה אני דן: בשעת הדין - בשעה זו שאנו דנין עליה: ומאחר דאגמריה - ר' אליעזר גופיה דלא דחיא מאי טעמא פריך ואמר עליה אני דן: הזאה דתרומה - הבא להזות עליו ליטהר כדי לאכול תרומה אגמריה דלא דחיא שבת דהא הפרשת תרומה גופא לא דחיא שבת: הזאת טמא מת כו' - אלמא דבהזאת פסח השיבו וקאמר אינה דוחה שבת אלמא דאגמריה ר' אליעזר דאינה דוחה מדפשיטא ליה כולי האי: אלא ודאי הזאת פסח אגמריה - ומאי גזירת שבות איכא בהזאה גזירה שמא יעבירנה בידו וכשהיה דן עליה עם ר' עקיבא שכח דבר זה מלמודו והכי נמי אמרינן בע"א בפרק כל הצלמים (עבודה זרה דף מו:) ר' אליעזר גמריה איעקר ליה ואתא ר' עקיבא לאדכוריה גמריה: דוחין את השבת - אפי' מלאכה גמורה במס' שבת (דף קל.): היכא דגברא חזי - כגון להביא איזמל למילה דרך רשות הרבים שכבר התינוק ראוי למול אבל היכא דגברא לא חזי כגון האי טמא לא רמיא חיובא עליה ואין אלו מכשירי מצוה: אמר רבה לדברי רבי אליעזר - דאמר כל היכא דגברא לא חזי ליכא חיובא עליה: קטן בריא - דבלאו רחיצה ראוי למול: מחמין לו חמין - בשבת קודם מילה: להברותו - להיות בריא וחזק: קטן חולה - שכל זמן שלא ירחצוהו בחמין לא יראה למול ואם ירחצוהו יראה למילה: הכל אצל מילה חולין הן - כל זמן שלא נרחצו בחמין ואפילו לרבי אליעזר צריך להיות לו מחמי חמין מערב שבת: איתיביה אביי ערל - גדול שלא מל ערב הפסח: ענוש כרת - בשביל שהיה ראוי לתקן מו' שעות מזמן דשחיטת הפסח ולמעלה ולא ניתקן ולא דמי לטמא ושהיה בדרך רחוקה שאין יכולין לתקן באותן שש שעות ומיקמי הכי לא רמיא חיובא עלייהו אלמא אע"ג דלא חזיא רמיא מצוה עליה היכא דאפשר למיתקן והזאה נמי תדחה שבת דהא מצוה רמיא עליה ליתקן לכך ואי קשיא הא דקיימא לן (לקמן פסחים דף צב.) הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר וצריך הזאה שלישי ושביעי ואפילו מל אינו ראוי הא אוקמינן לההיא בערל נכרי שנתגייר בפרק האשה: הכי גרסינן אמר רבה קסבר ר' אליעזר אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ:
אליעזר, שבות דמצוה עדיף ליה. תניא אמר רבי אליעזר: ומה לי אם דחו מכשירי מצוה שלאחר שחיטה את השבת, דאיתעביד ליה מצוה — לא ידחו מכשירי מצוה שלפני שחיטה את השבת! אמר לו רבי עקיבא: דמה לי אם דחו מכשירי מצוה שלאחר שחיטה את השבת, שהרי דחתה שחיטה את השבת, תאמר ידחו מכשירי מצוה שלפני שחיטה את השבת — שלא דחתה שחיטה את השבת. דבר אחר: שמא ימצא זבח פסול, ונמצא מחלל את השבת למפרע. אי הכי — משחט נמי לא נשחט, שמא ימצא זבח פסול, ונמצא מחלל את השבת למפרע. אלא: הא אמר ליה ברישא ופרכיה, והדר אמר ליה הך דמה לי אם דחו. השיב רבי עקיבא ואמר: הזאה תוכיח וכו׳. תניא, אמר לו רבי אליעזר: עקיבא, בשחיטה השבתני, בשחיטה תהא מיתתו. אמר לו: רבי, אל תכפירני בשעת הדין, כך מקובלני ממך: הזאה שבות היא, ואינה דוחה את השבת. וכי מאחר דהוא אגמריה, מאי טעמא קא הדר ביה? אמר עולא: רבי אליעזר כי אגמריה, הזאה דתרומה אגמריה — דתרומה גופה לא דחיא שבת. רבי עקיבא נמי כי אותביה — הזאה דתרומה אותביה, שהיא מצוה והיא משום שבות! והוא סבר: הזאה דפסח קא מותיב ליה. מתיב רבה: השיב רבי עקיבא ואמר: הזאת טמא מת תוכיח, שחל שביעי שלו להיות בשבת, ובערב הפסח שהיא מצוה, והיא משום שבות — ואינה דוחה את השבת. אלא, וודאי הזאה דפסח אגמריה. וכי מאחר דאגמריה, מאי טעמא קא פריך ליה רבי אליעזר? רבי אליעזר גמריה איתעקר ליה, ואתא רבי עקיבא לאדכורי גמריה. ונימא ליה בהדיה! סבר, לאו אורח ארעא. והזאה מאי טעמא לא דחיא שבת? מכדי טלטולי בעלמא הוא, תדחי שבת משום פסח! אמר רבה: גזירה שמא יטלנה ויעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים. ולרבי אליעזר ניעבריה! דהא אמר רבי אליעזר: מכשירי מצוה דוחין את השבת! אמרי: הני מילי היכא דגברא גופיה חזי ורמי חיובא עליה. אבל הכא, דגברא גופיה לא חזי — לא רמי חיובא עליה. אמר רבה: לדברי רבי אליעזר, קטן בריא — מחמין לו חמין להברותו ולמולו בשבת, דהא חזי ליה. קטן חולה — אין מחמין לו חמין להברותו ולמולו, דהא לא חזי ליה. אמר רבא: ואי בריא הוא למה ליה חמין להברותו? אלא אמר רבא: הכל חולין הן אצל מילה, אחד קטן בריא ואחד קטן חולה אין מחמין לו חמין להברותו ולמולו בשבת, דהא לא חזי. איתיביה אביי: ערל שלא מל ענוש כרת, דברי רבי אליעזר. והא הכא דגברא גופיה לא חזי, וקתני ענוש כרת, אלמא: רמי חיובא עליה! אמר רבה: קסבר רבי אליעזר, אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ.
פסחים סט.