הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
סב.מסכת פסחים62a
בהאי קרא פליגי - וכשיתכפרו בו ערלים דקאמר שאין מנויין עליו קאמר ומשום מחשבת שלא למנוייו קאמרי אבל במנויין עליו ושחטו למולים שהן נמי מנויין לזרוק דמו למנוייו ערלים שבהם לבדם דהויא כולה זריקה לערלים מנוייו דכולי עלמא פסול ובערלים שאינן מנויין ומשום מחשבת שלא למנוייו פליגי ובהאי קרא דשלא למנוייו בזריקה מהכא נפיק בכל הקרבנות לכפר עליו היינו זריקה עליו ולא על הזורק לשם חבירו: רבה סבר חבירו - דפסול משום שינוי בעלים דומיא דידיה בעינן מה הוא דבר כפרה כו': מתקן נפשיה - מל את עצמו: הואיל ואי מיקלעי ליה אורחים חזי ליה לא לקי - ואע"ג דאיהו השתא לא סעד ליה ולא צריך למידי: אלא דרב חסדא קשיא - השתא היכא דלא מחוסר מעשה כגון זימון אורחים דלאו מעשה הוא לית ליה הואיל הכא גבי ערל דמחוסר מעשה אית ליה הואיל: לקולא - לפוטרו ממלקות: לחומרא - לפסול בפסחים: בטומאת גברי - שנמנו עליו טמאים וטהורים וכדפרישית לעיל: לא פסלי להן טמאין - לפסח על הטהורין: אלא פשיטא בטומאת גברי - שאפילו פסח שלא הותר ליחיד טמא לשלח פסחו לעזרה לשחוט הותר לציבור טמאין להביא פסחיהן בטומאה אם רובן טמאין נמצא שהותרה מכלל איסורה: ערל וטמא משלחין קרבנותיהן - בעזרה חוץ מפסח דבעינן ראוי לאוכלו שאכילת בעליו מעכבת בו דכתיב לפי אכלו תכוסו: ואיבעית אימא - לעולם בטומאת בשר ומאי אינו נוהג בכל הזבחים אין מנהגא בשאר זבחים שוה למנהגא בפסח דאילו בשאר זבחים לר' יהושע דאמר בכיצד צולין (לקמן פסחים דף עז.) אם אין בשר אין דם אם בשר קיים לאכילת אדם או חלב קיים לאכילת מזבח זורק את הדם ואילו פסח לא מהניא אכילת מזבח לזרוק דם עליה אלא אם נשתייר כזית בשר כדתנן בכיצד צולין: דנין דבר שלא הותר מכללו - ערלה במקום שאסרה דהיינו בפסח לא הותרה: מדבר שלא הותר מכללן - זמן:
קרא קמיפלגי: ״ונרצה לו לכפר עליו״ — עליו ולא על חבירו. רבה סבר: חבירו דומיא דידיה. מה הוא דבר כפרה — אף חבירו דבר כפרה, לאפוקי האי ערל דלאו בר כפרה הוא. ורב חסדא סבר: האי ערל נמי, כיון דבר חיובא הוא — בר כפרה הוא, [הואיל] דאי בעי מתקן נפשיה. ומי אית ליה לרב חסדא ״הואיל״? והא איתמר: האופה מיום טוב לחול, רב חסדא אמר: לוקה. רבה אמר: אינו לוקה. רבה אמר אינו לוקה: אמרינן ״הואיל ואי מקלעי ליה אורחים חזי ליה, השתא נמי חזי ליה״ ולא לקי. רב חסדא אמר לוקה: לא אמרינן ״הואיל״. בשלמא דרבה אדרבה לא קשיא: הכא מחוסר מעשה, התם דלא מחוסר מעשה. אלא דרב חסדא אדרב חסדא קשיא! אמרי: כי לית ליה לרב חסדא ״הואיל״ — לקולא, לחומרא — אית ליה. אמר ליה מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא: קתני, הואיל וערלה פוסלת וטומאה פוסלת, מה טומאה לא עשה בה מקצת טומאה ככל טומאה — אף ערלה לא עשה מקצת ערלה ככל ערלה. האי טומאה היכי דמי? אילימא בטומאת גברי, ומאי ״לא עשה בה מקצת טומאה ככל טומאה״ — דאי איכא ארבעה וחמשה גברי טמאין וארבעה וחמשה גברי טהורין, לא פסלי להו טמאין לטהורין, גבי ערלה נמי הא לא פסלי, דתנן: למולין ולערלים — כשר. מאי שנא טומאה דפשיטא ליה, ומאי שנא ערלה דמספקא ליה? אלא בטומאת בשר, ומאי לא עשה בה מקצת טומאה ככל טומאה? דאילו איטמי חד מאברים — האי דאיטמי שרפינן ליה, ואידך — אכלינן ליה. במאי אוקימתא — בטומאת בשר? אימא סיפא: דנין דבר שאינו נוהג בכל הזבחים מדבר שאינו נוהג בכל הזבחים, ואל יוכיח זמן שנוהג בכל הזבחים. ומאי טומאה? אי נימא טומאת בשר, אמאי אינו נוהג בכל הזבחים? אלא פשיטא בטומאת גברי, ומאי אינו נוהג בכל הזבחים? דאילו בכל הזבחים — ערל וטמא משלחין קרבנותיהן, ואילו בפסח — ערל וטמא אין משלחין פסחיהן. רישא בטומאת בשר וסיפא בטומאת גברי! אמר ליה: אין, שם טומאה קא פריך. ואיבעית אימא: סיפא נמי בטומאת בשר. ומאי ״אינו נוהג בכל הזבחים״? דאילו בכל הזבחים בין שנטמא חלב ובשר קיים, בין שנטמא בשר וחלב קיים — זורק את הדם. ואילו בפסח, נטמא חלב ובשר קיים — זורק את הדם, נטמא בשר וחלב קיים — אינו זורק את הדם. במאי אוקימתא — בטומאת בשר? אימא סיפא: דנין דבר שלא הותר מכללו מדבר שלא הותר מכללו, ואל תוכיח טומאה שהרי הותרה מכללה. במאי? אילימא
פסחים סב.