הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
נט.מסכת פסחים59a
יאוחר דבר כו' - טעמא דרישא קא מפרש תמיד קודם לפסח דדין הוא שיאוחר הפסח שנאמר בו בערב ובין הערבים תזבח את הפסח בערב (דברים ט״ז:ו׳) ושחטו אותו וגו' (שמות י״ב:ו׳) לתמיד שלא נאמר בו אלא את הכבש השני תעשה בין הערבים (במדבר כ״ח:ד׳): אי הכי קטרת ונרות נמי ליקדמו לפסח - משום האי טעמא גופיה יאוחר דבר כו' דבקטרת ונרות חד בין הערבים כתיב ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה (שמות ל׳:ח׳) ובין הערבים אתרוייהו קאי: דמיעט רחמנא - גבי נרות: תן לה מדתה - חצי לוג לכל נר דאין לך ליל ארוך שלא יהא לך בה כשיעור: אותו מערב ועד בקר ואין אחר מערב ועד בקר - ואין לך עבודה כשירה אחריה להתחיל: ואתקש קטרת לנרות - מה נרות אין עבודה כשירה אחריה אף קטרת אין עבודה כשירה אחריה: תמיד קודם לקטרת וקטרת קודם לנרות - טעמא מפרש בסדר יומא בפרק אמר להן הממונה: ההוא למעוטי עבודה שבפנים - ההוא אותו לאו למעוטי פסח אתא שהיא עבודת חוץ דמסתברא דכי קא ממעיט עבודת פנים דכוותה קממעיט נרות עבודת פנים וקטרת עבודת פנים: תהא מיקטרא קטרת - כבר תהא מוקטרת: אין לך כל דבר באשים קודם לתמיד של שחר אלא קטורת שנאמר בה בפרשת ואתה תצוה בבקר בבקר ובתמיד לא כתיב אלא חד בקר: ומחוסר כפורים - כגון מצורע או זב ששכח ולא הביא כפרתו קודם לתמיד ואם לא יביאנה לא יאכל פסח דמחוסר כפורים אסור בקדשים וענוש כרת: שטובל - ואע"פ שטבל אתמול בשביעי שלו צריך לטבול אחר שהביא כפרתו דתנן בחומר בקודש (דף כא.) האונן והמחוסר כפורים צריכים טבילה לקודש: בשאר ימות השנה - אם הביא שלמי נדבה קודם התמיד והוא היה מחוסר כפורים ואם לא יביא כפרתו לא יאכל את שלמיו דכתיב ואכלו אותם אשר כופר בהם אלמא אכילת קדשים עשה היא בין הנאכלים לכהנים בין הנאכלים לישראל: דהשלמה - עליה השלם: האי עשה (דהשלמה) מהאי עשה (דאכילת קדשים): הכא - דקא"ר ישמעאל אף מחוסר כפורים במצורע עני קאמר שמביא חטאת העוף ונאכלת לכהנים ואין בה הקטרה ועשה דהשלמה גבי הקטרה כתיב וטהרה של מחוסרי כפרה תלויה בחטאת כדכתיב (ויקרא י״ב:ז׳) והקריבו לפני ה' וכפר עלי' ובחטאת קאי ביולדת: מעלה ומלינה בראש המזבח - כדכתיב והקריבו לפני ה' וכפר עליה ולמחר יקטירנה לאחר תמיד של שחר ולינה אינה פוסלת בראש המזבח כדאמר בזבחים בפ' המזבח מקדש (זבחים דף פז.) לד"ה דלא ירדו: והא איכא אשם מצורע - דלא אתי עוף: וכ"ת אשם לא מעכב - לא גר' דהיכי תיסק אדעתין דלא מעכב הרי עיקר טהרה תלויה בו שהרי נותן מדמו על גבי בהונות: בחטאת ואשם פשיטא לן דמעכבי טהרה לאכילת קדשים חטאת כדאשכחן ביולדת אשם שהרי ממנו לבהונות: ואת השני - בתרי' דהאי קרא כתיב בשבועת ביטוי וממילא ידעי' כיון דהאי שני עולה חטאת הוה ראשון: וקיימא לן - בזבחים בפרק כל התדיר (זבחים דף צ.) דהאי בנין אב לא איצטריך אלא לחטאת העוף הבאה עם עולת בהמה כגון יולדת עשירה שמביאה עולתה בהמה וחטאתה עוף שתקדים חטאת לעולה: זה בנה אב - הבנין הזה בנה הכתוב אב ללמד לכל חטאות שיקדמו לעולות הבאות עמהן:
דבר שנאמר בו ״בערב״ ו״בין הערבים״, לדבר שלא נאמר בו ״בערב״, אלא ״בין הערבים״ בלבד. אי הכי, קטרת ונרות נמי נקדמו לפסח: יאוחר דבר שנאמר בו ״בערב״ ו״בין הערבים״, לדבר שלא נאמר בו אלא ״בין הערבים״ בלבד! שאני התם דמיעט רחמנא ״אתו״. דתניא: ״מערב ועד בקר״ — תן לה מדתה שתהא דולקת מערב עד בוקר. דבר אחר: אין לך עבודה שכשירה מערב עד בוקר אלא זו בלבד. מאי טעמא — אמר קרא: ״יערך אתו אהרן ובניו מערב עד בקר״. אותו מערב עד בוקר, ואין דבר אחר מערב עד בוקר. ואיתקש קטרת לנרות. ותניא כי קושיין: תמיד קודם לקטרת, קטרת קודמת לנרות, ונרות קודמות לפסח. יאוחר דבר שנאמר בו ״בערב״ ו״בין הערבים״, לדבר שלא נאמר בו אלא ״בין הערבים״ בלבד. והא כתיב ״אותו״! האי ״אותו״ מיבעי ליה למעוטי עבודה שבפנים, ומאי ניהו? קטרת. סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב ״ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה״, אימא: נדליק נרות ברישא והדר נקטיר קטורת, מיעט רחמנא ״אותו״. אלא, ״בין הערבים יקטירנה״ למה לי? הכי קאמר רחמנא: בעידן דמדלקת נרות תהא מקטרא קטרת. תנו רבנן: אין לך דבר שקודם לתמיד של שחר אלא קטרת בלבד, שנאמר בה: ״בבקר בבקר״. ויוקדם קטרת — דבר שנאמר בו ״בבקר בבקר״, דכתיב: ״והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר״, לדבר שלא נאמר בו אלא ״בקר״ אחד. ואין לך דבר שמתעכב אחר תמיד של בין הערבים אלא קטרת, ונרות, ופסח, ומחוסר כפורים בערב הפסח — שטובל שנית ואוכל את פסחו לערב. רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר: אף מחוסר כפורים בשאר ימות השנה, שטובל ואוכל בקדשים לערב. בשלמא לתנא קמא, יבא עשה דפסח שיש בו כרת, וידחה עשה דהשלמה שאין בו כרת. אלא לרבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא, מאי אולמיה דהאי עשה מהאי עשה?! אמר רבינא אמר רב חסדא: הכא בחטאת העוף עסקינן, שאין למזבח אלא דמה. רב פפא אמר: אפילו תימא בחטאת בהמה, מעלה ומלינה בראשו של מזבח. והאיכא אשם. בשלמא לרב פפא היינו דמלין לה, אלא לרב חסדא מאי איכא למימר? אמרי: שקרב אשמו. והאיכא עולה! וכי תימא: עולה לא מעכבא, והתניא, רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר: כשם שחטאתו ואשמו מעכבין אותו, כך עולתו מעכבתו! וכי תימא בשקרבה עולתו, ומי קרבה עולתו קודם לחטאתו ראשון?! והתניא: ״והקריב את אשר לחטאת ראשונה״, מה תלמוד לומר? אם ללמד שתהא קודמת לעולה — הרי כבר נאמר: ״ואת השני יעשה עולה כמשפט״. אלא: זה בנה אב לכל חטאות שיהו קודמות לכל עולות הבאות עמהן. וקיימא לן דאפילו חטאת העוף קודמת לעולת בהמה! אמר רבא: שאני עולת מצורע, דרחמנא אמר:
פסחים נט.